י"א סיון התשפ"ד
17.06.2024

החג של דרעי: הישג בסולטן, אינטרס בתאגיד

הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין מנתח את מצבה של ש"ס, וקובע כי מעמדו של שר הבריאות יעקב ליצמן בחסידות גור איתן מתמיד

החג של דרעי: הישג בסולטן, אינטרס בתאגיד
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם

בשלהי חול המועד דהשתא ישב יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי בסוכתו רחבת הידיים והרגיש שיש לו סיבה למסיבה. אחרי חול המועד של פסח שעבר שהיה שחור משחור (שבוע קודם לכן פורסם על פתיחת החקירה) ואחרי חגים מתוחים עד עגומים של ט"ו השנה האחרונים - הגיע בהחלט הזמן לקצת נחת. לא כל העננים שהתאספו מעל ראשו בחודשים האחרונים התפזרו, היה איזה סקר מדאיג אצל הקולגות בערב החג - אבל השמש שזורחת מבין הפרצים נותנת בהחלט מקום לתקווה.

על שולחנו של דרעי היו מונחים הדיווחים על שמחות בית השואבה שארגנו פעילי המפלגה בעשרות מוקדים ברחבי הארץ. הבולט שבהם היה כמובן זה שנערך בבריכת הסולטן בירושלים. דווקא שם ההצלחה היתה מובטחת מראש ולא היה בה בכדי להפתיע. אירוע שנערך בסמיכות זמנים ומקום לברכת הכהנים של חול המועד, בתוספת הופעה חינם של טובי הזמרים החרדים, פלוס עבודה סביב השעון של פעילי המפלגה ברשויות שכל אחד התחייב למספר קצוב של אוטובוסים עמוסים - אי אפשר שיישאר בו מקום אחד פנוי.

הצבע ששלט ביציעים היה שחור משחור. כלומר: בני ישיבות ואברכים. רובם ספרדים ומיעוטם אשכנזים שוחרי קול הזמיר של יעקב שוואקי. דומה שאיש מהם לא הצביע לליכוד או לבית היהודי או אפילו לאלי ישי. הקהל במקום היה ההארדקור של ש"ס. בני תורה שיצביעו לש"ס בהוראת רבותיהם ויהיו מפעלותיה אשר יהיו. בכל תחשיב של בחירות הם הבאנקר של חמשת או ששת המנדטים הראשונים. את כל היתר אמורה ש"ס להביא מהפריפריה ומהשקופים. בבחירות האחרונות זה לא ממש צלח.

אבל מי שהיה במקום ראה מה שלא נראה בכנסים אחרים של ש"ס בשנים האחרונות. היה שם את הניצוץ בעיניים של הכנסים הגדולים של ערב הבחירות בתשנ"ו ותשנ"ט. כנסים שהעלו את ש"ס מששה מנדטים לעשרה (טוב. היו גם את הקמיעות של הגר"י כדורי) ומעשרה לשבעה עשר. אף אחד בש"ס לא חולם כיום על מספרים כאלה, אבל החזרה של הניצוץ לעיניים אומרת שאת מה שכבה אפשר להדליק מחדש. קהל בני התורה של ש"ס זה הליבה שכאשר היא רותחת יש צ'אנס למערכות בחירות חדשות שאינן מוכות אנמיה מהסוג שהכרנו עד לזו האחרונה ממש. קבלת הפנים לגר"ש כהן ומאוחר יותר לדרעי עצמו לא נפלה בהרבה מקבלות הפנים שהכרנו עד לשנת תשנ"ט.

השאלה שעדיין נותרה פתוחה היא האם מעבר לבני התורה יש לש"ס עדיין קהל יעד מסורתי ופריפריאלי שאפשר להדליק אותו. דרעי חושב שלפחות חלק מהתשובה הוא קיבל באירוע שנערך באותו יום (יום שלישי) בתל אביב. ביוזמתו של ח"כ יגאל גואטה התאספו באחת הכיכרות בדרום תל אביב (תחום הטיפול והמימון של משרד הפריפריה) למעלה מעשרת אלפים איש שרקדו לכבוד התורה.

תל אביבים ותיקים, ובראשם רב העיר הגרי"מ לאו, טענו שאירוע כזה הם טרם ראו בעיר החולין וההדוניזם. בני תורה לא מגיעים למקומות כאלה וטוב שכך. אלה שהגיעו הם הם קהל היעד השקוף והמסורתי שהעניק בעבר לש"ס את חמשת המנדטים ומעלה שאבדו בבחירות האחרונות. האירוע לימד שניצוץ המסורת לא כבה אצלם ואפשר להביא אותם לאירועים שש"ס מארגנת.

מה שנותר עכשיו זה לשמר איתם את הקשר ולדאוג שהניצוץ לא יכבה עד הבחירות ויתורגם למנדטים בקלפי. בעגה הש"סית זה נקרא להדליק את השטח. במערכת הבחירות האחרונה זה היה רק דיבור בעלמא. כמעט בכל קלפי שנבדקה התברר שכל ההבטחות המוקדמות של הפעילים היו על הקרח. שטח אלקטוראלי זה לא יער אורנים שזורקים לפיד אחד והוא נדלק. שטח זה קשר רציף של ארבע שנים, זה לשכות לפניות הציבור שעובדות באמת ולא רק כדי לספק ג'ובים למקורבים, ובעיקר: זה נציגות מוניציפאלית שעובדת למען הבוחרים ולא למענה בלבד.

מבלי להכנס להכללות, כי תמיד יש יוצאים מהכלל, הפורטפוליו של ש"ס בתחום זה לעומת יהדות התורה הוא עלוב למדי. תנסו להשיג בטלפון נציג של ש"ס בירושלים, ביתר, אלעד ובעוד כמה ערים חרדיות, ערכו נסיון מקביל אצל נציגי יהדות התורה וכל הסבר נוסף על מצבה הנוכחי של ש"ס בשטח מיותר לחלוטין.

בצמרת ש"ס מודעים למצב. אם ירצו יש בידם את כל הכלים הדרושים לשנות אותו מהיסוד. השליטה של המפלגה במשרדי הפנים פלוס הנגב הגליל והפריפריה היא מנוף שהחלו להפעיל אותו רק בחצי השנה האחרונה. התקציבים לשמחות בית השואבה הם החלק היותר גלוי של הפעילות. בחלק הפחות מדובר יש תקציבים לשיפוץ בתי כנסת ומבני דת. יש תקציבים לפעילויות תרבות. לנוער במצוקה ושלא במצוקה, יש מנופי לחץ על הרשויות המקומיות שניתנים לתרגום לפעילות למען ציבור הבוחרים הספציפי. השורה התחתונה: יש הכל חוץ ממי שיחרוש את הארץ וידאג שהתיאוריות יהפכו למעשה והפעילות תתורגם למנדטים.

מבט אל מפת חברי הכנסת והצמרת של ש"ס מגלה שהמאגר ממנו יכול דרעי לשאוב את איש השטח המרכזי שלו מצומצם למדי. מתוך שבעת הח"כים רק לשלושה יש קשר כלשהו עם השטח. נהרי המעונב והמכופתר עסוק בתקציבים ומספרים. ספק אם הוא מסוגל להביא לקלפי את השכן שמעבר לדלת שלו. יצחק ועקנין הוא אמנם איש הצפון ובעל עמותת חסד גדולה הפועלת משלומי אבל כבר מזמן שאין לזה ערך אלקטוראלי. ועקנין עצמו אומר בשיחות סגורות שכנראה לא יבקש קדנציה נוספת (וגם אם יבקש לא יקבל י.ר). דוד אזולאי הוא שר דתות עייף בשלהי הקריירה הפוליטית. יואב בן צור מסוגל להביא קולות מחצרו של הגר"ש בעדני בלבד. דרעי עסוק בניהול שלושה משרדים ואיציק כהן זה איציק כהן.

מי שנותר ברשימת המועמדים הפוטנציאליים זה רק יגאל גואטה. האיש שהכניס לש"ס את תרבות הטלפון האישי הפתוח, האיש שלא מקושר לחצרות הגדולים ולכן הוא משולל באופן מובנה מהמניירות של כמה מחבריו שרואים את עצמם מורמים מעם. הוא זה שארגן את השמחה רבת המשתתפים בתל אביב באופן ישיר ושמחות אחרות באופן עקיף. האיש כמו נולד לעבודת שטח. אם רק ישחררו אותו מהקטטות ברשתות החברתיות עם גפני וביבי ויעבירו את הדוברות הלוחמת למישהו אחר- אפשר יהיה לשחרר את המרץ המתפרץ שלו והעממיות האמיתית לטובת פרוייקט הענק של חיבור המפלגה לשטח. לא ממש נופתע אם אכן זה מה שיוחלט.

הקרב על התאגיד
בעוד דרעי יושב בצילא דמהמנותא ומקבל דיווחים על שמחות בית השואבה - מצלצל לו הסלולארי בכיס. מעברו השני של הקו היה ספי עובדיה מגל"צ שהזמין מראש ראיון חג קצר. השיחה נסובה על הא ועל דא ובעיקר על הסערה המשפטית סביב האירוע בבריכת הסולטן שנערך כמובן בהפרדה מוחלטת בין גברים ונשים.

למי שהתנתק מהתקשורת בערב החג (מומלץ עד ראש חודש חשוון) הנה תקציר האירועים סביב האירוע. ביום שני שעבר הגיש עורך הדין יוסי חביליו (האיש שנזרק ממשרת היועץ המשפטי של עיריית ירושלים לאחר שהכביד את ידו יתר על המידה נגד החרדים גם במושגיו של ראש העיר) עתירה נגד קיום העצרת בשני נימוקים. האחד: האירוע הוא בעל גוון פוליטי. השני: הוא מתקיים בהפרדה בין גברים לנשים - מה שנאסר בהנחיות קודמות של משרד המשפטים. העתירה נדחתה על הסף מטעמים של שיהוי. לא מבטלים אירוע ענק יום לפני שהוא מתקיים. אחרי החג יתקיים דיון מקיף ואם יתברר שיש בטענות ממש תיאלץ תנועת אל המעיין להחזיר לעיריה את המימון שקיבלה.

דרעי רתח מזעם. הוא הבהיר למראיין שאירועים המיועדים לציבור חרדי ימשיכו להתקיים במסגרת של הפרדה בין גברים ונשים. הוא אף רמז שאם יהיה צורך בכך הנושא יוסדר בחקיקה. מדובר בכפיה חילונית מהסוג הגרוע ביותר - קבע דרעי. אנחנו לא מכתיבים לחילונים כיצד לחגוג ולערוך אירועים ושאף אחד לא יכתיב לנו. "אם אוסרים על מימון לאירועים נפרדים המשמעות היא שהמדינה מדירה חרדים מכל תקציבי התרבות שלה".

הראיון נמשך מעבר למסגרת הזמן הרגילה. כנראה שאיזה מרואיין הבריז ברגע האחרון והיה צריך למלא את הזמן. התיאור המפורט הזה בא להסביר שהשאלה על עתידו של תאגיד השידור החדש לא התבססה על מידע מוקדם אלא הייתה אקראית בלבד. בסוף הראיון נשאל דרעי על אמירותיו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן ולפיהן חסרה לו עדיין רק תמיכה רשמית של כחלון כדי להעביר את חוק חיסול התאגיד החדש. האם ש"ס תתמוך בחוק החדש? - נשאל.

דרעי, שהנושא לא עמד כלל על סדר יומו בחודש האחרון השיב בדיפלומטיות. אינני רואה טעם בסגירת גוף שזה עתה הוקם וכבר הושקעו בו מאות מיליונים, אבל אם יסבירו לי אחרת אשקול את עמדתי מחדש. בתוך דקות זינקו הכותרות: ש"ס תתנגד לביטול התאגיד החדש. הטלפונים והמסרונים מכל מי שיש לו עניין בנושא החלו לזרום כאפיקים בנגב ביום שטפון.

אתה חתום על הסכם קואליציוני בו נאמר שכל סיעות הקואליציה מחוייבות לרפורמות של ראש הממשלה בנושא התקשורת. מה היכולת שלך לטרפד מהלך שנתניהו שם עליו את כל כובד משקלו? - שאלנו.

כרגע, כך דרעי, זה לא יוזמה רשמית של ראש הממשלה ואין החלטת ממשלה בנושא. מי שמריץ את זה בינתיים זה ח"כ דוד ביטן שש"ס לא מחוייבת אליו. אם הוא רוצה לסגור את התאגיד שיבוא ויסביר לי למה. באותה הזדמנות יתכן שאשאל אותו למה ברשות השידור יש ערוץ ברוסית. ערוץ בערבית. ערוץ למוסיקה קלאסית. ערוץ למוסיקה קלה ורק ערוץ לחרדים אין.

ואם יבואו אליך אנשי התאגיד ויבקשו תמיכה במאבק ההישרדות שלהם? – הוספנו לשאול.

יתכן מאוד, כך דרעי, שאשאל גם אותם למה יש להם ערוצים לכל מגזר ורק לא לחרדים.

אם ביטן הבין את הרמז לא ידוע לנו. מי שכן הבין ואף הגיב היו אנשי התאגיד. חמישה ימים לאחר הראיון האמור שיגרה הנהלת תאגיד השידור מכתב למשרד התקשורת בבקשה לאשר לה הקמת שני ערוצים חדשים. ערוץ אחד לחרדים וערוץ נוסף לצעירים. מאחר ושר התקשורת הוא ראש הממשלה שנלחם בתאגיד אין ספק שהמכתב יועד למישהו אחר. אנשי התאגיד הבינו מה בדיוק אריה דרעי רוצה ומיהרו להודיע שהם מוכנים לספק את הסחורה. רוצה ערוץ חרדי? קיבלת.

האם זה אומר שש"ס תתנגד מעתה באופן נחרץ לביטול התאגיד? ממש לא. אם היוזמה של ביטן תהפוך לרשמית ותקבל את הגושפנקא של ראש הממשלה - אין לאף שותף קואליציוני אפשרות להתנגד. אבל כל זמן שביבי מתחבא מאחורי הגב של ביטן (ויש לו סיבה טובה לכך. מדובר במהלך מסריח שיש דומה לו רק במדינות עולם שלישי שהתקשורת נשלטת על ידי דיקטטור. כל זמן שביבי לא מרגיש בטוח בתגובה של דעת הקהל הוא שולח את ביטן לעמוד בפרונט) דרעי יכול לשחק את המשחק של המתנגד והדורש לדעת על מה ולמה.

כחלק מההתנגדות הוא יכול לדרוש הקמת ערוץ חרדי במסגרת רשות השידור כתנאי לתמיכה בסגירת התאגיד. לחילופין. כתנאי להתנגדות לסגירת התאגיד הוא יכול לדרוש, וכבר קיבל, הסכמה להקמה של ערוץ חרדי בתוך המסגרת החדשה.

מה לדרעי ולהקמת ערוץ חרדי חדש? קודם כל מדובר בקביעה עקרונית. אם לרוסים ולערבים יש תחנות ממלכתיות - מן הראוי שגם לציבור החרדי המונה עשרים אחוז מהאוכלוסיה תהיה תחנה כזאת. אפשר יהיה לפרנס שם הרבה מאוד עיתונאים ושדרנים חרדים שלא יהיו תלויים בפרסומות ובמצב הכלכלי במשק. אין כמו לעבוד בשירות המדינה ועל חשבונה.

אבל זה כמובן לא רק מה שמריץ את דרעי לסחר מכר הזה מול התאגיד מצד אחד ורשות השידור מצד שני. לדרעי יש בעיה מובנית בתחום התקשורת החרדית. הבטאון המודפס יום ליום מגיע בקושי לעובדי רשת החינוך שמנויים עליו בכל כורחם ואין לו שמץ של תהודה ציבורית. בתקשורת המשודרת גם שם יש בעיות. עם התחנה הכי מואזנת במגזר הספרדי (גילוי נאות: כותב השורות משדר שם) הוא נמצא בסכסוך פוליטי עמוק שראשיתו מימי הבחירות. התחנה נתנה מקום בולט לעמדותיו של אלי ישי וסירבה לקבל מרות של אישים ידועים. דרעי הכריז חרם על התחנה ואף איש מש"ס אינו מורשה לעלות ולהתראיין בה. את הראיונות הם שומרים לתחנה המתחרה שגם קיבלה את הזכיון על שיעורי הרשל"צ הגר"י יוסף.

אבל שם הוא לא יכול להרגיש בטוח. הרדיו הוא גוף פרטי ודרעי נתון לחסדי הבעלים. בכל רגע נתון הם יכולים להחליט על שינוי קו ולהפסיק את המדיניות הפרו ש"סית לכאורה. דרעי לא אוהב להיות תלוי בחסדים של אחרים. אם יקום ערוץ חרדי במסגרת ממלכתית הוא (הערוץ) יהיה כפוף לדירקטוריון שלממשלה יש בו יצוג בדרך זו או אחרת. במסגרת רשות השידור הכפיפות היא רשמית. יש גוף שמתמנה על ידי הממשלה והרכבו משתנה אחת למספר שנים.

במסגרת התאגיד זה קצת אחרת אבל גם שם לממשלה ונציגיה יהיה מה לומר. כשותף קואליציוני בכיר לדרעי תהיה האופציה לשלב בגוף האחראי אנשים מטעמו ולקבל דריסת רגל בלי טובות מגוף פרטי שהיום הוא איתו ומחר, אופציונלית. הוא נגדו. הזדמנות כזאת מגיעה פעם בשבעים שנה ודרעי ינצל אותה עד שיוציא ממנה את טיפת המיץ האחרונה.

ליצמן בעד לניאדו.
ההקפות השניות של צאנז במוצאי החג הפכו כבר למסורת אצל פוליטיקאים וסלבריטאים מכל חוגי הקשת. מדי שנה מגיעים כל המי ומי של הצמרת החרדית האגודאית פלוס אח"מים ואישי ציבור שרוצים לראות מקרוב שמחה יהודית אמיתית מהי. בין סלבריטאי השנה: שר החינוך לשעבר ואיש העתיד הפוליטי (לפחות בעיני עצמו) גדעון סער.

בשנים עברו נהגו בצאנז לכבד את המכובדים בנשיאת ספרי תורה במהלך ההקפות. בשנים האחרונות בוטל המנהג מטעמים של ריבוי המשתתפים החשובים והרצון שלא להעניק כבוד למי שבאמת לא מגיע לו. במוקד ההקפות והאירועים נמצא כ"ק האדמו"ר בלבד ורק אליו נשואות עיני אלפי המשתתפים.

בהקפות של מוצאי החג האחרון נפל דבר בצאנז. בצד מקום מושבו של האדמו"ר הוקם מתחם קטן למספר מצומצם מאוד של אח"מים. אחד המארגנים אמר לנו חד משמעית שהמתחם הוקם לכבודו של שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. לאחר שהוקם אי אפשר היה שלא לצרף גם אישים נוספים.

וכנראה שהוא צדק. בתום ההקפה השניה ניתן היה לראות את האדמו"ר ניגש לליצמן ובצעד שטרם נראה כמותו בתולדות ההקפות ניהל איתו שיחה קצרה. מקורבים שהיו במקום מספרים שהאדמו"ר בירך את ליצמן על עזרתו בעבר לבית החולים וגם על מה שהוא עושה בהווה ואיחל לו שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

במה זכה ליצמן לכבוד הגדול. התשובה ניתנה כנראה בידיעה שפורסמה למחרת בעיתון הכלכלי גלובס. נאמר בה כי ליצמן פנה לרשות המיסים בבקשה להסיר עיקולים שהטילה על חשבונות הבנק של המרכז הרפואי לניאדו. העיקולים הוטלו לאחר שעקב מצוקה בתזרים הכספים לא הצליח המרכז הרפואי להעביר את כספי הניכויים לשלטונות המס ממשכורות העובדים. לבקשתו של ליצמן העיקולים הוסרו וניתנה אורכה נוספת לבית החולים להסדיר את החוב.

בלשכתו של ליצמן יש הטוענים שידוע להם מקור ההדלפה. להערכתם מדובר בלשכת החשבת הכללית במשרד האוצר, מיכל עבאדי באג'יו, שנמצאת לאחרונה בסכסוך עמוק עם שר הבריאות. באופן מפתיע למדי פורסמה השבוע ידיעה על איזה ג'וב שמן שהחשבת הכללית סדרה, לכאורה, לאחד ממקורביה בלי מכרז. בלשכת עבאדי משוכנעים שמדובר בסוג של פעולת תגמול. פצע תחת פצע. הדלפה תחת הדלפה.

בלשכת ליצמן טוענים שהעזרה ללניאדו היא לא על רקע היותו בית חולים חרדי. הם מצביעים על מיליארד וחצי השקלים שהוזרמו לבית החולים הדסה בירושלים כדי למנוע את סגירתו. בתקופה שלנו במשרד הבריאות, אומרים אנשי ליצמן, לא יסגר בית חולים אחד שאין לו תחליף ראוי בסביבתו הקרובה. בירושלים יש רק שני בתי חולים פרטיים שמשמשים שבע מאות אלף תושבים. בנתניה על מאתיים אלף תושביה יש רק בית חולים אחד.

הסכסוך בין ליצמן לחשבת הכללית החל בפרשת הדסה. ליצמן החליט למנות את זאב רוטשטיין למנכ"ל שיוביל את תוכנית ההבראה. אצל החשבת הכללית רוטשטייין הוא בגדר טריפה גמורה. מכאן ואילך ליצמן ועבאדי באג'יו על סכינים. לפני מספר חודשים הוא אף דרש מראש הממשלה את פיטוריה. היא מצידה תוקעת לו מקלות בכל סעיף תקציבי הקשור למשרד הבריאות ובמיוחד בנושאים כמו הבראה של מוסדות גרעוניים. שם המפתחות הם למעשה בידיה.

בלשכת ליצמן נושכים שפתיים ומחכים לסוף השנה האזרחית. או אז אמור להסתיים חוזה ההעסקה של החשבת הכללית. מתוקף ההשפעה של ליצמן בלשכת ראה"מ הסיכוי שהחוזה יוארך לתקופה נוספת שקול לסיכוי שנתניהו יבקש מסער לחזור לממשלה. אפס מוחלט. עבאדי יודעת איפוא שהיא חיה על זמן שאול והיא תנסה לנצל כל רגע ממנו כדי לרדת לחייו של ליצמן. עם גפני ודרעי היא עוד איך שהוא מסתדרת.

בסוד שיח
ההערכה בצאנז לליצמן החלה עוד לפני סיפור ביטול העיקול של רשות המסים. שבועיים לפני ראש השנה העביר ליצמן תקציב חירום לבית החולים שאפשר לו מנת חמצן לעבור את החגים. כעת עמלים במשרד הבריאות על תוכנית יצוב לבית החולים שסובל בעיקר מבעיה של תזרים. כלומר: אין עודף של הוצאות על הכנסות ואין בזבוזים על משכורות נוסח הדסה ובתי חולים אחרים. הבעיה היא שקופות החולים והספקים משלמים, באישור המדינה, באיחור של מספר חודשים לבית החולים. את הגרעון של בתי החולים הממשלתיים מכסה כמובן המדינה. בתי החולים הפרטיים, ובמיוחד בית חולים קטן כמו לניאדו - לא יכולים לעמוד בנטל המצטבר.

יותר מאות לכך ניתן בביקור לרגל השנה החדשה שערך האדמו"ר מצאנז בביתו של כ"ק האדמו"ר מגור בירושלים. מדור זה אינו נוהג לצטט שיחות פרטיות בין גדולי ישראל, אך לאחר שגליון קטן וצנוע אך רשמי לחלוטין של צאנז, תחת השם בצילא דמהמנותא, פרסם את תוכן השיחה - דלינו משם מספר ציטוטים שיש בהם עניין לציבור הרחב שלא שמע מימיו על הבטאון האמור.

כ"ק האדמור מצאנז: אנו צריכים להזכיר בזאת לטוב את ר' יענקל (ליצמן) שהוא שליח נאמן. היה לאחרונה מצב קשה אצלנו (במרכז הרפואי) והוא השתדל לעזור ולסייע. כשהשליח עושה שליחותו צריכים להודות למשלח. הוא היה כשליח מן השמיים וזה חוץ ממה שהוא עוזר ומסייע גם במקרים פרטיים.

כ"ק האדמור מגור: ולא רק לפרומע.

כ"ק האדמור מצאנז: אם חז"ל אומרים שכל המקיים נפש אחת בישראל קיים עולם מלא אין זה דברי אגדתא בלבד. הרי מבטלים את כל התורה בשביל להציל נפש אחת וכאן מדובר בהצלת נפשות רבות.

כ"ק האדמו"ר מגור: הוא מקדש שם שמיים ברבים.

כ"ק האדמו"ר מצאנז: הוא עושה ופועל עבור כולם. עבור הכלל והפרט שהרי צרכי עמך מרובים.

כ"ק האדמו"ר מגור: והוא לא מחפש את ה'ישר כח'.

האדמו"ר מצאנז: אם כן רק בשביל זה בלבד הוא צריך לקבל ישר כח. כמו שמצינו שהקב"ה אמר למשה ישר כח. הרי רואים שצריך לומר.

ליצמן, יש להניח, קרא את הפרסום הצאנזאי עשר דקות לאחר שיצא ממכבש הדפוס. גם עמיתיו בסיעה המרכזית יש להניח שקראו והסיקו את המסקנה הבאה: אם יש למישהו מחשבות על העידן שאחרי ליצמן - מוטב שיגנוז אותם במקום שהוא עצמו לא ימצא אותם. בטווח הנראה לעין אין לו תחליף.
יגאל גואטה תאגיד ליצמן צאנז לניאדו

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד