י"א ניסן התשפ"ד
19.04.2024

האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף מ"ב

יום שני פרשת לך לך – ו' חשון תשע"ז: סיכום הדף היומי, ושיעורו הנפלא של פה מפיק מרגליות הרב בנימין מילצקי

האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף מ"ב
ל




דף מ"ב ע"א
שומר שמסר הפקדון לבנו ובתו הקטנים ולא נעל בפניהם כראוי ונגנב חייב שלא שמר כדרך השומרים והוי פשיעה, מסרו לאשתו לאמו לבנו ובתו הגדולים פטור דכל המפקיד על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים הנאמנים לו.

המפקיד מעות אצל חבירו צררן בסודרו והפשילן לאחוריו ונגנבו חייב דכספים אין להם שמירה אלא בידו דכתיב 'וצרת הכסף בידך' או בקרקע, ואם הפקידו אצלו ערב שבת בין השמשות לא הטריחוהו רבנן לטמנו בקרקע, ואם שהה במוצאי שבת מלקברו חייב, ואם המפקיד צורבא מרבנן החרד על מצות הבדלה על הכוס פטור השומר מלקברו מיד במוצאי שבת, ובזמן ששכיח מגששין בקרקע אין להן שמירה אלא בקורות הגג, ובזמן ששכיח שוברי תקרה אין להן שמירה אלא בין שורות בניו הכותל, ועכשיו אין להן שמירה אלא בכותל טפח סמוך לקרקע.

לעולם יהא כספו של אדם מזומן בידו שיהא מזומן לו לקנות סחורה בשכר, וישליש מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש בידו.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'.

ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה"א שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שוא שאין הברכה מצויה בדבר השקול והמדוד והמנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.

טמן פקדון דמעות בבית קטן הנעשה מערבות דהוא שמור מגנבים ולא משריפה ונגנב ללשון א' ברב יוסף חייב משום תחלתו בפשיעה לענין שריפה וסופו באונס, ללשון ב' תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, ולהלכה חייב.

שומר שאינו זוכר איפה שם הפקדון, הוי פשיעה וחייב.

דף מ"ב ע"ב
שומר שהפקיד מעות הפקדון אצל אמו ולא אמר לה שהוא פקדון בידו ולא הטמינה בקרקע אלא בארגז ונגנב, השומר נשבע שהפקיד המעות ביד אמו ופטור כדין כל המפקיד על דעת שימסרנו לבני ביתו, ולא פשע במה שלא אמר לה שהוא פקדון בידו וצריך להטמינו בקרקע דעל ידי שסברה שהוא של בנה משמרה יותר, והיא נשבעת שהטמינה בארגז ונגנב.

אפוטרופוס שקנה שור ומסרו לרועה, והרועה העמיד לפניו לאכול יחד עם שאר השוורים ולא אכל משום דלא היה לו שיניים ומת, כיון דהוי מקח טעות המוכר צריך להחזיר דמי השור לאפוטרופוס, [ואם האפוטרופוס לא מצא המוכר הרועה חייב לאפוטרופוס משום דהוא שומר שכר ומוטל עליו לראות אם השור אוכל], ואם המוכר מכר שור שלו אין לו טענה על הרועה שידע שאין לו שיניים, ואם קנה בהמות בשוק ואינו מכיר אם יש לשור שיניים יש להמוכר טענה על הרועה [במקום האפוטרופוס] למה לא שמר בהמתו שיאכל, ונשבע שלא ידע שלא היה להשור שיניים והרועה משלם דמי בשר בזול.

המפקיד כשות וגם לשומר היה כישות והשומר אמר לפועלו שיתן מכרי זה שהיה שלו לתוך השכר ונתן משל המפקיד השומר ישלם כמה שנהנה, ואם לא נהנה כגון שנתקלקל השכר השומר פטור כיון שאמר לפועלו ליתן מכרי זה, והפועל פטור כיון שהשומר לא אמר לו מכרי זה תתן ולא מכרי זה [של המפקיד].
מסכת בבא מציעא גמרא

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד