תל אביב 27° באר שבע 28° חיפה 28° ירושלים 27°
י"ד אדר א' התשפ"ד
23.02.2024

כפית הכסף של קרול גרינברג - עוד ביקור בית בסוואנה

במסגרת פרויקט סיפורי חנויות ובתים מסביב לעולם, גם השבוע תבקרו בבית בסוואנה, ג'ורג'יה • קרול גרינברג בעלת בית ייחודי עם מוצרי יודאיקה מעניינים וסיפורים נדירים על אבן מבית המקדש וכפית שניצלה מפרעות ברוסיה

כפית הכסף של קרול גרינברג - עוד ביקור בית בסוואנה

,
העיר סוואנה היא עיר בת למעלה משלש מאות שנה, יש לה את הדאון טאון השוקק חיים, ויש את האזורים השקטים, זה הבית של קרול גרינברג, ובשמה העברי רחל מרים. כך הוא נראה מבחוץ, תכף נכנס פנימה.,

,



בכניסה לבית מקבל את פנינו מראה חמים ונוסטלגי של פסנתר בן יותר ממאה שנה,
לצד קישוטי יודאיקה רבים שנמצאים בצדי החדר. סגנון הבית נשאר בסגנון שנות ה-80 ומשם הוא מושך את השראתו גם לחפצי נוי מתקופה זו, צבעוניים, שמחים ותמימים.



לשופר שלפנינו יש סיפור מיוחד. גברת קרול, בעלת הבית, סיפרה שכאשר הגיע ללמד בבית הספר שבבית הכנסת, ביקש ממנה הרב שלא להשתמש בצלצול על מנת להודיע על הפסקה, אלא תמיד לתקוע בשופר וכך הדבר יכניס בהם יראת שמים ויהדות. מאז יש בבית אוסף לא קטן של שופרות.



כאשר ביקשתי מבעלת הבית שתביא לפניי פריט בבית שיש לו ערך סנטימנטלי רב ומשמעותי בעיניה, היא קמה וניגשה, אפשר לומר בחרדת קודש, לארון, והוציאה בזהירות רבה אבן קטנה וכפית.





קרול התיישבה על הספה והחלה מספרת בכאב כי בהיותה כבת 15, נפטרה אמה בת ה-42 לאחר שהתייסרה מהמחלה הנוראה. בתור נערה היתה קרול פעילה למען יהדות רוסיה והחליטה לנסוע לארץ ישראל לקיץ, בעידוד אביה. מיד לאחר פטירת אמה, נסעה לראשונה לארץ ישראל. כאשר הלכה לכותל המערבי במסגרת בטיול קבוצתי, ניגש המדריך עם קערה מלאה באבנים ואמר שאלו אבנים מימי בית המקדש וכי הם רשאים לקחת אבן. בהתרגשות רבה אימצה את האבן אל ליבה וחזרה איתה לאמריקה. "אבן זו", אמרה, "סימלה בעיני את ההילינג שחיפשתי. משהו שיחבר אותי לבית, לשלמות, לאמא שנלקחה ממני, וזו מה שהאבן מסמלת בעייני". כל כך התרגשתי לראות בית מלא בפריטים יפהפיים ויקרים, אך הדבר הכי יקר בעיניה היא אותה אבן קטנה מבית המקדש. זכיתי לראות בחוש מהי נשמה יהודית טהורה.

לצד אותה אבן נחה לה כפית. כפית ששרדה פוגרום ברוסיה. כפית זו היתה אולי הפריט היחיד שהספיקה משפחתו של ג'רולד, בעלה של קרול, לקחת כאשר ברחה מפרעות רוסיה. זו היתה משפחה בת שבעה ילדים, והקטן שביניהם ירש את הכפית שעברה מדור לדור. לילד היורש נולדו שני בנים והצעיר ביניהם קיבל את הכפית. גם בן הזקונים של אותו ילד ירש את הכפית עד שהגיעה לידיו של ג'רולד. בבית משפחת גרינברג משתמשים בכפית אך ורק בסדר פסח.

לסיום, אומרת קרול, הכפית מחברת אותנו לעם ישראל, והאבן לארץ ישראל.



ומכאן אני לוקחת אתכם ישירות אל הכיור. כן כן, כיור מיוחד במינו שעליו ניתן למצוא לא רק מים ותנין, אלא את דמויות המשפחה ממש.

אחרי צילום הכיור המרתק, אני עוברת לחדר האמבטיה, שם יש הרגשה שמדובר בבית בובות של ממש. מעבר לתחושת החמימות, היצירתיות היא הקו המנצח, כפי שניתן לראות את הווילון שהולבש בחדר האמבטיה והרהיטים הלא סטנדרטים שיוצרים שפה ייחודית ומעניינת.



בעודי נפרדת מבית זה - אני כבר מתחילה להתגעגע. אני יוצאת דרך הדלת, שאת הוויטרינה עיצבה בעלת הבית בעצמה, כאשר כל חלק מסמל את אחד מבני המשפחה ואת מזלם.





פריט אחד מעניין שעורר את סקרנותי בעודי כבר בדלת, היה כלי לבשמים שעוצב במדויק כהעתק לבית הכנסת הספרדי שקיים כבר מעל 300 שנה.



תודה לך קרול שהזמנת אותנו אל ביתך החמים.
,
סיפורי חנויות ובתים סוואנה קרול גרינברג יודאייקה רוסיה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }} | {{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.writer }} | {{ reply.date_parsed }}
טען עוד