להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
מאחורי הקלעים בברצלונה: "קצת קצת יהודיה"
מלי אברהם ביקרה בעיר הקטלונית, התרשמה מהפיקחות והיעילות וקיבלה את התשובה המפתיעה - אנחנו צאצאי האנוסים
ברצלונה. צילום: אסתר רוביאן, פלאש 90
מכל בירות אירופה, והייתי ברובן, ברצלונה הייתה, מיידית וחלקה, הכי מושלמת. אפשר להבין את היהודים שגרו פה, שכל כך בכו את גירושם מספרד, לא רק בגלל ההשפלה והשנאה, האכזריות והקנאה שהורעפו עליהם, אלא גם בגלל שתכלס, המקום הוא פשוט גן עדן עלי אדמות.
מזג אוויר מושלם, לא קר ולא חם, שמש במידה וגשם ענוג. ים, הרים, מישור, הכל יש פה, ואנשים מחייכים מכל עבר. הכל נקי. נקי בלי ההגזמה של שוויץ, נקי בלי האובססיה של ברלין. נקי בלי העמימות של אמסטרדם. נקי בצורה הגיונית וידידותית.
כמה מהספרדים פה הם צאצאי אנוסים? אני שואלת את עצמי בהולכי בדרך. נועצת בכל כהה עיניים מבט בוחן, ושואלת את מי היית לוקחת לשחק בסרט את תפקיד האנוס ואת מי לתפקיד הכומר?
"אנחנו קטלנים, לא ספרדים", מתחלחלת הפקידה המלון, איתה אנחנו מתחברות לשם הבנת הנושא, ולשם העברת בוקר שמתחיל מאוחר מידי, בנעימים. "אין כל קשר בין קטלנים לבין ספרדים. ההבדלים בינינו בולטים מאד"!
"הם??" את שואלת. שוב מפלגות, שוב חילוקים. מתי בני האדם ילמדו לחיות יחד?
"אז ככה: ראשית, הקטלנים חרוצים יותר, עשירים יותר, אנשי עסקים ועמל", היא מסבירה לי באנגלית מעורבבת עם קצת ספרדית וקצת צרפתית, "הספרדים אוהבים סיאסטה. אנחנו אוהבים לעבוד. גם במראה החיצוני אנחנו שונים - נמוכים יותר מספרדי ממוצע, האף קצת יותר נשרי, העיניים יותר נבונות, כהות בדרך כלל".
אם לא שהייתה מתגאה בקטלניותה, הייתי בטוחה שמדובר במצע המפלגה הנאצית המסביר מיהו יהודי.
אני אומרת לה את זה.
"ברור", היא מצטחקת. "כי רובנו מצאצאי אנוסים".
ככה היא מביאה לי את זה בלי שאפילו שאלתי.
"סי סי, שלום!", היא אומרת לי בגאווה. "אצלנו עוברת בבית אגדה, שאחד מאבותיי היה ילד שניצל מהשריפה הגדולה בשנת 1466, עוד לפני גירוש ספרד, בתקופה של האבעבועות השחורות, כשהספרדים, שחמישים אחוזים מם נפלו כזבובים במחלה, היו בטוחים שהיהודים, שכמעט ולא חלו (בגלל הבידוד הגטואי וההגיינה האישית: מקווה, נטילת ידיים וכו') קיללו אותם והרעילו להם את הבארות (שהיו שונות רק כי המלך הורה כך).
היהודים, שהיו מושא לקנאה עצומה בשל קרבתם למלך, חכמתם, מקצועותיהם המשכילים, והצלחתם הכללית להפוך כל דבר שידם נוגעת בו בזהב, שילמו על כך בחייהם עוד לפני הגרוש. ובברצלונה השליכו גפרור בגטו היהודי ושרפו ששת אלפים אנשים.
"אחד מהסבות שלי הוא ילד שניצל מהשריפה", היא אומרת. "אומץ על ידי איש טוב וככה אני פה.. קצת קצת יהודיה".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות