בַּאבַּא מַעיישֶׂ'ס: על נבואות שווא ומקובלים
עורך 'בקהילה' שלמה קוק יוצא בחריפות נגד תופעת הנבואות והבאבאות המלווים במערך יחצ"נות משומן
- שלמה קוק, בקהילה
- ג' כסלו התשע"ז
- 3 תגובות
1.
מה משותף בין הבחירות לנשיאות בארצות-הברית, גל השריפות בישראל וקריסת המנהרות בעזה? ובכן, כל אלה ועוד מספקים תעסוקה הולמת (ושמא: בלתי-הולמת) לקבוצת 'באבות', חוזי עתידות, נביאי-שטות. כן, הם יודעים הכול, הבאבות. הם אפילו ידעו שהגברת קלינטון תיכנס לבית הלבן. לא סתם ידעו, אלא נקטו ב'שם המפורש' – במספרי האחוזים שיובילו לניצחונה. למעשה, מסתבר שלמיליארדר הג'ינג'י באבות משלו, והשאר היסטוריה.
נדמה לכם שענף הבאבות ייכנס למשבר אחרי הכישלון הצורב שנחל בבית הלבן? הצחקתם אותם, כל הדרך לקופת הצדקה. ואם כבר מדברים, הם בכלל לא אשמים בתוצאה. זה אנחנו, כלומר המצביעים בארה"ב, שבגדו בתחזיותיהם והחליטו להצביע אחרת. כאמור, הם ממש לא מתכוונים להיכנס ל'משבר'. הרי עם-ישראל ניחן בחוש זיכרון קצר, וחיש הם מסתערים לכבוש את היעד התקשורתי הבא על-גבם של אלפי הנמלטים מבתיהם הבוערים באש.
ובאותה שעה מהבהבת תיבת הדואר-אלקטרוני של עיתונאֵי ישראל. 'הודעה חשובה' ממנהלת יחסי-ציבור במשרד פרסום תל-אביבי, שמבקשת להעביר את המסרים השמימיים של אותו 'באבא', לעתים קודם המאורע – בבחינת חיזוי עתידות, ולעתים לאחר המאורע – בבחינת מה זאת עשה אלוקים לנו. את הכול צפו הבאבות מראש.
אבל העיקר, יש להם תעסוקה, למנהיגי החצרות למיניהם, כמו גם לעובדיהם המסורים, יחצ"נים בגרוש ומשב"קים בחצי-גרוש, וכמובן, לעם ישראל, מאמינים בני מאמינים, תמימים בני תמימים, ההולכים שבי אחר שריקותיהם של ה'באבות', עוצמים עיניים, מתעלמים מכל תמרורי-האזהרה, נמשכים לאש, וכמובן, שופכים את מיטב כספי הצדקה שלהם לטובת מטרות שיש בהן הרבה יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. מי כעמך ישראל.2.
נכון, בכל דור ודור זוכים יחידי סגולה מורמים-מעם למעלות גבוהות ולעיניים נדירות הרואות למרחקים, אותן קנו בעשרות שנות זיכוך של לימוד נגלה ונסתר בקדושה ובטהרה ובעבודת המידות. תשאלו איך נדע מי המקור ומי הזיוף? ראשית, חזקו עלינו דברי הבבא סאלי זי"ע, "מי שיודע – לא אומר, ומי שאומר – לא יודע". שנית, עלינו להתחקות אחר שיגם ושיחם של יחידי-הסגולה; גדולי הדור – שבוודאי יודעים הרבה יותר מאתנו – ממעטים במילים גם כאשר הם נדרשים להתבטא.
לא אשכח התבטאות קבועה שנשמעה מפי פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע כל אימת שהתרחש אסון על עמנו והיו נוהרים לביתו רבני הקהילות לשאול במה לחזק את שומעי-לקחם. הרב זצ"ל היה משיב בענווה: "כל יהודי יודע במה הוא צריך להתחזק, וכל רב קהילה יודע במה צריכים להתחזק בני הקהילה שלו".
חסידים מבני-ברק סיפרו בהתלהבות למרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע על 'בעל-מופת' אחד שבמחיצתו הם מתפללים מדי שבת בשבתו. עוד אמרו שאביו המנוח של אותו 'בעל מופת' – שגם הוא כיהן כאדמו"ר – מצטרף כל שבת מגנזי מרומים לתפילה בבית-המדרש של הבן. האדמו"ר הבן, העידו החסידים, נותן כל שבת עליה לאביו, ולטענתו, הוא אף זוכה לשמוע את קולו עונה אחר ברכתו: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'.
ה'בית ישראל', חכימא דיהודאי, ביקש להעמידם על מקומם. "תגידו לרבי הזה, שינסה לתת לאביו המנוח 'הגבהה' בספר-התורה"...
הגמרא (בבא קמא מ"ו) מספרת על בתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור עמוק. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה – אמר להם: שלום, שניה – אמר להם: שלום, שלישית – אמר להם: עלתה. איזה 'מופת'!
מי לנו גדול כמו התנא האלוקי רבי חנינא, שבהבל-פיו גרם לחומץ לפעול את פעולת השמן ולהבעיר את נרות-השבת. למרות זאת, שאלו אותו חבריו התנאים בתמיהה: "וכי נביא אתה שידעת שעלתה מן הבור?". והוא, רבי חנינא בן דוסא, אמר להם: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי".
וכי יעלה על הדעת כי התנא האלוקי היה פחות בנבואה מה'באבות' של ימינו?
תורה חדשה היא ולהתרחק ממנה אנו צריכים. אחרי שהקאנו מהתופעה, הגיע הזמן להוקיע אותם קבל עם ועדה, להגיד לא לחילול השם ההמוני, לאלה המדברים בשם עצמם ומנסים לצייר מצג שווא כאילו מדברים הם בשם תורת חיינו ונותן התורה. 3.
בכלל, מדי פרק זמן מתפרסמת נבואה – בשמם של מקובלים מפורסמים ולעתים אף בשם אחד מגדולי הדור – אודות המועד המדויק בו יפציע משיח בן דוד רכוב על החמור. או אז שואלים אותי, על תקן ה'עיתונאי מומחה': "היה או לא היה?". ואני משיב: בואו נצא מנקודת הנחה שזה נכון. הרי על-פי אחד משלושה-עשר עיקרי היהדות, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. אם בזכות המחשבה שמשיח בן דוד עומד בפתח נפשפש במעשינו, מה טוב.
אבל השואלים, מאוכזבים קמעא, נוטים להתעקש: "רגע, לא תוכל לברר בבית של הרב ... אם היה או לא היה?". ואני מחייג לאחד מנאמני-הבית, וכמעט תמיד התשובה זהה: "לא היה ולא נברא".
אני חוזר עם התשובה לשואל. הוא נשמע מדוכדך. כך, באחת, נגוז חלום המשיח, אך המחשבה לא מפסיקה להטריד: כלום זקוקים אנו לנבואות, חלומות והזיות כדי להאמין שהמשיח בדרך? הרי נולדנו וגדלנו על האמונה הפשוטה שהמשיח יגיע היום, ובכלל, היום יותר מאי פעם, צריך להיות עיוור כדי לא להאמין שאנו נמצאים בעיצומה של תקופת 'עקבתא דמשיחא'. מדוע אנו זקוקים להמציא את האמונה היהודית באמצעים שונים ומשונים, כמו דמות רחל אמנו שנחשפת בפני חיילים במנהרות בעזה, תגלית בחלום עם הבבא-סאלי/ הרב כדורי/ מרן ר' חיים.
סניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, היה עושה מזה 'מטעמים' ופונה למרומים: ריבונו של עולם, ראה את בניך, מאמינים בני מאמינים, מצפים לגאולה בקוצר רוח, עד שהם רואים את ניצניה בכל מצב, אפילו באמצעות דמויות הצדיקים, אפילו בחלומות הלילה. אנא, ענה להם, השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים.
טורו של שלמה קוק פורסם ב'בקהילה'
מה משותף בין הבחירות לנשיאות בארצות-הברית, גל השריפות בישראל וקריסת המנהרות בעזה? ובכן, כל אלה ועוד מספקים תעסוקה הולמת (ושמא: בלתי-הולמת) לקבוצת 'באבות', חוזי עתידות, נביאי-שטות. כן, הם יודעים הכול, הבאבות. הם אפילו ידעו שהגברת קלינטון תיכנס לבית הלבן. לא סתם ידעו, אלא נקטו ב'שם המפורש' – במספרי האחוזים שיובילו לניצחונה. למעשה, מסתבר שלמיליארדר הג'ינג'י באבות משלו, והשאר היסטוריה.
נדמה לכם שענף הבאבות ייכנס למשבר אחרי הכישלון הצורב שנחל בבית הלבן? הצחקתם אותם, כל הדרך לקופת הצדקה. ואם כבר מדברים, הם בכלל לא אשמים בתוצאה. זה אנחנו, כלומר המצביעים בארה"ב, שבגדו בתחזיותיהם והחליטו להצביע אחרת. כאמור, הם ממש לא מתכוונים להיכנס ל'משבר'. הרי עם-ישראל ניחן בחוש זיכרון קצר, וחיש הם מסתערים לכבוש את היעד התקשורתי הבא על-גבם של אלפי הנמלטים מבתיהם הבוערים באש.
ובאותה שעה מהבהבת תיבת הדואר-אלקטרוני של עיתונאֵי ישראל. 'הודעה חשובה' ממנהלת יחסי-ציבור במשרד פרסום תל-אביבי, שמבקשת להעביר את המסרים השמימיים של אותו 'באבא', לעתים קודם המאורע – בבחינת חיזוי עתידות, ולעתים לאחר המאורע – בבחינת מה זאת עשה אלוקים לנו. את הכול צפו הבאבות מראש.
אבל העיקר, יש להם תעסוקה, למנהיגי החצרות למיניהם, כמו גם לעובדיהם המסורים, יחצ"נים בגרוש ומשב"קים בחצי-גרוש, וכמובן, לעם ישראל, מאמינים בני מאמינים, תמימים בני תמימים, ההולכים שבי אחר שריקותיהם של ה'באבות', עוצמים עיניים, מתעלמים מכל תמרורי-האזהרה, נמשכים לאש, וכמובן, שופכים את מיטב כספי הצדקה שלהם לטובת מטרות שיש בהן הרבה יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. מי כעמך ישראל.2.
נכון, בכל דור ודור זוכים יחידי סגולה מורמים-מעם למעלות גבוהות ולעיניים נדירות הרואות למרחקים, אותן קנו בעשרות שנות זיכוך של לימוד נגלה ונסתר בקדושה ובטהרה ובעבודת המידות. תשאלו איך נדע מי המקור ומי הזיוף? ראשית, חזקו עלינו דברי הבבא סאלי זי"ע, "מי שיודע – לא אומר, ומי שאומר – לא יודע". שנית, עלינו להתחקות אחר שיגם ושיחם של יחידי-הסגולה; גדולי הדור – שבוודאי יודעים הרבה יותר מאתנו – ממעטים במילים גם כאשר הם נדרשים להתבטא.
לא אשכח התבטאות קבועה שנשמעה מפי פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע כל אימת שהתרחש אסון על עמנו והיו נוהרים לביתו רבני הקהילות לשאול במה לחזק את שומעי-לקחם. הרב זצ"ל היה משיב בענווה: "כל יהודי יודע במה הוא צריך להתחזק, וכל רב קהילה יודע במה צריכים להתחזק בני הקהילה שלו".
חסידים מבני-ברק סיפרו בהתלהבות למרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע על 'בעל-מופת' אחד שבמחיצתו הם מתפללים מדי שבת בשבתו. עוד אמרו שאביו המנוח של אותו 'בעל מופת' – שגם הוא כיהן כאדמו"ר – מצטרף כל שבת מגנזי מרומים לתפילה בבית-המדרש של הבן. האדמו"ר הבן, העידו החסידים, נותן כל שבת עליה לאביו, ולטענתו, הוא אף זוכה לשמוע את קולו עונה אחר ברכתו: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'.
ה'בית ישראל', חכימא דיהודאי, ביקש להעמידם על מקומם. "תגידו לרבי הזה, שינסה לתת לאביו המנוח 'הגבהה' בספר-התורה"...
הגמרא (בבא קמא מ"ו) מספרת על בתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור עמוק. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה – אמר להם: שלום, שניה – אמר להם: שלום, שלישית – אמר להם: עלתה. איזה 'מופת'!
מי לנו גדול כמו התנא האלוקי רבי חנינא, שבהבל-פיו גרם לחומץ לפעול את פעולת השמן ולהבעיר את נרות-השבת. למרות זאת, שאלו אותו חבריו התנאים בתמיהה: "וכי נביא אתה שידעת שעלתה מן הבור?". והוא, רבי חנינא בן דוסא, אמר להם: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי".
וכי יעלה על הדעת כי התנא האלוקי היה פחות בנבואה מה'באבות' של ימינו?
תורה חדשה היא ולהתרחק ממנה אנו צריכים. אחרי שהקאנו מהתופעה, הגיע הזמן להוקיע אותם קבל עם ועדה, להגיד לא לחילול השם ההמוני, לאלה המדברים בשם עצמם ומנסים לצייר מצג שווא כאילו מדברים הם בשם תורת חיינו ונותן התורה. 3.
בכלל, מדי פרק זמן מתפרסמת נבואה – בשמם של מקובלים מפורסמים ולעתים אף בשם אחד מגדולי הדור – אודות המועד המדויק בו יפציע משיח בן דוד רכוב על החמור. או אז שואלים אותי, על תקן ה'עיתונאי מומחה': "היה או לא היה?". ואני משיב: בואו נצא מנקודת הנחה שזה נכון. הרי על-פי אחד משלושה-עשר עיקרי היהדות, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. אם בזכות המחשבה שמשיח בן דוד עומד בפתח נפשפש במעשינו, מה טוב.
אבל השואלים, מאוכזבים קמעא, נוטים להתעקש: "רגע, לא תוכל לברר בבית של הרב ... אם היה או לא היה?". ואני מחייג לאחד מנאמני-הבית, וכמעט תמיד התשובה זהה: "לא היה ולא נברא".
אני חוזר עם התשובה לשואל. הוא נשמע מדוכדך. כך, באחת, נגוז חלום המשיח, אך המחשבה לא מפסיקה להטריד: כלום זקוקים אנו לנבואות, חלומות והזיות כדי להאמין שהמשיח בדרך? הרי נולדנו וגדלנו על האמונה הפשוטה שהמשיח יגיע היום, ובכלל, היום יותר מאי פעם, צריך להיות עיוור כדי לא להאמין שאנו נמצאים בעיצומה של תקופת 'עקבתא דמשיחא'. מדוע אנו זקוקים להמציא את האמונה היהודית באמצעים שונים ומשונים, כמו דמות רחל אמנו שנחשפת בפני חיילים במנהרות בעזה, תגלית בחלום עם הבבא-סאלי/ הרב כדורי/ מרן ר' חיים.
סניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, היה עושה מזה 'מטעמים' ופונה למרומים: ריבונו של עולם, ראה את בניך, מאמינים בני מאמינים, מצפים לגאולה בקוצר רוח, עד שהם רואים את ניצניה בכל מצב, אפילו באמצעות דמויות הצדיקים, אפילו בחלומות הלילה. אנא, ענה להם, השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים.
טורו של שלמה קוק פורסם ב'בקהילה'
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות