להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
איך מסייעים לילדים למצוא חברים?
מהו התפקיד שלכם ואיך תעזרו לילדכם לבנות חברויות יציבות ובריאות? הנה רשימה של הסיבות העיקריות הגורמות להעדר קשרים חברתיים בקרב ילדים
כיצד לפתח חיי חברה? ילדים, צילום ארכיון
אני בחלון. אורבת.
חושיי החתוליים אמנם לא משהו, בהתחשב בעובדה שאני בן אדם מן המניין. ובכל זאת. אני בחלון. אורבת כמו חתול לעכברים. כמו טיגריס לאיילות.
וילון המטבח מסתיר אותי רק למחצה. אני משתדלת שלא ייראו אותי למטה, הילדים. במיוחד לא ילדה אחת עם זנב סוס מתוק שהיום אספתי לה בעצמי. הילדה שלי.
חודשיים שאנחנו גרים פה, ועדיין אין לה מספיק חברות. לפחות לדעתי. אמה הדאוגה.
אני מוצאת את עצמי חוזרת לכיתה א', חדשה. מכשכשת בזנבי כמו כלבלבה ידידותית. מתחננת לאהבה. חברות זה הדבר הכי חשוב בעולם.
למה הן לא משיבות לה בחבל? אני רוצה להתערב. אני יודעת שאסור להתערב. אני מרגישה ממולכדת בתוך הרגשות של עצמי.
הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לסייע לה. אפילו לחזור ולהיות שוב בכיתה א', להיות חברה הכי טובה שלה. לעבור הכל שוב. כולל כל מה ששמחתי שחלף.
כמו הרבה דברים בחיים האלו, זוהי רק משאלת לב. בראש אני מבינה, שאני ילדה גדולה, ושאין מה לעשות פרט לנסות לעזור בדרכים מקובלות.
להשיל את הילדות מעליי. להתחפש למבוגרת, ולשאול מומחים. מה עושים??
**
"אם ילד (או ילדה, כמובן! כל המאמר מדבר על ילדים וילדות כאחד) מרגיש לא אהוב ולא מקובל על-ידי חבריו, הדבר יכול לגרום למשבר משמעותי בבית. הילד עלול להיות מצוברח ועצבני, לא לשתף פעולה או להתנהג בעקשנות או בחוצפה. הוא בוודאי יהיה אומלל ועצוב". אומרת אסנת כהן, יועצת חינוכית.
"אינכם יכולים לרכוש חברים במקום ילדכם, אך האם יש משהו שתוכלו לעשות כדי לעזור? ואם כן, מהו התפקיד שלכם ואיך תעזרו לילדכם לבנות חברויות יציבות ובריאות? הנה רשימה של הסיבות העיקריות הגורמות להעדר קשרים חברתיים בקרב ילדים:
ביישנות. יש ילדים שמטבעם הם שקטים, סגורים וזהירים יותר. כתוצאה מכך, הם מרגישים חרדים במצבים חברתיים ומתקשים במפגשים עם חברים חדשים. הם לא יוזמים שיחה כמעט אף פעם. הם עשויים אפילו לחמוק או להתרחק מאחרים שמנסים ליזום קשר עמם.
תוקפנות. יש ילדים שהם "מחוספסים" מדי. הם מתחילים להכות בקלות, 'מדברים בידיים' ומעדיפים עימותים והפחדה על פני משא ומתן או פשרה. ילדים אלה נוטים לנצח במריבות, אך להפסיד חברים. בדרך כלל, חבריהם לכיתה חומקים ממגע עמם.
חוסר בשלות. יש ילדים שחסרים את הכישורים החברתיים הבסיסיים שילדים אחרים תופסים כמובנים מאליהם. לילדים אלה אין מושג מהי ההתנהגות הנכונה במצבים שונים. תכופות הם מביכים את עצמם ואת חבריהם למשחק, גם אם לא בכוונה תחילה. הם צוחקים במצבים שבני גילם לא מוצאים משעשעים, והם לא מצליחים להבין מדוע בדיחותיהם אינן מוערכות על-ידי אחרים.
נרקיסיזם. כל הילדים מרוכזים בעצמם במידה מסוימת – זה נורמלי. אבל יש ילדים שנוטים להיות שקועים בעצמם הרבה יותר משאר הילדים בני גילם. ילדים אלה מסכימים לשחק רק במשחקים שבהם הם מחליטים, ללכת רק למקום שהם אוהבים או להקשיב רק למוסיקה שהם מעדיפים. הם מצפים שיזמינו אותם לביקור או למשחק יותר מכפי שהם מזמינים אחרים. חוסר איזון זה נקלט היטב בקרב חבריהם לכיתה ומוביל לדחייה חברתית ולבידוד.
לאחר שיש לכם השערה טובה לגבי סיבת הקושי החברתי של הילד או הילדה, אתם יכולים להתקדם לשלב הבא: לבנות תכנית כדי לפתור את הבעיה.
כל אסטרטגיה לשינוי מצבו החברתי העגום של ילדכם תיכשל נחרצות אם לא תבנו אותה ביחד עם הילד. אינכם יכולים להציג את התוכנית שלכם בפני ילדכם כמוצר מוגמר. עליכם לבנות את התוכנית ביחד, כאילו אתם בונים במשותף דגם מורכב של ספינה או מכונית שמיועד לילדים. לא הייתם מנסים לבצע את הפרויקט בעצמכם, כי בכך אין כל טעם, וגם לא הייתם מצפים מילדכם לעבוד עליו לבד. עבודה משותפת תניב את התוצאות הטובות ביותר, ותביא את הצמיחה הטובה ביותר לילדכם.
במהלך הדיון עם הילד, תוכלו להציע לו כמה מההצעות הבאות:
1. חלק את הכיתה (החוג, החברים/ות בחצר וכו) לשלוש קבוצות: אלה שהיית רוצה להיות חבר שלהם אבל אתה לא סבור שהם ירצו להיות חברים שלך; אלה שאינך רוצה להיות חבר שלהם (גם אם היית יכול) ואלה שהיית רוצה להיות חבר שלהם, ואולי גם הם מעוניינים להיות חברים שלך. לאחר מכן, המאמצים צריכים להתמקד רק בשניים או שלושה ילדים בקבוצה השלישית.
2. עליך ליזום שיחה עם חבר פוטנציאלי (ילד מהקבוצה הנ"ל) לגבי נושא שיעניין אותו. לדוגמא, "איך עברה השבת?"; "איזה מורה אתה הכי אוהב?"; "מה הספורט / משחק / התחום שאתה הכי טוב בו?"
3. כדאי להזמין מישהו להצטרף אליך למשחק, לטיול, לרכיבה על אופניים, לארוחת צהריים או לשבת. אפשר רק להציע להכין ביחד שיעורי בית. הזמנה כזו מחמיאה לכל מי שמקבל אותה. גם אם הוא לא יכול כרגע להיענות לה, הוא יזכור בעתיד שניסית להיות חבר שלו.
4. אתה יכול להביא משהו לאכול, חטיף או ממתק, שאפשר לשתף בו אחרים. אפשר גם להציע ללכת ביחד לאכול פיצה או פלאפל. אכילה משותפת היא דרך נהדרת להתחיל מערכת יחסים.
5. אתה יכול להתקשר בטלפון. לא משנה מה תגיד. מה שהחבר יזכור זה שמצאת את הזמן ועשית את המאמץ כדי להיות בקשר, ובדרך כלל הוא יעריך את זה.
6. כדי להשיג את המטרה של יצירת קשרים חברתיים לאורך זמן, כדאי שתנסה קצת לוותר לאחרים ולהיענות לבקשותיהם. חשיבות הצעה זו תודגם במקרה הבא.
סיפורה של יעלי: הוריה של יעלי היו במשבר. שניהם חשו מיואשים כשתיארו את בעייתה של בתם.
ליעלי הייתה מריבה עם חברותיה הקרובות. במשך כל החודש שחלף מאז, היא יצאה מהבית רק כדי ללכת לבית הספר, שבו למדה בכיתה י'. מדי ערב, ובעיקר בסופי שבוע, בכתה יעלי, התלוננה וצעקה על כך שאין לה חברות. הוריה לא יכלו יותר לסבול את אומללותה וזעמה וביקשו ממני להיפגש אתה.
בפגישה הראשונה בכתה יעלי בכי תמרורים, בעודה מבטאת תחושות קשות של רחמים עצמיים וחוסר תקווה. בפגישה השנייה היא תיארה את הרכב חברות הכיתה והסבירה מדוע אין זה אפשרי מבחינתה שיהיו לה חברים בבית הספר. בפגישה השלישית היא החלה לתאר לי חלק מההיסטוריה של יחסיה עם חברותיה הקודמות. באותה נקודה התבהר לי עד כמה היא שקועה בעצמה ביחס לחברותיה.
בתחילה יכולתי רק להביע אמפתיה, מכיוון שזה כל מה שהייתה מסוגלת לשמוע. בהדרגה התחלתי לעבוד עמה על פתרון בעיות, ולחשוב על האופן שבו היא יכולה ליישר את ההדורים. בהתחלה התעקשה יעלי שהיא לא רוצה לשוב להיות חברתן של אותן נערות, אבל בהדרגה היא הסכימה להציב את ההתפייסות עמן כמטרת עבודתנו. התחלנו להתבונן בחלק ממעשיה ודבריה של יעלי, מנקודת המבט של חברותיה. יעלי הודתה ש"לפעמים" היא נהגה באנוכיות ובתובענות. לבסוף היא הסכימה לערוך את ה"ניסוי" שלי.
לצורך ההתפייסות, תתנצל יעלי על ההערה הפוגעת שאמרה. יתרה מזאת, היא תסכים ללכת עם חברותיה הקודמות לכל מקום שאליו הן הולכות מבלי להתלונן, לתקופת ניסיון של שבוע.
בתחילת הפגישה הבאה, סיפרו לי חיוכה הרחב של יעלי וברכת השלום הלבבית שלה את כל מה שהיה עליי לדעת. הצלחתה הייתה גדולה בהרבה מכפי ששיערה. היא התקבלה בחזרה למעגל החברתי הקודם שלה והייתה כעת כה עסוקה, שלא נותר לה זמן רב ללימודים!
ברור שלא כל ילד בודד יכול לשנות את מצבו במהירות של יעלי. לעיתים, תיקון חברוּת שנפגעה קל יותר מבניית חברויות חדשות. אבל כל ילד חסר חברים יכול להתקדם במידה מסוימת, עם התמיכה והעידוד הנכונים מצד ההורים, וליצור חברויות יציבות שיחזיקו מעמד לאורך זמן.
חושיי החתוליים אמנם לא משהו, בהתחשב בעובדה שאני בן אדם מן המניין. ובכל זאת. אני בחלון. אורבת כמו חתול לעכברים. כמו טיגריס לאיילות.
וילון המטבח מסתיר אותי רק למחצה. אני משתדלת שלא ייראו אותי למטה, הילדים. במיוחד לא ילדה אחת עם זנב סוס מתוק שהיום אספתי לה בעצמי. הילדה שלי.
חודשיים שאנחנו גרים פה, ועדיין אין לה מספיק חברות. לפחות לדעתי. אמה הדאוגה.
אני מוצאת את עצמי חוזרת לכיתה א', חדשה. מכשכשת בזנבי כמו כלבלבה ידידותית. מתחננת לאהבה. חברות זה הדבר הכי חשוב בעולם.
למה הן לא משיבות לה בחבל? אני רוצה להתערב. אני יודעת שאסור להתערב. אני מרגישה ממולכדת בתוך הרגשות של עצמי.
הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לסייע לה. אפילו לחזור ולהיות שוב בכיתה א', להיות חברה הכי טובה שלה. לעבור הכל שוב. כולל כל מה ששמחתי שחלף.
כמו הרבה דברים בחיים האלו, זוהי רק משאלת לב. בראש אני מבינה, שאני ילדה גדולה, ושאין מה לעשות פרט לנסות לעזור בדרכים מקובלות.
להשיל את הילדות מעליי. להתחפש למבוגרת, ולשאול מומחים. מה עושים??
**
"אם ילד (או ילדה, כמובן! כל המאמר מדבר על ילדים וילדות כאחד) מרגיש לא אהוב ולא מקובל על-ידי חבריו, הדבר יכול לגרום למשבר משמעותי בבית. הילד עלול להיות מצוברח ועצבני, לא לשתף פעולה או להתנהג בעקשנות או בחוצפה. הוא בוודאי יהיה אומלל ועצוב". אומרת אסנת כהן, יועצת חינוכית.
"אינכם יכולים לרכוש חברים במקום ילדכם, אך האם יש משהו שתוכלו לעשות כדי לעזור? ואם כן, מהו התפקיד שלכם ואיך תעזרו לילדכם לבנות חברויות יציבות ובריאות? הנה רשימה של הסיבות העיקריות הגורמות להעדר קשרים חברתיים בקרב ילדים:
ביישנות. יש ילדים שמטבעם הם שקטים, סגורים וזהירים יותר. כתוצאה מכך, הם מרגישים חרדים במצבים חברתיים ומתקשים במפגשים עם חברים חדשים. הם לא יוזמים שיחה כמעט אף פעם. הם עשויים אפילו לחמוק או להתרחק מאחרים שמנסים ליזום קשר עמם.
תוקפנות. יש ילדים שהם "מחוספסים" מדי. הם מתחילים להכות בקלות, 'מדברים בידיים' ומעדיפים עימותים והפחדה על פני משא ומתן או פשרה. ילדים אלה נוטים לנצח במריבות, אך להפסיד חברים. בדרך כלל, חבריהם לכיתה חומקים ממגע עמם.
חוסר בשלות. יש ילדים שחסרים את הכישורים החברתיים הבסיסיים שילדים אחרים תופסים כמובנים מאליהם. לילדים אלה אין מושג מהי ההתנהגות הנכונה במצבים שונים. תכופות הם מביכים את עצמם ואת חבריהם למשחק, גם אם לא בכוונה תחילה. הם צוחקים במצבים שבני גילם לא מוצאים משעשעים, והם לא מצליחים להבין מדוע בדיחותיהם אינן מוערכות על-ידי אחרים.
נרקיסיזם. כל הילדים מרוכזים בעצמם במידה מסוימת – זה נורמלי. אבל יש ילדים שנוטים להיות שקועים בעצמם הרבה יותר משאר הילדים בני גילם. ילדים אלה מסכימים לשחק רק במשחקים שבהם הם מחליטים, ללכת רק למקום שהם אוהבים או להקשיב רק למוסיקה שהם מעדיפים. הם מצפים שיזמינו אותם לביקור או למשחק יותר מכפי שהם מזמינים אחרים. חוסר איזון זה נקלט היטב בקרב חבריהם לכיתה ומוביל לדחייה חברתית ולבידוד.
לאחר שיש לכם השערה טובה לגבי סיבת הקושי החברתי של הילד או הילדה, אתם יכולים להתקדם לשלב הבא: לבנות תכנית כדי לפתור את הבעיה.
כל אסטרטגיה לשינוי מצבו החברתי העגום של ילדכם תיכשל נחרצות אם לא תבנו אותה ביחד עם הילד. אינכם יכולים להציג את התוכנית שלכם בפני ילדכם כמוצר מוגמר. עליכם לבנות את התוכנית ביחד, כאילו אתם בונים במשותף דגם מורכב של ספינה או מכונית שמיועד לילדים. לא הייתם מנסים לבצע את הפרויקט בעצמכם, כי בכך אין כל טעם, וגם לא הייתם מצפים מילדכם לעבוד עליו לבד. עבודה משותפת תניב את התוצאות הטובות ביותר, ותביא את הצמיחה הטובה ביותר לילדכם.
במהלך הדיון עם הילד, תוכלו להציע לו כמה מההצעות הבאות:
1. חלק את הכיתה (החוג, החברים/ות בחצר וכו) לשלוש קבוצות: אלה שהיית רוצה להיות חבר שלהם אבל אתה לא סבור שהם ירצו להיות חברים שלך; אלה שאינך רוצה להיות חבר שלהם (גם אם היית יכול) ואלה שהיית רוצה להיות חבר שלהם, ואולי גם הם מעוניינים להיות חברים שלך. לאחר מכן, המאמצים צריכים להתמקד רק בשניים או שלושה ילדים בקבוצה השלישית.
2. עליך ליזום שיחה עם חבר פוטנציאלי (ילד מהקבוצה הנ"ל) לגבי נושא שיעניין אותו. לדוגמא, "איך עברה השבת?"; "איזה מורה אתה הכי אוהב?"; "מה הספורט / משחק / התחום שאתה הכי טוב בו?"
3. כדאי להזמין מישהו להצטרף אליך למשחק, לטיול, לרכיבה על אופניים, לארוחת צהריים או לשבת. אפשר רק להציע להכין ביחד שיעורי בית. הזמנה כזו מחמיאה לכל מי שמקבל אותה. גם אם הוא לא יכול כרגע להיענות לה, הוא יזכור בעתיד שניסית להיות חבר שלו.
4. אתה יכול להביא משהו לאכול, חטיף או ממתק, שאפשר לשתף בו אחרים. אפשר גם להציע ללכת ביחד לאכול פיצה או פלאפל. אכילה משותפת היא דרך נהדרת להתחיל מערכת יחסים.
5. אתה יכול להתקשר בטלפון. לא משנה מה תגיד. מה שהחבר יזכור זה שמצאת את הזמן ועשית את המאמץ כדי להיות בקשר, ובדרך כלל הוא יעריך את זה.
6. כדי להשיג את המטרה של יצירת קשרים חברתיים לאורך זמן, כדאי שתנסה קצת לוותר לאחרים ולהיענות לבקשותיהם. חשיבות הצעה זו תודגם במקרה הבא.
סיפורה של יעלי: הוריה של יעלי היו במשבר. שניהם חשו מיואשים כשתיארו את בעייתה של בתם.
ליעלי הייתה מריבה עם חברותיה הקרובות. במשך כל החודש שחלף מאז, היא יצאה מהבית רק כדי ללכת לבית הספר, שבו למדה בכיתה י'. מדי ערב, ובעיקר בסופי שבוע, בכתה יעלי, התלוננה וצעקה על כך שאין לה חברות. הוריה לא יכלו יותר לסבול את אומללותה וזעמה וביקשו ממני להיפגש אתה.
בפגישה הראשונה בכתה יעלי בכי תמרורים, בעודה מבטאת תחושות קשות של רחמים עצמיים וחוסר תקווה. בפגישה השנייה היא תיארה את הרכב חברות הכיתה והסבירה מדוע אין זה אפשרי מבחינתה שיהיו לה חברים בבית הספר. בפגישה השלישית היא החלה לתאר לי חלק מההיסטוריה של יחסיה עם חברותיה הקודמות. באותה נקודה התבהר לי עד כמה היא שקועה בעצמה ביחס לחברותיה.
בתחילה יכולתי רק להביע אמפתיה, מכיוון שזה כל מה שהייתה מסוגלת לשמוע. בהדרגה התחלתי לעבוד עמה על פתרון בעיות, ולחשוב על האופן שבו היא יכולה ליישר את ההדורים. בהתחלה התעקשה יעלי שהיא לא רוצה לשוב להיות חברתן של אותן נערות, אבל בהדרגה היא הסכימה להציב את ההתפייסות עמן כמטרת עבודתנו. התחלנו להתבונן בחלק ממעשיה ודבריה של יעלי, מנקודת המבט של חברותיה. יעלי הודתה ש"לפעמים" היא נהגה באנוכיות ובתובענות. לבסוף היא הסכימה לערוך את ה"ניסוי" שלי.
לצורך ההתפייסות, תתנצל יעלי על ההערה הפוגעת שאמרה. יתרה מזאת, היא תסכים ללכת עם חברותיה הקודמות לכל מקום שאליו הן הולכות מבלי להתלונן, לתקופת ניסיון של שבוע.
בתחילת הפגישה הבאה, סיפרו לי חיוכה הרחב של יעלי וברכת השלום הלבבית שלה את כל מה שהיה עליי לדעת. הצלחתה הייתה גדולה בהרבה מכפי ששיערה. היא התקבלה בחזרה למעגל החברתי הקודם שלה והייתה כעת כה עסוקה, שלא נותר לה זמן רב ללימודים!
ברור שלא כל ילד בודד יכול לשנות את מצבו במהירות של יעלי. לעיתים, תיקון חברוּת שנפגעה קל יותר מבניית חברויות חדשות. אבל כל ילד חסר חברים יכול להתקדם במידה מסוימת, עם התמיכה והעידוד הנכונים מצד ההורים, וליצור חברויות יציבות שיחזיקו מעמד לאורך זמן.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות