1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. מושג יהודי

מה לומדים מהשואה? הרב דב קוק במאמר מקיף

מאמר מקיף בשורשי הדברים ומוסר ההשכל אותו עלינו ללמוד ממעשי השואה, מתוך כתביו של הצדיק המקובל הרב דב הכהן קוק מטבריה
בחדרי חרדים, כ"ח ניסן תשע"ז 24/04/2017 11:55

המקובל הצדיק רבי דב קוק. צילום: שוקי לרר המקובל הצדיק רבי דב קוק. צילום: שוקי לרר

זמן השואה שנת ת"ש היא השנה שבה תחילת השואה), דאילו שנת תרצ"ט לא היה בה מהשואה אלא בסופה - לקראת שנת ת"ש, ובאותה השנה לא היה הריגה המונית בפרהסיא ממש אלא משנת ת"ש. ורמוז בזה לשון מאמר חז"ל "תש כוחו כנקבה", תש כוחו מרמז על שנת ת"ש שבה תחילת השואה.
ומכיון שהאלף השביעי כנגד מלכות – נוקבא, ממילא נתפס בשנת ת"ש שבו, ההסתר של "תש כוחו כנקיבה", ובשנה זו התחילה השואה.





גרמניה ורוסיה – עשו ועמלק
והנה 'גרמניה ורוסיה' הם 'עשו ועמלק' כידוע מהגר"א. ומשמע שרוסיה נלחמה בעיקר במצוות ולא בעצם החיים, היא בגדר זכר דקליפה - שענינו על התורה, וגרמניה הוא נוקבא דסיטרא – ענינה עצם החיים, בדיוק כפי חלוקת מילי דשמיא ומילי דביתא שבין איש לאשה בזמן התיקון.

וכתב הגר"א: 'אין שנאה כשנאת הדת' - ומתחילה שנאת הדת ברוסיה, עד שמגיעה אותה שנאה לבקשת הרציחה אל גרמניה. ומאידך גיסא בא צבא רוסיה ומשחרר יהודים - אבל לא "מאהבת מרדכי" זה נעשה, אלא שרוצה הזכר שעניינו תורה ומצוות לקלקל במצוות דוקא, ואם אין את ישראל בעולם, אין פגיעה במצוות שבהן. וכן עשו הרוסים שאף ששיחררו יהודים, המשיכו הם במלחמת חרמה במצוות באופן נורא אף אחר שכבר הצילו יהודים.

גרמניה ורוסיה – מחטיאו וההורגו
ומבואר הדבר ש'גרמניה ורוסיה' הם בחילוק כזה שזה מחטיאו – רוסיה, וזה והורגו – גרמניה, )לפי הסדר( כידוע בפועל שבדברים. ועם כל זה רואים כי על ידי "הצבא האדום" הרוסי היה הצלת יהודים מן ההשמדה. ונמצא כי גדר מחטיאו של רוסיה להטעות את ישראל בא ולומר שהרוסים הצילו כמו "אני העשרתי את אברם".

היינו אחרי שכבר גבה הרע את שלו ב"הורגו" הנורא של גרמניה, בא עתה ה"מחטיאו" לומר אני הצלתיך, בזמן שבאמת הוא מזויף מתוכו - שהרי שונא אתה יותר שהרי מחטיאו אתה, אלא אינך אלא שליח כחומר ביד היוצר לעשות נסיון בכלל כוח "מחטיאו" שבך.

ומתגלה כאן דבר פלא, שמוכן צד הרע להלחם ראש זה של עצמו בראש השני של עצמו, ובלבד בשביל לפגוע בישראל - וזוהי מסירות נפש דטומאה! וידוע בהיטלר ימ"ש שהיתה בו מסירות נפש לרציחה - ימח שמו ושם זכרו לעד, וקללה לרשעים טוב להם וטוב לעולם.

העיר וילון בפולין נכבשה ראשונה
ובספרי מאורעות השואה נכתב שהעיר הראשונה שכבשו הרשעים ביום הראשון לאלתר היא העיר וילון שבפולין וכבר הרגו מאנשיה ביום הראשון של המלחמה.

וכוונת הרשעים היא כנגד 'כסא הכבוד' ממש שעומד על שבעה רקיעים, והרקיע התחתון שבכולן הוא הרקיע הנקרא וילון כמבואר בגמרא בחגיגה יב:, ומבואר בגמרא שם שהרקיע הנקרא וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית.

וכאן התחילו הרשעים כנגד בחינת הרקיע הראשון, הנקרא וילון ולכן העיר הראשונה שנכבשה היא העיר הנקראת וילון הנמצאת בפולין. ובסיום התוכחה דברים כח כז כתוב "בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר" – שכל זה תלוי ברקיע הנקרא וילון שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כמבואר בגמרא שם, ונמצא קיום תוכחה זו כבר בתחילת הפורענות.

שורש תאי הגזים
ואלו הרשעים רצחו בתאי הגזים. וזה נמשך מ"והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך" שבקבלת הברכות של יעקב מעשו. ואז נאמר "וירח את ריח בגדיו ויברכהו", וממילא בשעת שלטון "והיה כאשר תריד", מתקלקל שורש הברכה של ריח חיים של הקטרת שבה תחיץ המתים, לריח מיתה.

מטבע הלשון 'גטו'
והנה הגרמנים הארוריה עשו "גטו" בשואה. ומטבע הלשון גטו הוא "גטין" ומטבע "גט" לגרושי אשה שנמשלו בה ישראל שהיא כנסת ישראל.

אבל באמת הרי רק כעין גרושין יש בגלות - כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "הייתה כאלמנה" כאלמנה ולא אלמנה - כאשה שהלך בעלה למדינת הים, וממילא גט הניתן לישראל הוא בגדר 'משלחה וחוזרת', שאז לא חלים הגירושין.

ומכיוון שהשתבחו הצדיקים במאמר "אדם ובהמה תושיע ה'" בחזקת ערומים בדעת ומשימים עצמן כבהמה ללא דעת, אף יכולים לומר שלגבי הבנת עניין הגרושין משימים עצמם כבהמה ולא מבינים שהתגרשו, וחוזרים אל ה' תמיד, כ'משלחה וחוזרת' כאדם המגרש את אשתו וחוזרת היא אליו שלא חלו בה גרושיה.

וכבר אמרו הצדיקים כי בגלות חשובים כולם כמו שוטים וכו' - ומועילה שטות זו לסלק גט 'מידו לידה' ותחזור ידו למקומה ולא תתן את הגט על ידי יסורים של "גטו" שנעשה ה'גט' - 'גטו' בתוספת האות ו' שפירושו גט שלו שמקבל הוא מעצמו את הגט השלוח לה ולא ניתן הוא לישראל.

צווי היהודים לחפור הקבר לעצמם
פורענות קשה של גרמנים ימח שמם, היה צווי ליהודים לחפור קברים לעצמם לפני הריגתם. וזה נשרש במאמר חז"ל על משה שהוא קבר את עצמו, וניצוץ זה מתפשט בקדושים האלה שבהם לא נודע מקום קבורתם עד היום הזה כניצוץ "לא ידע איש את את קבורתו" של "ויקבר אותו בגיא מול בית פעור", שבית פעור הזה מקטרג בכל שנה ומבקש להביא שואה לעולם.

תשעים ושלושה תלמידות שרה שנירר
ואחד מסיפורי הגבורה היהודית בשואה הוא על תשעים ושלש בנות שהרעילו עצמן בשביל שלא להפגם, והם משורש "מגן" אברהם שהיא הגנה על קדושת ישראל מגן עולה תשעים ושלוש במספר הבנות שמסרו נפשם, והדגישו על עצמן בשעת מעשה שהן עומדות להגיע למחיצת שרה שנירר, שבאמת זכו לזה להגיע למחיצת שרה אמנו המפריכה את טענת הליצים מאבימלך נתעברה שרה, והם קידשו שם שמים בהגנה על קדושת ישראל לא להתעבר לאלו הארורים.

מניעת כניסת הגרמנים לארץ ישראל
ונס גדול אירע אז שלא הצליחו להיכנס אלו הרשעים לארץ ישראל ממדבר מצרים בגלל צמאון, אף שלגבי אנגליה וצרפת ורוסיה הפציצו הם מן האויר ברישא, ולכאורה יכלו לעשותו הכי בנקל גם בארץ ישראל בלא צורך קושי המדבר הגדול הזה.

אך באמת אי אפשר לצורר הרשע להיכנס לארץ ישראל העליונה מן השמים העליונים אלא מן הארץ בלבד, ומזליה חזיהכך בעל כורחו.

ומשמע שאותו צער של נחש שרף וצמאון של אבותינו במדבר ביציאתם ממצרים, הוא זה שגורם את הצמאון הנורא בזמן השואה שמביא לנפילת צמאון לצורר היהודים במדבר מצרים, וכן יאבדו כל אויבך ה'.

הצלת יהודים בארץ שבדיה
והנה היה הצלת יהודים מהשואה בארץ שבדיה. וזה מחמת שאנו רואים כי בקוטב העולם אין המקום ראויי לישוב מצד המציאות, וגם אין ראויים לקיום התורה בהעדר חילוף יום ולילה באותו מקום, וממילא לא נכללים קוטבי העולם בכלל הגזירה שנגזרה על העולם, ומתגלה הדבר בפועל בהצלת אנשי המקום הזה את היהודים בשואה.

מלאך רע בעל כורחו אומר אמן
אך באמת נאמר בחז"ל "גדול המחטיאו יותר מהורגו", ואלו "הם" רצו להרוג דוקא, ולא היה די להם בלהחטיא שהוא יותר חמור אתמהה.

אך באמת כל השמדות עד השואה הם באו מתוך נקודת "גדול המחטיאו" וכאן נגמר הנסיון הזה, מפני שראה כוח הרע שאין כבר אפשרות לעקור את ישראל מן התורה בשום פנים, אז לא נותרה בידו הברירה אלא להרוג כמה שיותר ולא "סומך" כבר על השמד שעושה בגוף חי של ישראל.

ולצורך ענין זה בוחר בשליחו הרוצח איש בהמתי שאין לו שום שייכות לצורת אדם - שזו דרגתו בעסק זה של גזירת הריגת הגוף, ואלו מעיקרא שלח שליחים בעלי רשעות פנימית של עומק השגות הרשע, והם רשעים יותר אבל לא מן הסוג של חיית אדם הם, שהרי בכלי של "שכל" הם באים להשתמש לצורך רשעותן.

ונמצא הפרש בין היטלר לפרעה כמו הפרש גוף ונשמה. וכמה קשה ואי אפשר לצייר ציור מרושע כזה.
ועם כל הצער שבזה, נמצאה עדות לטובתן של ישראל יש כאן - שלא יוכל כבר שום אדם ושום ייסורין שבעולם לעקר את ישראל מן התורה, ובזה חשיב כמלאך רע בעל כורחו אומר אמן אודות הגאולה שבסמוך במהרה בימנו.

מוסר השכל לכל אחד ואחד
נותר לנו אם כן איפה להתבונן במהלכם של דברים ולהוציא לנו את הלימוד והחיזוק לדורות, מתוך אותם גזירות שמד אכזריות ונוראות מצד צוררי ישראל.

ובאמת כל אותם זוועות ומראות התופת הם כעין הוצאת המרצע מן השק של יצה"ר שבתוך כל אחד מישראל.

אלא ההפרש הוא - שיצה"ר השונא היותר גדול הזה רגיל ללבוש בגדי ידידות כלשון חובת הלבבות( ומתראה כאוהב וידיד הגדול והטוב ביותר, ובדורו של שמד פשט יצה"ר את כתונתו, ומצטייר בציורו האמיתי.

ומינה תלמד לכל הסתות היצר הפנימי אשר מחוץ לדורו של שמד, ובזה תוספת חיזוק לפרוש ממנו ולהחליף אהבה המזויפת שמרגישים אליו באופן טבעי, בשנאה היותר גדולה, וכל שזוכה לשנוא יצה"ר, הרי זוהי מעלת אהבת ה', אבל כל שנכשל באהבת יצה"ר, הרי זיקת שנאת ה' יש בו – שבזמן שזה נופל, זה קם – ולהיפך, כידוע ומבואר )וה' יזכנו להחדיר את הדבר פנימה(.

וידו אוחזת בעקב עשו
לאחר השואה הארורה ונתלו עשרה רוצחים גרמנים ביום פורים, ומשמע שבחינת המן בעצמו הוא היטלר ימח שמו, ואילו עשרה תלמידיו שנתלו הן לקבל עשרת בני המן.

ועשו הרשע שורש גרמניה משול לחזיר ש"פושט טלפיו לומר טהור אני", וכאן יוסר המגף מעל רגלו של הנאצי ימח שמו ויתברר שהוא שד שאין לו כף רגל ומבקש להסתירה כסדר במגפו, ויענש בכל החומר על ידי "ידי עשו" הרוצחות, ויתקיים "וידו אוחזת בעקב עשו", שידו של יעקב תשתמש בידי עשו הרוצחות לאחוז בעקב הצורר ימח שמו ולגלות כי אינו אלא שד בלא כפות רגלים ויאבדו כל אוייבך מן העולם בבאכי"ר.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ממש מחזק הרב יורד לשורשי הדברים  

    יהודי

    • לומדים שצריך צה"ל חזק. (ל”ת)