י"ח סיון התשפ"ד
24.06.2024

מחאה חברתית נגד החרדים? // יעקב ריבלין

עוד שבוע אחד כזה, כך העריכו גם בלשכת ראה"מ וגם במפלגות החרדיות, ההמונים היו יוצאים לרחובות כמו בימי המחאה החברתית, כשהיעד הפעם הוא החרדים והממשלה • יעקב ריבלין על השבוע הפוליטי האחרון

מחאה חברתית נגד החרדים? // יעקב ריבלין
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם

הרה"ח ר' נפתלי לוברט איש אגודת ישראל והרב נתן אלנתן איש ש"ס התל אביבים, הם שני אישי ציבור שכל מפלגה הייתה מתברכת בהם. בלי הרבה דיבורים ועם הרבה עשיה הם מנסים להחזיק על הכתפיים את מה שעוד נשאר מרוח היהדות בעיר החטאים הגדולה. אין להם כמעט משקל במועצת העיר, וראש העיר לא ממש צריך אותם לקואליציה שלו. כל יום שהם חברים בהנהלת העיר ומצליחים להשיג תקציבים לשירותי הדת של העיר, הוא סוג של נס מוניציפאלי. בהקשר לכך חשוב לציין שחולדאי החזיק אותם לצדו גם כאשר המפלגות החרדיות הארציות היו באופוזיציה ולא החזיקו באף משרד ממשלתי.

האם לחולדאי, ראש העיר ההוללת, יש איזה רספקט ליהדות שבגינו הוא מחזיק בקואליציה חזית דתית שהוא לא ממש צריך אותה? בחוגי החזית הדתית בעיר רווחות שתי גרסאות בנושא זה. יש הטוענים שכן, שלמרות שהוא בונה לעיר תדמית של עיר הוללת נוסח ברלין המופקרת, הוא עדיין מרגיש צורך להחזיק מזוזה קטנה בכניסה לאיילון. יש הטוענים שגם זה לא, ובסך הכל מדובר בחישוב תועלתי של רוב קואליציוני מוצק שמבטיח לו את ראשות העיר לנצח. כך או כך מסכימים הכל שבאופן יחסי למספר הנציגים הדתיים והחרדים, חולדאי עדיין נותן לציבור שומרי המצוות בעיר יותר מהקולגה הירושלמית שלו, ניר ברקת, שנשען על י"ד נציגים חרדים למהדרין.

למרבה מזלם של ראשי המפלגות החרדיות, שני האישים האלה הם אנשי אמונים (לא הסיעה, המציאות). הם לא יפתחו את הפה בתקשורת נגד גזירת ההתפטרות שהונחתה עליהם בשבוע שעבר. הם גם לא משתמשים במקורבים כדי להדליף מסרים החוצה. אם זה היה קורה בירושלים, ומישהו ממועצת העיר היה נאלץ לשלם בכיסאו על חטאי הצמרת הארצית – הטלפונים של הכתבים הפוליטיים לא היו מפסיקים לרטוט. ולא מדובר בהשערה, אלא בידיעה המבוססת על ניסיון העבר.

אבל לוברט ואלנתן שותקים. הם אפילו לא שואלים מדוע הם צריכים להתפטר ואילו נציג אגודאי בכיר המכהן בתל אביב במספר משרות עירוניות בכירות מורשה להישאר בכל מגוון תפקידיו. וזאת, למרות שהשפעתו על ראש העיר כפולה ומכופלת פי כמה וכמה משלהם. יש כנראה אנשים חזקים שהמערכת צריכה אותה והם חסינים מפני כל זעזוע. את המטרה של יצירת מסך עשן סביב הכישלון, אפשר להשיג גם כשמפטרים את אלה שאין להם קשרים כדי להגן על עצמם.

דווקא מסך העשן הזה הוא שיפעל בסופו של דבר לטובתם של השניים. אם הייתה סיבה אמתית להפריש אותם, הם גם לא היו חוזרים. חולדאי לא נמצא בפני איום קיומי שיאלץ אותו לחזור בו מחוק העזר העירוני שחוקק בנושא המרכולים, בטח לא אחרי שבג"ץ נתן לו הכשר משפטי. השניים, או לפחות אחד מהם, יחזרו מיד לאחר הבחירות המוניציפאליות הבאות בעוד שנה וחצי או ברגע שדעת הקהל החרדית תפסיק לחפש אשמים לכישלון הגדול, המוקדם בין השניים.

בלשכתו של חולדאי נדים לגורלם של השניים, ובפרט לזה שאיבד במחי יד משכורת חודשית גדולה, ולא ממש מבינים מדוע כך עלתה להם. לך תסביר לגויים האלה שבמגזר החרדי אין מוסדות מפלגתיים שבפניהם ניתן לערער על החלטות של הצמרת הארצית. הנציג מקבל טלפון ממי שמקבל ויש גם מי שמנסח לו את הודעת הפרישה. לפעמים זה טוב. דמוקרטיה מפלגתית נוסח הליכוד לפעמים הופכת לג'ונגל. הרבה פעמים זה רע. במקרה הנוכחי זה רע מאוד.

תפוח אדמה לוהט
יהיה גורלם של השניים אשר יהיה, את הגלגל בתל אביב אי אפשר יהיה להחזיר. כל יוזמות החקיקה של המפלגות החרדיות נסובות סביב הגבלה מכאן ואילך של סמכות הרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר בנושא שעות עבודה ומנוחה. על חקיקה רטרואקטיבית שתבטל את חוק העזר בתל אביב דיברו במפלגות החרדיות בעשר דקות הזעזוע הראשונות לאחר פסיקת בג"ץ. בדקה האחת-עשרה כבר הבהיר להם היועץ המשפטי לממשלה שאין לכך כל היתכנות משפטית ושיירדו מהעץ הזה כמה שיותר מהר. מאותו רגע השתנה התקליט. לא עוד תל אביב הסוררת והאבודה ממילא, אלא בלימת הפרצה מפני התפשטותה לערים אחרות.

וגם כאן הסיכויים לחקיקה בכנסת שואפים לאפס. עם כל הכבוד למעמדו הבכיר של יריב לוין, לפגישות איתו אין שום ערך מעשי. ההכרעות האמיתיות מתקבלות בישיבת ראשי הקואליציה ושם הנושא לא עלה כלל לדיון. כלומר: הוא עלה לכמה שניות עד שנתניהו הבהיר שהוא לא על סדר היום ויש דברים חשובים יותר, כמו למשל הגיוס הכללי בחוק התאגיד בימים שלישי ורביעי השבוע.

ואם נתניהו לא משתף פעולה, מה יגידו אביגדור ליברמן ומשה כחלון שבלי ההסכמה שלהם לא עולה להצבעה חוק העוסק בנושא דת ומדינה שאינו מעוגן בהסכם הקואליציוני? אז אחד מהם כבר אמר למי שאמר שעדיף לא לנסות אותו. כלומר: לא להעלות את זה לדיון ולחטוף ממנו את הווטו ישר לפנים. יש לזכור שהשנה היא שנת בחירות או ערב שנת בחירות. כחלון מפעיל כבר כלכלת בחירות במובן הטהור - אך הלא כשר - של הביטוי. ליברמן מחמם את הגזרה מול הבית היהודי במאבק על קולות החילוני הימני הממוצע. מה, למען השם, יניע אותם לתמוך בחוק שכל ראשי הרשויות החילונים ברחבי המדינה מתנגדים לו באופן נחרץ ביותר?

הסיבה היחידה שהשניים תמכו עד עתה בחוקים דתיים או כאלה שמטיבים עם החרדים היא הכפיפות להסכם הקואליציוני. ההסכם גדוש סעיפים פרו-דתיים וחרדים כמו בריכת דגי קרפיון לפני שמרוקנים אותה לקראת ראש השנה. אבל מה שיש בה, יש בה. מה שאין בה, אין בה. בהקשר של החוק החדש שש"ס ויהדות התורה רוצות להעביר, המצב גרוע עוד יותר. יען כי בהסכם הקואליציוני נאמר שכל נושא הכרוך בדת ומדינה שלא מופיע בהסכם חייב להתקבל בהסכמת כל שותפי הקואליציה. זה יקרה כשיעקב גוטרמן ישתתף במסיבת יום ההולדת של גפני, כשאלי ישי יסכים לחזור לש"ס על תקן של עוזר פרלמנטרי או כשהגיהינום יקפא ויהפוך למשטח החלקה - המאוחר מבין השלושה.

איך נפלו גיבורים
באחת מגרסאות הטיוח שהופצו מיד לאחר פסיקת הבג"ץ נרמז שמי שאשם בכל הסיפור זה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. האחרון הוא ברווז הציד הקבוע של המפלגות החרדיות. אין דבר קל יותר מלהפיל עליו את התיק בכל כישלון של המפלגות החרדיות. הוא הרי זה שכאילו הטעה את המפלגות החרדיות במתווה הכותל וגרם להם להסכים לו בלי ששמו לב (הם עמדו על הסכנה רק אחרי שקראו את מאמרי הביקורת נגדו בתקשורת החרדית). השרים והח"כים החרדים התמימים לא נוהגים לקרוא מסמכים עד הסוף. כמו לקוח שנכנס לבנק לבקש הלוואה ומניחים לפניו חצי קילו מסמכים לחתום עליהם. פקיד הבנק הרע בפרשת מתווה הכותל היה מנדלבליט שהניח לפניהם הסכם רב עמודים שפשוט לא היה להם זמן לעבור עליו.

עכשיו קשה יותר להאשים את מנדלבליט מפורשות. מה לו ולפסיקת בג"ץ? אז מה עושים. משחררים לתקשורת שורה של רמזים שאמורים להוביל למסקנה אחת. רמז ראשון: מנדלבליט קיבל את המכתב של דרעי לחולדאי לפני שהאחרון עצמו קיבל אותו. שנית: יומיים לאחר מכן מיהרו השופטים לדחות את העתירה של בעלי המכולות בעיר נגד החוק. שלישית, בדרך כלל השופטים לא ממהרים לפסוק בתום התקופה שמבקשים מהם ארכה. המסקנה המתבקשת: מנדלבליט הוא זה שהדליף לשופטים שדרעי עומד לפסול את החוק, ושלוש השופטות האנטי-חרדיות מיהרו להחליט שהחוק תקף לחלוטין.

מלבד העובדה שמדובר בעבירה פלילית ובשבירה של עקרון הפרדת הרשויות, וחוץ מזה שפסקי דין של עשרות עמודים לא נכתבים בתוך יומיים - מדובר בשטות מוחלטת. כל מי שקורא את פסק הדין המנומק של בית המשפט רואה מיד שלא דובים ולא יער. השופטים לא מיהרו לפסוק בתיק הסבוך הזה המונח על שולחנם קרוב לשנתיים. כן, כמעט עשרים וארבעה חודש עברו מאז שמועצת עיריית תל אביב אישרה את חוק העזר העירוני החדש המתיר לפתוח כמאה וחמישים מרכולים בשבת. חוק זה בא כתחליף לחוק עזר קודם שנפסל על ידי שר הפנים דאז גדעון סער שהגדיר מתחמים שלמים שיהיו פתוחים בשבת. סער פסל. חולדאי חישב מסלול מחדש והגיש למועצה חוק מוגבל יותר המדבר על מספר נקוב של מרכולים שיורשו, רח"ל, להיות פתוחים בשבת.

מאז כל מי שהיה בידו לפסול את החוק, ברח ממנו כמו מנגע צרעת ממאיר. שר הפנים סילבן שלום התחמק בטענה שיש לו ניגודי אינטרסים. אף שר אחר לא הסכים לקבל אליו את האחריות, והסמכויות עברו למליאת הממשלה. זו מצידה הקימה ועדת מנכ"לים שכמו כל ועדה לא סיימה מעולם את דיוניה. דרעי נכנס לתפקידו לפני כשנה וחודשיים וסירב לקבל אליו חזרה את הסמכויות. רק כאשר גבר עליו הלחץ של ח"כי יהדות התורה שחששו מפני מסקנות לא רצויות של ועדת המנכ"לים, ניאות דרעי באי רצון בולט לקבל אליו את הסמכויות. עם קבלתן הוא פנה לבג"ץ וביקש עוד שישים יום לקבלת החלטה מצידו. שישים היום עברו והוא לא קיבל. לטענתו בגלל הצורך להתייעץ עם הציבור ולקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

בין כה ובין כה אף אחד לא פנה לבג"ץ לבקש אורכה נוספת בתיק שמונח כבר שנתיים. אז מה יעשה הבג"ץ ולא יפסוק? למה, הם עובדים אצל מישהו? בטח שלא אצל המפלגות החרדיות, ובטח לא אחרי שנתיים במהלכן המפלגות החרדיות היו יכולות לבצע את פסילת החוק. אם באמצעות פנייה לממשלה בזמן שהסמכויות היו בידה ואם בשנה וחודשיים שמכהן שר פנים חרדי.

אם הדברים היו תלויים בדרעי לבדו, אין ספק שהוא לא היה מגיע לתסבוכת האמורה. הוא היה נוהג כפי שהוא ועמיתיו נוהגים במתווה הכותל הרגיש. כלומר: לא מגיעים לכלל החלטה, ומניחים לבג"ץ לכפות את הממשלה לקבל את מתווה הכותל ככתבו וכלשונו. כאשר הבג"ץ יעשה זאת, כנראה כבר בחודשים הקרובים, המשך התסריט כבר ידוע מראש: המפלגות החרדיות תבקשנה מיד חקיקה עוקפת בג"ץ שתבטל את הפסיקה. ליברמן וכחלון יתנגדו והנושא יירד מעל סדר היום באנחת כאב של אוי מה היה לנו ושופטי עכו"ם שולטים בנו.

בשני המקרים, מתווה הכותל וחוק העזר העירוני בתל אביב, מדובר בהתנגשות בין ה'ריאל פוליטיק' ובין האידאולוגיה והפחד מהתקשורת. מצד אחד אי אפשר למנוע חוקית ומעשית מהרפורמים לקיים באיזה מקטע של חומות הר הבית את התיפלה שלהם. מצד שני, נציג חרדי לא יכול להסכים לכל פשרה בנושא זה. גם אם המחיר עלול להיות שהם יקבלו לא רק את הכותל הדרומי אלא חלק ונחלה בתוך הכותל המערבי עצמו. נציג חרדי שיעז לומר שצריך לקבל את הרע במיעוטו ולא להסתכן בחלוקת הכותל המערבי – אחת דינו להיסקל בתקשורת החרדית שתרדוף אותו עד חורמה, לשמחת ליבם של כמה טייקונים שכנראה מעורבים במסע.

הרע במיעוטו
בקווים כלליים מאוד ועם הבדלים דקים לכאן או לכאן (והפעם בלי טייקונים) זה גם הסיפור של חוק העזר העירוני בשבת. מבחינה מעשית החוק הוא הרע במיעוטו. בתל אביב פועלים כיום כשלוש מאות עד ארבע מאות מרכולים הפתוחים בשבת, וזאת למרות חוק עזר עירוני האוסר על פתיחת מרכולים בשבת. כשרשות עירונית לא רוצה לקיים חוק, זה מה שהיא עושה. תחת איום בבג"ץ של בעלי מרכולים שרצו לשמור שבת וסבלו מתחרות קשה של מרכולים הפתוחים בשבת, נאלצה העירייה לחוקק חוק שמגביל את פעילות המרכולים. החוק הראשון, כאמור, הגביל אותם למתחמים ידועים. לאחר הפסילה של סער, חוקק חוק חדש שמדבר על 164 מרכולים בכל רחבי העיר. כלומר: צמצום של כשישים אחוז.

דרעי לא רצה לקבל לידיו את הסמכויות לפסילת החוק כי בתוך תוכו הוא יודע שפסילה פירושה מיני מלחמת אזרחים. התל אביבים שוחרי התענוגות לא יוותרו בשום אופן על ההנאה המפוקפקת של קניית חלב ושוקו במרכול ליד הבית בשבת. הם מוכנים לוותר לחרדים על גיוס בני ישיבות לצבא. הם מסכימים לממן בכספי המיסים שלהם מיליארד וחצי שקל לישיבות פלוס עוד שלושה מיליארד לחינוך החרדי, הם בולעים איכשהו גם את ההגבלות על התחבורה הציבורית בשבת (ממילא לרובם יש רכבים פרטיים), אבל הם לא מוכנים שייכנסו להם לתוך החיים הפרטיים. שיגידו להם מה לאכול, איך להתלבש והיכן לערוך את הקניות שלהם בשבת. קניית חלב ושוקו בשבת נשמעת מאוד טריוויאלית אבל היא גם הקש ששובר את גב הגמל והיא גם נוגעת בעצב הכי רגיש של החופש לחיות כמו שהם בדעתם המוטעית חושבים שצריך לחיות.

להזכיר: המהפכה החברתית הגדולה החלה בגלל מחיר הקוטג'. האביב הערבי החל בגלל רוכל טוניסאי שנהרג על ידי השלטונות. מלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל ירי בנסיך עצר בסרייבו. ללמד: כאשר מתחת לפני השטח רוחשים הגחלים, כל עץ שנופל יכול לחולל תבערה גדולה. ביחסי דתיים וחילונים זה כבר יותר מגחלים. זה רמצים שמחכים לרגע בו יהפכו ללהבה גדולה. סגירת כל המרכולים בתל אביב בשבת יכולה להיות הרגע הנורא הזה.

לפני ארבעה חודשים לא היינו רחוקים מזה. זוכרים את פרשת ביטול העבודות בשבת ברכבת ישראל ברגע האחרון על ידי ראש הממשלה, מה שגרם לפקקי ענק ביום ראשון שלאחר מכן? הזעם כלפי המפלגות החרדיות וראש הממשלה נותב לזינוק מדהים בכוחו של יאיר לפיד בסקרים. עוד שבוע אחד כזה, כך העריכו גם בלשכת ראה"מ וגם במפלגות החרדיות, ההמונים היו יוצאים לרחובות כמו בימי המחאה החברתית כשהיעד הפעם הוא החרדים והממשלה. נתניהו למד את הלקח: יותר הוא לא הורה על ביטול עבודות בשבת, ואלה, רח"ל, מתקיימות מדי שבת בשבתו. גם המפלגות החרדיות כבר לא מאיימות במשברים קואליציוניים על רקע עבודות הרכבת בשבת. אם יש הבדל בין פרשת המרכולים לפרשת הרכבת הוא שהראשונים הם עסקים פרטיים. ברכבת לעומת זאת חילול השבת הוא ממשלתי במלואו.

אם הדברים היו תלויים בדרעי לבדו הוא לא היה לוקח לידיו את הסמכויות, וממתין שבג"ץ יאשרר את החוק התל אביבי והנושא היה יורד מעל סדר היום. גם כאן זה היה נגמר באנחה כבדה על מצב השבת וצביונה היהודי המחולל של העיר העברית הראשונה וזהו. כך נגמרים בעצם מרבית המאבקים בנושא דת ומדינה בעשורים האחרונים. נלחמים היכן שאפשר, מרימים ידיים היכן שאי אפשר.
הטעות הראשונה של דרעי הייתה כשהוא נכנע ללחץ האגודאי וקיבל לידיו את הסמכויות. משקיבל, כל האמור לעיל כבר לא היה תקף. אין מצב בעולם ששר חרדי לא ישתמש בסמכותו לפסול חוק המתיר עבודה בשבת, גם אם המחיר הוא מלחמת אזרחים וגם אם המחיר הוא שלא מאה ושישים מרכולים ישארו פתוחים אלא שהעירייה לא תעשה כלום ומאות מרכולים נוספים ייפתחו. מבחינה אידיאולוגית אין לו ברירה אלא לפסול את החוק. ויהי אשר יהי.

נתון בתוך הסבך הזה של המחויבות האידיאולוגית החרדית מצד אחד והחשש ממלחמת תרבות עם התל אביבים החזקים – לא מיהר דרעי להכריע. הוא לקח זמן לשמוע את דעת הקהל. הוא רצה לקבל גיבוי מלא מהיועץ המשפטי שיגן עליו בבג"ץ כאשר יפסול את החוק. ביני וביני, ובלי לשים לב למחוגי השעון הרצים של תחום שישים הימים – ברח לו הזמן בכמה ימים. כאשר החליט כבר לפסול היה זה מאוחר מדי. בג"ץ שחיכה כבר שנתיים החליט שלא לחכות וסגר עניין. מבחינתו של דרעי היה מוטב שזה יקרה עוד לפני שסמכויות הפסילה היו עוברות לידיו לפני מספר חודשים. בדיעבד כאשר קרה מה שקרה הוא צריך כעת להיאנח בפומבי ולצאת למאבק חוקתי שגם הוא יודע מהם בדיוק הסיכויים שלו.

את המחיר בינתיים משלמים רק שני אנשים על לא עוול בכפם. אחד סגן ראש עיר בתל אביב ואחד ממלא מקום בכמה וכמה ועדות חשובות. במסגרת מסך העשן סביב הפיאסקו הזה לא הייתה לדרעי וליצמן ברירה אלא להעלות אותם לקורבן. ובבניין ירושלים של ברקת ננוחם.

אימה צרפתית
בזמן שיהודי ארץ הקודש נאנחים מרה על פסיקת בג"ץ וחילולי שבת של חילונים, יש הרבה מאוד יהודים ברחבי העולם שחשים אימה קיומית אמיתית. לא מדאיג אותם מה יעשו מרשיעי הברית היהודים אלא מה עלולים אנטישמים פורעים לעשות להם. זה נשמע כמו בימי עלילות הדם והפוגרומים של רוסיה במאות שקדמו, ולא במאה העשרים ואחת? תשאלו את ראשי הקהילות היהודיות בצרפת ותבינו שהאנטישמיות של פעם רק החליפה פנים.

אימת יהודי צרפת היא הבחירות שיתקיימו שם בעוד עשרה ימים. הסקרים מורים אמנם שלנציגת הימין הקיצוני והאנטישמית מארי לה פן אין סיכויים גבוהים לגבור על מועמד המרכז השפוי. אבל הם זוכרים שכך גם לימדו הסקרים בארה"ב בבחירות לפני ארבעה חודשים. הבחירות שם לימדו שרבים חוששים לגלות לסוקרים שהם מצביעים בעד מועמד ימני קיצוני שהשפיות היא לא הצד החזק שלו, אבל זה בדיוק מה שהם עושים מאחורי הפרגוד של הקלפי. אופס. זה לא קרה אצלנו עם ביבי?

מי שביצע את הקישור בין בחירת טראמפ להתחזקות הימין הקיצוני בצרפת היה נשיא 'ועידת רבני אירופה' ורבה של מוסקבה הרב פנחס גולדשמידט. בשיחה שקיימנו עמו השבוע הוא מוצא לינקג' ברור בין וושינגטון לפריס. להערכתו, לה פן לא תנצח בבחירות אך גם הוא מודה שבכל הקשור לימין קיצוני, הסקרים אף פעם לא נותנים תמונה מדויקת.

הרב גולדשמידט מרגיש מאוים מהיחס של לה פן למוסלמים כמעט כמו שהוא מודאג מהכחשת השואה שלה. ולא שיש להשוות בין הדברים אלא בגלל החשש שהיחס למוסלמים יגרור בעקבותיו מהומות וזעזועים שיפגעו גם ביהודים. "יש היום באירופה שלושים מיליון מוסלמים. מה הימין הקיצוני יכול לעשות להם? להעלות אותם על אוניות למזרח התיכון או לשלוח אותם למחנות? המלחמה באסלאם לא תצליח, והיא תביא למלחמת אזרחים באירופה שאנחנו היהודים נהיה הראשונים להיפגע ממנה".

הפגיעה הראשונה תהיה בשחיטה הכשרה. קילו בשר בשוויץ (שהשחיטה היהודית אסורה בה, י.ר.) עולה היום חמישים דולר, לעומת חמשה-עשר בצרפת, אומר הרב גולדשמידט. אבל זה רק חצי צרה. הצרה האמיתית שהיא שהקהילות היהודיות מחזיקות את עצמן בעיקר בגלל הזיכיון על הבשר הכשר שמכניס לקופתן את הדרוש לקיום החיים היהודיים. טול מהן את הזיכיון וחסל סדר קהילות מאורגנות גדולות ויציבות בצרפת.

"כשעבר בצרפת החוק האוסר לקבל תמיכה מבחוץ על שירותי דת באו אלי כמה חכמי דת מוסלמים ושאלו אותנו איך אנחנו מממנים את שירותי הדת שלנו. אמרתי להם שזה בגלל שאנחנו מארגנים שחיטה כשרה ומהמיסים עליה מחזיקים את הקהילות. אבל הם לא מסוגלים לעשות את זה. רובם הם מהגרים חסרי מנהיגות פוליטית שתוביל מהלכים".

"באוסטריה", אומר הרב גולדשמידט, "הרבה יהודים הצביעו בעד הימין הקיצוני בגלל הפחד מהמוסלמים. אמרתי להם שמדובר בטעות חמורה. הימין הקיצוני שונא יהודים ומוסלמים במידה שווה. קודם יטפלו במוסלמים ומיד אחר כך ביהודים. אם מישהו מיהודי צרפת חושב שאצל לה פן החיים שלו יהיו טובים יותר בגלל שהיא נגד מוסלמים - הוא טועה טעות חמורה. אני מעריך שאם לה פן תיבחר, מרבית יהודי צרפת יעדיפו לעלות לישראל".

כמי שחי באירופה עשרות שנים ומבין באנטישמיות, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר
בנימין נתניהו נפתלי לוברט שבת מרכולים

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד