גן עדן לעשירים, חלום בלהות לשאר: לישראל אסור להעתיק את תוכנית המס של טראמפ

בהתאם להבטחתו במהלך קמפיין הבחירות, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הציג בסוף השבוע את הקווים המנחים לרפורמה מהפכנית במסים, וכרגיל בכלכלה ובחיים בכלל, יש הרואים בה מהלך חיובי ויש המוצאים בה פגמים קשים, כל אחד לפי נימוקיו ובעיקר בהתאם לכיסא שבו הוא יושב.

מבולבלים? הנה שמונה נקודות שיבהירו מדוע טראמפ ויועציו הכלכליים משחקים באש, ולמה בכל זאת יש מי שתומך במשחק הזה — כולל הבורסות וה"שווקים".

מתנה לעשירים, לאנשי עסקים ולבעלי תיק מניות גדול

הנה חלק ממה שהרפורמה כוללת: הורדת המס לכל סוגי החברות מ–35% ל–15%, ביטול מס על רווחים שנוצרו מחוץ לארה"ב, מבצע להחזרת הון עבור תאגידים בינלאומיים בהיקף של טריליונים, הפחתה במס רווחי הון, ביטול מסי ירושה, העלאת סף המס ל–24 אלף דולר, צמצום מספר מדרגות המס וביטול שורה של פטורים והוצאות מוכרות.

עוד לפני שנכנסים לדיון העקרוני בשאלת ההשלכות הכלכליות של המתווה, ברור לחלוטין שעשירים, בעלי חברות ו"עוסקים מורשים" במונחים ישראלים — הם הנהנים הבטוחים והמיידיים. טראמפ ובני משפחתו, עם יותר מ–500 חברות שבשליטתו, ייהנו מאוד מהתוכנית החדשה — וצפויים להגדיל את רווחיהם בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בשנה.

לכאורה, יש בתוכנית גם בשורה עבור מעמד הביניים ומשפחות חלשות, למשל בסעיף של העלאת סף המס, אבל ניתוח ראשוני של הקווים המנחים מראה שהנהנים הישירים המרכזיים הם חברות, בעלי הון ועצמאים עשירים. ב"ניו יורק טיימס" קבעו כי "זו לא תוכנית: זהו שוד" — אף כי רבים מקוראיו דווקא ייהנו מהמהלך.

זו אכן אינה תוכנית

בשלב זה אי־אפשר לכנות את המתווה של טראמפ "תוכנית", משתי סיבות. ראשית, זו לא יותר מהצהרת כוונות. זו בסך הכל רשומה על דף נייר בודד אחד, לא צפוף במיוחד. כשמדברים על מסים, השטן נמצא בפרטים הקטנים. כל ניסוח חשוב וכל חוות דעת היא בעלת משמעות, כי מרגע שאלה ייהפכו לחוק — מאות אלפי רואי חשבון יתנפלו עליהם ויחפשו כל חריץ וסדק כדי למזער את חובת המס של לקוחותיהם. כל זה יהיה בעצמה רבה — כי זהו חוק חדש שעדיין לא נבחן בפסיקה ובבתי המשפט.

בשונה מתקציב, מדינות לא משנות משטר מס כל שנה — אלא פעם בדור. הפעם האחרונה שבוצע שינוי משטר מס כמו זה שמציע טראמפ היתה ב–1986, לפני 30 שנה. מאחר שבמקרה הזה חלק גדול מהפרטים חסרים, אף אחד לא באמת יודע איך התוכנית תיראה.

שנית, גם אם כל הפרטים היו מוצגים, איש אינו יודע איך ה"לא תוכנית" הזאת תיראה בסיום התהליך הפוליטי שהיא חייבת לעבור בפרלמנט האמריקאי. בתוכנית קיימת בעיה יסודית של מקורות (מיד נגיע לזה), וממילא יתנפלו עליה מאות קבוצות אינטרסים, הלוביסטים שלהם וחברי הקונגרס והסנאט שנמצאים בכיסים שלהם.

כולם ירצו לשמר או להוסיף הטבות ופטורים עבור עצמם, ולהקשות על המתחרים שלהם. מי יודע, ייתכן שהתוכנית בכלל לא תעבור, כפי שהצעת החוק לביטול חוק הבריאות, הידוע כ"אובמה־קייר", לא עברה והחוק נותר כפי שהיה. אי־אפשר היום לדעת איך ייראה משטר המס בארה"ב בשנים הבאות.

אין מקורות כספיים

שר האוצר של ארה"ב, סטיב מנוצ'ין, והיועץ הכלכלי הראשי של טראמפ, גארי כהן — שניהם מיליונרים יוצאי בנק ההשקעות גולדמן סאקס — לא פירטו מהיכן יגיעו ההכנסות למדינה, כנגד קיצוץ אדיר במסים שצפוי להסתכם בטריליוני דולרים בעשור הקרוב.

הם הסתפקו בטענה כללית ולפיה הפחתת המסים תמריץ את הכלכלה, זו תצמח בקצב של 3% ויותר מדי שנה, הרווחים של כולם יגדלו, תגדל בהתאם ההכנסה ממסים — והגירעון התקציבי ייסגר מעצמו. אלא שזה לא נכון. עד כמה שכלכלנים יודעים משהו, רובם מסכימים שאין בתוכנית יכולת להאיץ את הכלכלה באופן כה דרמטי — ושתוכנית המס, כמעט בוודאות, תגדיל את הגירעון והחוב האמריקאי, שהם גדולים ממילא, לרמות שאיש אינו יודע כיצד ניתן לשרת — וכיצד הציבור ימשיך לקבל את השירותים החברתיים שהוא מקבל כיום.

המחקרים מראים הפוך

כשמעלים לדיון ציבורי מדיניות מס שמיטיבה בעיקר עם עשירים ותאגידים, מחזירים את הוויכוח הכלכלי המרכזי של שלושת העשורים האחרונים באמריקה. זהו הרעיון של זליגה למטה, או בלעז: Trickle Down.

העיקרון של זליגה למטה קובע שסיוע ותמיכה לחברות ואנשי עסקים מעודדים אותם להשקיע ולפתח עסקים, וכך גם הציבור הרחב נהנה, דרך מקומות העבודה החדשים שייווצרו. אלא שכל המחקרים שנעשו בעשור האחרון הראו שזה לא נכון, ומה שקרה הוא שהעשירים והחברות לקחו את ההטבות ושמרו אותם לעצמם מבלי ששום דבר משמעותי "זלג למטה".

באחרונה פורסם מחקר כלכלי מרתק על ידי אוון זידר מאוניברסיטת שיקגו, שמאשרר את הממצאים הללו. זידר יצר בסיס נתונים חדש המבוסס על השוואת שיעורי המס על עניים ועשירים בכל המדינות של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, שבכל אחת התקיים משטר מס שונה. כך הוא יצר "ניסוי" אמיתי, שניתן לחלץ ממנו הערכה כמותית על ההשפעה של קיצוצי מס על קבוצות אוכלוסייה שונות.

מה הוא מצא? קוראי עיתון זה לא יופתעו. אוון זידר גילה שכאשר מקצצים את המס לאוכלוסיות בעלות הכנסות נמוכות אכן נרשמת עלייה משמעותית ומובהקת בפעילות הכלכלית ובשיעור התעסוקה, אבל כאשר הטבת המס ניתנת בעיקר ל–10% העשירים ביותר — הערך המוסף הכלכלי והתרומה לתעסוקה הוא קטן עד שולי.

למה? הפרופסור משיקגו — אוניברסיטה שהיתה ידועה עד לא מזמן בתמיכתה בקפיטליזם טהור וחסר רחמים — מעריך שהמנגנון פועל באמצעות עלייה בנכונות לעבוד של בעלי הכנסות נמוכות, יחד עם עלייה בצריכה ובהשקעות שהם מבצעים. המחקר משמעותי לקובעי מדיניות: הוא מוכיח שאם יעד המדיניות הוא להאיץ את הפעילות הכלכלית, הרי שקיצוצי מס לעשירונים התחתונים עושים את העבודה בטווח הקצר והבינוני, בעוד שהפחתות מס ל–10%, על פי תיאוריית ה–Trickle Down, לא מספקות את הסחורה. מתווה המס של טראמפ הוא חזרה למדיניות של Trickle Down — שהיתה נהוגה בעבר אצל נשיאים רפובליקאים — אבל על סטרואידים.

המנהלים כבר עסוקים בתכנוני מס

אין עדיין תוכנית ואין עדיין פרטים, אך אלפי אמריקאים כבר מפנטזים על תרגילי מס חדשים. הרעיון המרכזי של בעלי הכנסות גבוהות הוא לרשום את עצמם כחברות בע"מ, כך שיוכלו ליהנות ממס מרבי של 15%, לעומת מס אישי שמגיע כיום לכמעט 40%. זה קצת דומה לסיפור הישראלי של "חברות ארנק" — שבו מנהלים ובעלי מקצועות חופשיים בוחרים להתאגד ולרשום חשבוניות במקום לקבל שכר — אבל בממדים ובשיעורי חיסכון מס שצפויים להיות כמו כל דבר באמריקה: עצומים.

הדולר עשוי לזנק, השווקים עשויים לעלות

באופן מעוות, גם אם לא תהיה צמיחה כלכלית כלשהי, תוכנית המס שטראמפ מציע עשויה להשפיע לטובה על השווקים. הבורסות מגיבות בעיקר לרווחיות של החברות, וזו עשויה לעלות אם יופחתו שיעורי המס על תאגידים. במקביל, הדולר עשוי לעלות בשל שני גורמים. ראשית, מתווה המס מנסה לעודד תאגידים אמריקאיים להחזיר הביתה טריליוני דולרים של רווחים שהושארו מחוץ לארה"ב במטרה לחמוק מתשלומי מס, בדומה למה שקרה בישראל בפרשת הרווחים הכלואים של חברות כמו טבע, כיל וצ'ק פוינט. אם הטריליונים הללו, המופקדים בבנקים מחוץ לארה"ב במגוון של מטבעות, ישובו לארה"ב ויוחלפו לדולרים — הרי שהדולר יקבל זריקת ביקוש שיכולה להביא לעלייתו.

שנית, אם ייווצר גירעון גדול בתקציב האמריקאי, הרי שהממשלה תיאלץ להנפיק חוב (אג"חים) נוסף, ההיצע הזה ידחוף את הריבית הדולרית כלפי מעלה, זו עשויה למשוך משקיעים שיבחרו לשים את כספם בניירות ערך דולריים — והנה שוב נוצרו ביקושים למטבע האמריקאי. אין שום קשר בין רמת שוק המניות ושער החליפין של הדולר לבין רמת החיים של 90% הלא־עשירים של הציבור. זה נכון גם אצלנו.

האי־שוויון ינסוק לשיאים חדשים

כבר כיום, ארה"ב מציגה את האי־שוויון הגדול ביותר מבין כל מדינות המערב העשירות. הסיבה, על פי מחקרים של הכלכלן תומא פיקטי שאושררו על ידי כלכלני קרן המטבע, היא הפחתות המסים לעשירים ולתאגידים ב–30 השנים האחרונות. זו הסיבה שהאי־שוויון באמריקה גדול יותר מבמדינות צפון־אירופה, שגם הן צמחו באותו שיעור והתמודדו עם אותן תופעות של גלובליזציה והשפעות טכנולוגיות. כעת מגיע דונלד טראמפ, ומציע להוריד עוד יותר את המס על העשירים.

אם פיקטי מציע להתמודד עם האי־שוויון באמצעות מס על בעלי הון ומשכורות גבוהות, טראמפ מציע את ההפך: לפטור אותם ממס. אם כך, איך תראה החברה האמריקאית תחת משטר המס החדש, בעוד עשר שנים? אפשר רק לדמיין, אבל כל תסריט נראה כמו גן עדן לעשירים וחלום בלהות לכל השאר. כבר כיום, עוד לפני שנכנסה תוכנית המס של טראמפ לתוקף, יש כלכלנים המפצלים את אמריקה לשתי מדינות: מדינה של עשירים, ומדינת עולם שני הדומה למה שאנחנו רואים בעת ביקור במדינה "מתפתחת". מתווה המס של טראמפ, אם יתקבל, יהפוך את התחזית הזאת לריאלית לחלוטין.

אסור לישראל לאמץ את מתווה טראמפ

הנה תחזית: בשבועות הקרובים יישמעו בישראל קולות שתומכים בתוכנית טראמפ ומציעים לאמץ חלקים ממנה. יאמרו לנו, למשל, שחברות ישראליות ומנהלים ישראלים יברחו לארה"ב כדי ליהנות מתנאי המס המפנקים, ולכן צריך להוריד מסים על תאגידים ובעלי הכנסות גבוהות גם בישראל. יאמרו לנו, שהפחתת מסים על אלה ש"יוצרים מקומות עבודה" היא נוסחת הפלא שתאיץ את הצמיחה גם בישראל. יספרו לנו שאפילו באמריקה ביטלו את מס הירושה, ולכן יש לגנוז סופית כל מחשבה בעניין.

אלא שגם בישראל האי־שוויון הוא מהגבוהים במערב, רק מעט פחות מבארה"ב. היעילות והפריון אצלנו נמוכים. החינוך גרוע בהשוואה בינלאומית, וההשקעה בבריאות נמוכה יותר. אם נלך בדרך האמריקאית, גם אצלנו האי־שוויון יעלה עוד יותר, השירותים הציבוריים האזרחיים יידרדרו עוד יותר — וגם אנחנו ניהפך לסיוט חברתי. האם זה מה שאנחנו רוצים?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!