י"א תשרי התשפ"ה
13.10.2024

שהארגונים כבר יטפלו // הרב אשר זורייבין

הרב אשר זורייבין כותב על פרשת אחרי מות-קדושים - והפעם על אחריותו של היחיד, והחובה לא להתעלם ממנה לעולם

שהארגונים כבר יטפלו // הרב אשר זורייבין
הרב אשר זורייבין



בפרשת קדושים מוזכרות מתנות העניים לקט, שכחה ופאה.

"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך... ולקט קצירך לא תלקט וכרמך לא תעולל"

שואלים המפרשים: מדוע נכתב בקוצרכם בלשון רבים, ואילו אח"כ נאמר 'לא תכלה פאת שדך' בלשון יחיד?

ועונים על כך, שבאה התורה ללמדנו שאפילו בזמן הקציר, שרבים קוצרים, לא ידמה בנפשו אדם לומר, הרי יכול העני להתפרנס משדות של אחרים אף אם לא אניח לקט שכחה ופאה. תלמוד לומר: לא תכלה, ולא תלקט! החוב מוטל על כל יחיד והוא אינו יכול לפטור עצמו תוך הסתמכות על אחרים (כלי יקר).

***

פעמים רבות אדם פוטר עצמו מאחריות לבצע דבר מה מתוך מחשבה שיש מספיק אנשים או גופים שפועלים לטובת העניין. בא פסוק זה ללמדנו, שאין לאדם לפטור את עצמו וכי החובה כלפי הזולת היא אישית.

בעל ה"אור החיים" הק' מביא טעם נוסף: ביחס למעשר עני או צדקה, נחשבים לקט, שכחה ופאה, למתנות קטנות. לעיתים, אדם נמנע מליטול אחריות בעניין כלשהו, כיון שהוא ממעיט בערך של תרומתו, בפרט אם אין עוד אחרים השותפים עמו. לכן נאמר הציווי של מתנות העניים בלשון יחיד. לומר לך שאפילו יחיד לבדו, חלה עליו חובת פאה, הגם שפאה אחת היא מעט בשביל כל עניי ישראל. הוא הדין לגבי שאר המתנות, הפסוק מלמד אותנו שעל אף שמדובר במתנות צנועות יחסית, יש להן ערך רב.

***

נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא שמאחר שמדובר במתנות מועטות, קשה לטעון, כי הטעם העיקרי של מצוות לקט, שכחה ופאה, הוא עזרה לזולת. ב"מנחת חינוך" מובאים מספר טעמים למצווה זו. אחד הטעמים הוא, ההשפעה החיובית שיש לקיום המצוה על האדם המקיימן: "וגם יש בזה תועלת לבעל השדה, שיקנה בזה נפש טובה".

***

לא מזמן התקיימה הפגנה למען זכויות הנכים. מארגני ההפגנה הביעו אכזבה מכך שהציבור הכללי לא נרתם למאבק, ולא השתתף בהפגנה. גם הכיסוי התקשורתי היה נמוך. הם הסבירו את האדישות בכך, שישנה טעות הרווחת בציבור, כי אדם נכה הוא כביכול מסודר. שהרי הוא זכאי לקצבאות, הנחות ופטור ממיסים. כאילו מדובר ב'עת קציר' - שלל הכנסות. אך במציאות לא כך הדבר. חשבון פשוט מראה, כי גם נכה המגיע למיצוי מקסימלי של זכויותיו, מתקשה לחיות בכבוד.

במש"י –מרכז שיקום ילדים, מודעים לעלויות הרבות הכרוכות בגידול ילד נכה, ולפיכך עושים כל מאמץ על מנת לסייע להורים. מסיבה זו מקבל כל ילד את מלא הטיפולים הפרא-רפואיים הנדרשים בתוך המסגרת, והמרכז השיקומי רוכש על חשבונו ציוד טכנולוגי מתקדם כגון כסאות גלגלים ממונעים ומחשבי תקשורת. כמו כן אנו מסבסדים נופש אימהות שהוא כמים קרים על נפש עייפה. בד בבד אנו פועלים להעלות את המודעות הציבורית למען זכויות ילדים עם מוגבלות, ולהגדלת ההכנסות מגורמים ממשלתיים ופרטיים.

אם כל אדם ייקח את האחריות על עצמו, ויפעל כפי יכולתו, על מנת לעזור לחלשים, ואם לא נפקפק בחשיבות התרומה של כל יחיד לטובת העניין, אפילו אם היא מועטה, נרוויח חברה טובה יותר ומוסרית יותר, וכך נהפוך את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו. ואם הצלחנו להשפיע על המודעות הציבורית בעניין ולו במעט, והיה זה שכרנו.

הכותב משמש כמנכ"ל מש"י (מרכז שיקום ילדים) המטפל ומסייע לילדים עם נכויות פיזיות ומעניק להם את מכלול הכלים הנדרשים להם לצורך קידומם ושילובם בקהילה.

הרב זורייבין אחרי מות קדושים מש''י

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}