הבטחתי לפרוע את החוב, אבל שיקרתי! • טורו של חברון

זה היה לפני כשני עשורים. הייתי אז אברך כולל צעיר שהתפרנס בדוחק רב מקצבה זעומה וכדרך העולם שאין הפרוטה מצויה בכיסם, גם אני נאלצתי להצטרף לרשימת לקוחות ה'הקפה' במכולת השכונתית במקום מגוריי.

יום אחד גילה באוזניי החנווני כי חובי עלה וטפח לכמה אלפי שקלים. הנהנתי בראשי והבטחתי נחרצות כי אקח את הדברים לתשומת ליבי ותוך כמה ימים אפרע את חובי.

אבל לצערי הרב-שיקרתי לו!

ידעתי כי בתקופה הקרובה אין שום סיכוי כי יהיה בידי כדי תשלום החוב.

כשתקופת ה"כמה ימים" המובטחים חלפה וטפחה עד כדי חודש, בושתי מאוד מהביט בפניו וחדלתי מלפקוד את חנותו. את הלחם, החלב ושאר המצרכים, נאלצתי לקנות במכולת מרוחקת מעט וכמובן שהקניות בוצעו במזומן.

אל תעברו למדרכה ממול

ערב אחד, צלצל הטלפון בביתי.

למי היה אז שירות שיחה מזוהה ואפשרות לסנן?

הרמתי את השפופרת. על הקו היה בעל המכולת. לאחר משפטים מגומגמים והתנצלויות שונות שהשמעתי לתוך האפרכסת, הוא ביקש את זכות הדיבור.

"לא חשבתי לשמוע משהו אחר וגם לא דמיינתי שמחר בבוקר תופיע עם סכום החוב בחנותי, אבל בוא תנסה להבין מה קרה כאן", אמר לי בשפה נינוחה. "אתה חייב לי 3000 שקל. לא די שעדיין לא קיבלתי את הכסף, גם איבדתי לקוח. הרי ברור ובדוק שמדי יום אתה קונה במקום אחר את מצרכיך ומן הסתם במזומן. אז בא נעשה עסק. את הקניות היומיות הללו תמשיך לבצע אצלי ואילו את החוב אקפיא לעת עתה תוך הבטחה מצידך שתעשה מאמץ לפורעו בקצב שלך".

דממה השתררה בעבר לקו. נותרתי המום. לא מעצם השיחה על החוב, אלא מדבריו הכל-כך נבונים של בעל המכולת.

למחרת בבוקר התייצבתי בחנותו. כפי שסיכמנו, את סכום הקנייה היומית פרעתי במזומן ואת החוב המדובר שילמתי אט-אט, ובינתיים חסכתי הליכה למכולת מרוחקת וטינה של החנווני - והוא מצידו לא איבד לקוח וגם ראה את החזרי החוב לאט אבל בטוח.

את עצתו הנבונה הצלחתי להנחיל ברבות השנים להרבה מלקוחותיי כשנתקלתי עמם במקרה דומה, כשהמסקנה החד-משמעית ללקוחות חייבים: לא להיעלם, לא להתחמק, לא לעבור למדרכה ממול וגם לא לסנן שיחות.

כי לפעמים קשה לשלם חוב, לפעמים יש עיכובים שאינם תלויים בנו ישירות, אך הכלל הוא לעמוד מול הנושה ולומר את האמת! ואגב- כמעט כל בעל חנות ישא אתכם על כפיים וישמח לבצע עמכם את העסקה שהציע לי בעל המכולת דאז.

"אבא חייב כסף"

למרות הכל, תופעה מכוערת הולכת וצוברת תאוצה אצל רבים מהחייבים.

כאילו לא די שאינם משלמים את חובם למרות בקשותיו ותחינותיו של החנווני, לא די שאינם עומדים מאחורי הבטחותיהם, לא די שאינם מנסים אפילו להבין שגם החנווני צריך לשלם לספקיו, אלא מחליטים להעמיד את החנווני במבחן "הרחמנות וטוב הלב היהודי".

כך מתבצע המבחן: בבוקרו של יום מופיע בפתח המכולת ילד חמד כבן 5 שנשלח על ידי אביו החייב ובידו רשימת מצרכים. הילד התמים, שאינו מודע למצוקה הכלכלית של אביו ותכסיסיו, מניח את המצרכים על הדלפק ובעל המכולת אינו מסוגל לעמוד מול ילד קטן האוסף לסלו לחם, חלב ושאר מצרכים בסיסיים ולצוות עליו להחזיר את הכל למדף כי "אבא חייב כסף".

ליבו של האיש מתעטף ברחמים וממש בנקודת הרתיחה הזו, מוחו הופך ממצב "שכל" למצב "רגש" ביודעו שהמצרכים הללו נועדו עבור ארוחת הבוקר של הילד העומד לפניו ושל אחיו העוללים, ומי האיש שיעז למנוע במו ידיו אוכל מפיהם של תינוקות חמודים שלא טעמו טעם חטא.

בשם מאות ואלפי בעלי חנויות הכורעים תחת נטל הלקוחות החייבים ,אני פונה בקריאה: אנא מכם! אל תעמידו אותנו בפני מבחן הרחמים. זכרו כי שימוש ציני בילדים קטנים ותמימים ככלי להערים עלינו היא דרך פסולה ומרושעת.

טורו של חברון גרנביץ מתפרסם ב'בחדרי חרדים' ו'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!