ציאדה, די להתעמרות בעולם הישיבות!
מנהל אגף הישיבות, עמוס ציאדה, מתעמר בישיבות בתקנות דרקוניות • הוא המחוקק, הוא הדיין, והוא המבצע • יהושע הס קורא לצאת מהאדישות, ולפתור את מצוקת עולם הישיבות
כולל. צילום: יעקב נחומי
הנחיות ותקנות חדשות ניחתו פתאום על ראשם של ראשי עולם התורה: עמוס ציאדה, מנהל אגף הישיבות, הורה פתאום, ללא התייעצות עם איגודי הישיבות וללא אפשרות ערעור, כי מוסד שיחסר בו בביקורת ולו תלמיד אחד, אחת דינו להפסקת תקציבו.
לפי הדיווח ב'בחדרי חרדים', הגיע השבוע צייאדה בכבודו ובעצמו לביקורת בכולל בבית שמש, הורה לחסום את הפתח, ביצע ספירה בין ספסלי הכולל ולאחר שהתברר שחסרים בו מעט תלמידים, עצר את תקציבו.
הוא המחוקק, הוא הדיין, הוא המבקר והוא המוציא לפועל. ממש כבמשטרים אפלים.
התקנה החדשה היא בלתי נסבלת, אף גורם אחר במדינה איננו עומד בפני ביקורות מסוג זה, למרות שבעיות דיווח יש בכל מקום.
אם תעשו ביקורת פתע באוניברסיטה העברית, כלל לא ברור לי שתמצאו שם מספר סטודנטים מתאים בכל רגע נתון. אפילו בכל מחלקה בצה"ל, בכל רגע נתון חסרים אחוז לא קטן מהחיילים.
סח לי מנהל ישיבה אחד: "מה שמבקש ציאדה הוא בלתי אפשרי. למשל, מי שמתחתן היום יוכל לפעמים לקבל תקציב רק בעוד ארבעה או חמשה חדשים. מי שעבר מישיבה לישיבה, לא יכול לעשות זאת אלא במועדי הדיווח. ומה על התקציב שבינתיים?
"יותר מזה", המשיך אותו מנהל ישיבה. "מה יהא כאשר בחור מצוי בתקופת משבר, ושוהה בחדרו. לפי נהלי צייאדה החדשים, אחת דינו להיזרק מן הישיבה אל הצבא, משלא ימצא בעת כניסת המבקרים באולם בית המדרש. האם מישהו מוכן לשאת באחריות החינוכית הזו?".
ברצותו נותן וברצותו מקצץ
ועדיין, אף שאגף הישיבות נוהג בגסות ובברוטאליות, עדיין ישנה תחושה של חוסר נוחות.
אחרי הכל, אכן מתגלות לעיתים רמאויות וראוי להתנער מהן. לכן הגיוני שמזרים התקציב ירצה לבדוק שאכן המקבלים מקבלים אותו בדין ולא בשקר. אותם מעשי רמייה גרמו לנזק ומקשים לצאת למלחמה כוללת בראשי האגף.
אך מי שיעמיק יגלה, שלמעשה המדינה היא שמזמינה את התפתחות התחום האפור, הגולשת לפעמים לשחור. זאת בשל אופן תקצוב הישיבות.
התמיכה בישיבות, בניגוד לתקציבי חינוך אחרים, אינה מעוגנת בבסיס התקציב. היא בנויה כתמיכה של ועדת תמיכות. משל היו הישיבות קבצן שלא מגיע לו דבר והמדינה זורקת לו ברוב טובה עצם.
עובדה זו היא הפותחת פתח למעשי הרמייה מחד, ומאידך, עובדה זו היא שמאפשרת למר ציאדה להתעמר בעולם התורה.
ברצותו נותן וברצותו מקצץ, ואם יש לו תחושה לא נוחה כלפי הישיבות, המגובה בהלך רוח ציבורי מתאים – כולם סובלים.
אם רוצה מר ציאדה באמת במינהל תקין, עליו לפעול במשותף להסדרת התמיכה בבסיס התקציב ותוך קביעת קריטריונים מסודרים.
גם אנו יכולים להשפיע. גם אנו אזרחים, גם לנו מגיע שירות הוגן, ועולם התורה יקר לנו.
לכן מוטל עלינו להפעיל לחץ ציבורי על אלה שהחליטו לפגוע בעולם הישיבות. מותר להפגין, מותר לשגר מכתבי מחאה, מותר לפנות גם למבקר המדינה, לשר החינוך, לועדת החינוך ולגורמים נוספים ולבקש את טיפולם.
מותר למחות על הביזיון כלפי עולם התורה המוצג שוב ושוב כעולם של שקר. זה מוטל עלינו, כי במדינה הזו שום דבר לא עובד בלי לחץ ציבורי.
זה מוטל עלינו, לא על מנהלי הישיבות ולא על הפוליטיקאים. עליהם מוטלת החובה שלמר את קשריהם עם השלטונות. אבל לנו, האזרחים הפשוטים, אין ממה לחשוש.
דווקא אנחנו יכולים במקרה הזה לעמוד ולהגן על עולם התורה היקר לנו כל כך.
יהושע הס הינו חבר בתנועת דרך חיים וכותב באתר הקול היהודי.
לתגובות: [email protected]
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 37 תגובות