תמרור אזהרה

במשך שנים פעלה הרשות לשיקום האסיר לטיפול ושיקום אסירים שריצו תקופות מאסר ממושכות לאחר שהורשעו בביצוע עברות בתחומים רבים:אלימות במשפחה, סחר בסמים, נוער עבריין ועבריינות מין.אלפי אסירים שהורשעו בעברות בתחומים אלה עברו את המסלול שהיא מציעה.אולם רק באחרונה, לראשונה מאז הקמתה בשנת 1983 נכנסה הרשות לתחום שעד כה לא טיפלה בו, אף שהפך מזמן למכת מדינה. במסגרת ניסוי ראשוני קיימה הרשות בחודשים האחרונים סדנה, שבה השתתפו נהגים שנשלחו לכלא לאחר שהיו מעורבים בתאונות דרכים קטלניות.

״הסדנה הזו היא צורך שהגיע מהשטח. יחד עם ׳אור ירוק׳, שעוסקים בנושא הזה מדי יום,הבנו שאנחנו חייבים להשתתף במאמץ להילחם במכת המדינה האמיתית, תאונות הדרכים״, מסבירה רחל כרמל, יועצת מחוזית ברשות לשיקום האסיר, ומי שיזמה את הניסוי. כרמל גייסה לטובת העניין גם את ליאור רון, עובד סוציאלי ברשות לשיקום האסיר, ואת ד״ר רני נוימן פסיכולוג המתמחה במצבי לחץ ומתנדב בעמותת ״אור ירוק״.

הקבוצה שנבחרה להשתתף בניסוי הראשוני הורכבה משלושה נהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים וגרמו למות אדם,לצד עבריין תנועה סדרתי שנשלח לכלא פעם אחר פעם. "מדובר באוכלוסייה שנותרה חסרת פתרון״, מסבירה כרמל."הטיפול בכלא הוא משני, כי שם בעיקר שומרים על האסיר שלא ייפגע.העניין הוא שאלה אנשים שרואים את עצמם כקורבנות. הם לא רואים בעובדה שריצו עונש מאסר על עברת תנועה חמורה וקטלנית ככל שתהיה הוכחה לביצוע פשע גילינו מהר מאוד שאף אחד לא מבין את סבלם וגם לא מגיש להם את העזרה שהם זקוקים לה״.

הכלא אינו פתרון

בשבוע שעבר התקיים המפגש האחרון בסדנה שנמשכה 12 מפגשים, פעם בשבועיים לשעה וחצי. לאחר לבטים ארוכים הסכימו ברשות לשיקום האסיר ובעמותת "אור ירוק״ לאפשר ל״מעריב" לתעד את המפגש, החושף לראשונה את ״הצד שני״ אותן דמויות שהציבור רגיל לראות בדיווחי הטלוויזיה על הארכות מעצר, כשהם משפילים את מבטיהם לרצפה בשעה שמשפחות הקורבנות מניפות מולם ומול השופט את תמונות יקיריהן שנהרגו. הם נכנסים בזה אחר זה לחדר הקטן בבניין משרדים בתל אביב. מארגני הסדנה,כרמל,רון ונוימן, הכינו בפינת החדר מעט מתאבנים וקפה חם, אבל לאף אחד אין תיאבון או סבלנות.

לבקשת רון, המנחה, נפתח המפגש בהצגת המשתתפים את עצמם ואת הסיבה שבעטיה מצאו המשתתפים את עצמם מאחורי סורג ובריח. ״נהגתי בזמן פסילה, נכנסתי לכלא, השתחררתי, עוד פעם נהגתי בפסילה, עוד פעם נכנסתי לבית סוהר, השתחררתי והגעתי לכאן״, פותח במרירות א׳, היחיד מבין הארבעה שנכלא לאחר שביצע עברות תנועה חוזרות,אולם שנכלא לא היה מעורב בתאונה שגרמה למות אדם. ״הייתי בעבודה בשמירה, שתינו קצת אלכוהול, לא זוכר כמה, אבל זה לא היה מעל למותר״, ממשיך אחר יומ׳. ״הקטע הוא שבכלל לא חשבתי להניע את הרכב,אבל חבר שהגיע אליי התעקש שאקח אותו ועוד חבר לאיזה מקום בנסיעה הם שיחקו איתי, הציקו לי. אחרי כמה דקות פגעתי בבחורה. היא נהרגה במקום״.

ניכר על פניהם של חברי הקבוצה ובישיבתם הכפופה כי גם לאחר שורה ארוכה של מפגשים קשה להם להעלות שוב את פרטי התאונה הקטלנית שגרמו. ״אני נסעתי בלי רישיון ומישהו נהרג.זהו״, משחרר י׳ בקושי.״לקחתי רכב ספורט לנסיעת מבחן, הייתי שיכור,ילד, נסעתי בלי רישיון ומישהו נהרג״. י׳ שגרם למותה של הצעירה שבה פגע במדינה זרה, נשפט באותה מדינה ונידון לשמונה שנות מאסר בפועל. הוא ריצה את חלקם בכלא המקומי, ובהמשך הוחזר לארץ להמשך ריצוי עונשו.

המשתתף הרביעי, ב׳, גרם למותה של רוכבת קטנוע צעירה,לאחר שפנה שמאלה במקום שבו מותר לנסוע רק ישר. רוכבת הקטנוע שבאה מולו לא הספיקה לבלום, התנגשה בעוצמה ברכבו ונפצעה באורח אנוש. חצי שנה לאחר מכן היא נפטרה מפצעיה בבית חולים, ובאותו יום זומן ב׳ לחקירה. זמן קצר לאחר מכן הוא הורשע בהריגתה ונשלח לשנת מאסר בפועל. בתחילת המפגש הם נשמעים טעונים מאוד ולשאלת אחד המנחים על השפעת הישיבה ממושכת בכלא הם משיבים בכעס, המופנה בעיקר כלפי המדינה ששלחה אותם למקום שבו העבריינות שולטת והסכנות אורבות מכל כיוון.

״אני לא רואה בכלל איך זה תרם לי, הישיבה בכלא״, אומר ב׳. ״את הרישיון לקחתם לי, הייתי יכול לשבת בבית, ללכת להרצות לאחרים שלא ינהגו כמוני, אבל מה קשור הכלא? עשיתי טעות גדולה, לקחתי חיים של בן אדם, אבל לא צריך להיכנס על זה לכלא, אני לא אדם שמסוכן שמסוכן לציבור״, הוא אומר. ״עשינו טעות למדנו, אני אישית יודע שהרגתי מישהו, שכל החיים אני לא אשכח את זה, וזה מספיק לי״, אומריי.״בהתחלה כל הזמן הייתי ישן עם זה, חי את זה, כי אי אפשר להתעלם ממה שקרה, אבל גם עכשיו אחרי כמה שנים, זה עונש בפני עצמו. אף אחד מאלה שיושבים פה לא התכוון להרוג, ובית סוהר זה מקום של פשע, של כבוד שלעבריינים, מקום שאתה לא מדמיין שתגיע אליו בחיים".

א׳: ״כשהשתחררתי החברים אמרו לי שאני בן אדם אחר ממה שהייתי לפני הכלא. כבר לא זורק מילים סתם, פחות תוקפני. בדיעבד הבנתי שיצאתי עם מנטליות של הכלא, כי התרגלתי אליה.הכלא זה מקום שמשפיע עליך״. על החיבור ביניהם, שנוצר בזכות הסדנה, יש להם בעיקר דברים טובים להגיד.״זה טוב לספר את הסיפור שלי לאחרים שעברו את זה״, אומר מ׳. אחר החיבורים המעניינים הוא בין הנהגים העבריינים לליאור רון המנחה. כשרון סיפר לנהגים כי הוא בעצמו קורבן של תאונת דרכים קטלנית שגבתה חיי אדם,ולמעשה חזר לחיים לאחר שכבר היה במצב אנוש ואושפז תקופה ממושכת, הם הבינו כי מולם עומד מנחה המייצג את "המערכת״, מצד אחד, אר הוא גם ״מהצד השני״, של הקורבנות. ״מה הייתם עושים אילו זה היה קורה למישהו מהמשפחה שלכם?״, שואל אותם רון.

מ׳:״לפני התאונה הייתי מתנהג אחרת, מבקש את העונש הכי גבוה. היום אני יודע שזה לא פשוט, הראייה שלי השתנתה לגמרי. תשמע,קיבלנו שלושה עונשים: המקרה עצמו הוא העונש הכי גדול, שמלווה אותך כל החיים; התקופה בכלא, וגם שלילת הרישיון. אל תחשוב שזה פשוט, אמא שלי חולה ואני אפילו לא יכול לקחת אותה לבית חולים, או לנסוע עם הילדים. המטריד הוא שאתה כל הזמן חוזר למה שקרה, שהתחיל בשטות, פשוט שטות, שהפכה בשנייה לטרגדיה,וזה הכי מתסכל״.

נהגים עם אחריות

ברזומה של כרמל אינספור שעות טיפול ושיקום אסירים, בהם עבריינים כבדים ביותר. היא כבר ראתה ושמעה הכל. היא שואלת את חבורת אסירי התעבורה אם עברה בראשם מחשבה על התנדבות לקהילה לאחר שחרורם מהכלא, אפילו כצורך פנימי. התשובות חד־משמעיות.״אין סיכוי. המדינה בגרה בי, אז למה שאתנדב?״, אומר ב׳ בכעס.״כל החיים ברחתי מעבריינים, לא ידעתי מה זה כלא, בסוף מצאתי את עצמי יחד איתם,על מה אני צריך להחזיר לחברה?״. מ׳: ״אני לא מתנדב, אבל מאז אני לא מעז יותר להירדם בנסיעה. אני מעיר לחברים על חגורות בטיחות,על נסיעה מהירה וכד׳״. כרמל:״לבית הקברות מישהו מכם הלך? נפגשתם עם המשפחה?״. א׳:״לא הייתי הולך גם אילו יכולתי. מספיק לי שבאו למשפט שלי עם תמונות של הבחורה שנהרגה. לא יכולתי להסתכל להם בעיניים, יש בי חרטה, אני לא צריך להגיע לקבר שלה. זה שהם לא סלחו לי עד היום, אני מבין. אבל בכל זאת ישבתי וכתבתי להם כתב התנצלות. לפחות עשיתי את שלי״.

לדברי שמואל אבואב,מנכ״ל עמותת ״אור ירוק״, ״מדובר בפרויקט פורץ דרך, שבו עמותה אזרחית נכנסת ופועלת בקרב אוכלוסייה שלא מקבלת מענה מהמדינה. אסירי תעבורה לא מקבלים היום כל מענה טיפולי והם יוצאים מכותלי הכלא כלעומת שנכנסו, ללא כל תובנה על השלכות העברה והמעשה הקשה שעשו. מטרת הסדנה, בסופו של דבר, היא להוביל לכך שאנשים אלה לא יחזרו להיות עברייני תנועה״. בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בוועדת הכלכלה של הכנסת סיפר שר התחבורה ישראל כץ כי לפני כשלוש שנים ההערכה הייתה שכ-80 אלף נהגים בפסילה נוהגים בכבישי הארץ,למרות פסילת הרישיון, והיום ההערכה עומדת על כ-15 אלף. ב״אור ירוק״ וברשות לשיקום האסיר ממתינים כעת להחלטה על הרחבת הסדנה לנהגים נוספים שעומדים בפני שחרור מהכלא אולם קיצוץ בתקציב עלול למנוע את המחלף.

ד״ר נוימן אומר כי ״בלי הסדנה הזו לא היתה לאנשים האלה הזדמנות לעשות חשבון נפש, מאחר שהם הסתובבו כל הזמן עם תחושה ש׳כולם נוהגים כמוני, רק אני נתפסתי׳. אנחנו באים בשביל לעזור להם לעשות תיקון.לחזק אצלם את הצורך להתאמץ יותר וליטול אחריות בפעם הבאה שיעלו על הכביש. אם מכל קבוצה יחזור לכביש נהג אחד שינהג אחרת – עשינו משהו לחברה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!