פניה נרגשת למוזס: אל 'תתקלקל' • יום בכנסת

אחת החידות הגדולות, המעסיקה עיתונאים חרדים בשבועות האחרונים, נוגעת לח"כ מנחם אליעזר מוזס, המכהן כסגן שר החינוך.

לא פעם אנו עוקבים אחריו מן הצד, מנסים לבדוק האם חל בו שינוי. אתם יודעים איך זה. אדם יכול להיות חביב עד מאוד, אבל מהרגע שבו הוא עולה לגדולה, משהו משתבש. הרבה פוליטיקאים התמלאו ביום מינוי לתפקיד חשוב כלשהו, באבק של יוהרה וחשיבות עצמית מופרזת.

אצל מוזס, משהו בכלל האבסורדי הזה השתבש לנו איפשהו.

עושה רושם כי נותני הפקודות, היועצים למיניהם, מנסים בכל כוחם לעשות אצלו סדר. הם, מן הסתם, שבים ומשדרים לו את הכללים החדשים.

"ראיון? – רק בערב חג הסוכות".

"טלפונים? – רק דרך הלשכה".

לפני שבוע, בשיחה שערכתי איתו במזנון הח"כים, אהבתי לראות איך הטון נשאר אותו טון. הוא דיבר על סער כפי שמדברים על חבר אהוב. הוא היה אותו מוזס שהכרתי.

"אתמול בלילה התקשר אליי גדעון", סיפר. גדעון, כן, ככה, בלי משחקים וקישוטים. זה השר שלו, הוא מחבב אותו, והוא רוצה לשמור על נימה אישית כשהוא מדבר עליו.

"זה היה בשעה 12:30. הוא שאל אותי 'מוזס, אתה עוד לא ישן?'. עניתי לו, השר שלי אינו ישן, גם אני לא ישן".

כמה פשוט, ככה חזק.

ושיגידו היועצים מה שיגידו על סיפור כזה. טוב להם או לא טוב להם, תאמינו לי, למוזס וליחסיו עם שר החינוך, זה טוב.

למרבה המזל, מוזס, אדם נוח לבריות מטבעו, קצת מתקשה לתזז אחר העצות וההוראות המונחתות לעברו חדשות לבקרים.

וכך זה נראה.

עיתונאי חרדי ידוע ניגש אליו אתמול. הוא סיפר לו על יהודי שמחפש אותו בקשר לעניין רציני ביותר. הוא גם פירט באוזניו את עיקרי הדברים. מוזס, כמו מוזס, הבטיח מיד להיכנס לתמונה ולעזור.

"אז אפשר לתת לו את הטלפון שלך, שיתקשר ותסגרו את הדברים?" שאל העיתונאי.

"כן, בטח", השיב לו מוזס. אבל מבט אחד בעיני אחד מיועציו הבכירים (לא נרמוז מי, ומאיזה צד של הפרוסה), הזכיר לו, כנראה, את הכללים אותם עדיין לא הפנים.

"לא, בעצם שיתקשר בבוקר ללשכה, שיתאם עם המזכירה", אמר מוזס.

ר' מנחם לייזר מוזס, זה כל-כך לא מתאים לך. הישאר נא אותו מוזס שהיית. לא תמיד חייבים לשמוע ליחצ"נים. שמע פעם לאנשי תקשורת שעומדים מן הצד ורוצים בטובתך.

שר החינוך, גדעון סער, עוטף אותך בהמון אהבה. ואתה יודע למה? רק בגלל מה שאתה. מוזס, הקליל, הנחמד, המשיב לטלפונים, האיש נטול הפוזות.

כשתהפוך להיות מה שאתה לא, שוב לא תהיה מה שאתה. תהיה אחד מעשרות חברי כנסת, סגני שרים ושרים, שחולפים על פני האזרח הקטן מבלי לזכותו בשמץ של יחס.

זה שיר פרידה

בעוד ישיבת הסיעה של 'יהדות התורה' מתנהלת זה שבועות ארוכים בשלווה מרובה, הדרמות האמיתיות מתרחשות הרחק מלשכת הסיעה בבניין הכנסת.

בכנסת מנצלים את ההזדמנות, ומספרים על זה לעיתונאים.

היה זה באירוע פרידה שערך איגוד הישיבות לסגן השר היוצא, מאיר פרוש. פרוש ניצל את ההזדמנות כדי להרעיף שבחים על ראשו של הרוח החיה באיגוד, העסקן הנמרץ שלמה ברילנט, האיש שצבר הכי הרבה שעות בלשכתו במשרד החינוך, לא פחות מכל אחד מעוזריו, כפי שהעיד עליו פרוש.

"לולא הוא, הרבה דברים לא היו זזים בקצב הזה".

ההרמוניה בין החברים הייתה מושלמת. לולי נעדר אחד מהם, מן הסתם בשל עיסוקיו החשובים יותר, הייתה נרשמת אחדות מלאה. בישיבת הסיעה, אגב, השתתפו כולם גם השבוע.

מוזס יצא מגדרו ואמר כי הוא שמח ללכת בדרך שקודמו התווה לו.

גפני סיפר: "היה לנו על מי לסמוך בשנתיים האחרונות במשרד החינוך".

אלא שגפני היה חייב להותיר גם עקיצה בשטח. "הוא גם מאוד מעוניין בעזרה ורוצה לקבל סיוע ולעבוד יחד", אמר, כשהוא מתייחס למוזס.

"זה נכון?", מיהר להניח גם סימן שאלה.

ח"כ אורי מקלב, הוגן כדרכו, הניח יפה את האצבע על הנקודה האמיתית. "בעיתונים כותבים על הסכסוך שהיה לסגן שר החינוך עם שר החינוך. על מה היה הסכסוך, על מקום? על כסא? על איפה לשבת? על גינוני כבוד? ממש לא! הוויכוח היה ערכי – האם נישאר עם החינוך טהור או שנקבל חינוך עם התערבות. זה היה ויכוח נוקב והיה צריך לחשוף את המסכה ואז היה כעס של מי שמגלים אותו בקלונו".

אגב, אל תשכחו שמקלב מכיר את העשייה של פרוש עוד מימיהם בעיריית ירושלים. "הרבה פעמים אני שואל את מאיר 'למה עשית ככה? כי אני יודע שהוא יודע מראש מה הוא עושה ומתכנן כמה צעדים קדימה".

מי שזכה שם לשבחים בשפע היה יו"ר איגוד הישיבות, שלמה ברילנט. "אין תחליף לריכוזיות של איגוד הישיבות. לדינמיקה ולנמרצות של הרב ברילנט והמנהלים המוכשרים. אז אם יש סיבה למסיבה זה שייך לאיגוד הישיבות", אמר פרוש.

כאן, יכולים גם אנו להעיד. אין נושא שקשור לעולם הישיבות בו ברילנט אינו מעורב. הוא מתמצא בפרטים הקטנים, מאגר אדיר של מידע בנושא.

ברוח הפרגון, שפך פרוש שבחים אפילו על סער. "בתקופה הראשונה היה שיתוף פעולה מאוד מוצלח, עם הלשכה המשפטית, עם החשבות ועם הפקידות הבכירה. זה היה בזכות הגיבוי שנתן לנו השר. בלעדיו לא היינו מצליחים. אם יש מושג שאין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה".

ואז הגיע גם ה'אבל' הגדול. "אבל, קרה מה שקרה – נוצרו בעיות קשות. אני לא צריך להתנצל כי לא אני יצרתי אותם".

"אדרבה", סיים ואמר. "אם עזיבתי מאפשרת לשר החינוך לשנות את גישתו ולתקן דברים, לחזור למוטב, אז למרות שזה יירשם על שמו של הרב מוזס, ובוודאי של הרב גפני שיאיץ בו – זה הרי לא יכול ללכת אחרת – הרי שהדבר גם ייזקף לזכותי, ואני אשמח על כך".

קצת עקיצות, המון שבחים. כשהמפלגה רוצה, היא גם יודעת לפרגן.

יחד שלחו חבריה מכתב לראש הממשלה, בבקשה לקיים עמו דיון דחוף בנושא הדיור. היה זה ח"כ יעקב ליצמן שנאם מעל בימת הכנסת בנושא.

"אני כבר עסוק בנושא החינוך", אמר לי ח"כ מוזס, האיש והדיור, עד לכניסתו למשרד החינוך.

עכשיו מרימים כל חבריו את הכפפה, בתקווה שראש הממשלה יתעשת ויעשה משהו כדי להוציא את הזוגות הצעירים מהמחסנים.

ישיבת 'עבודה'

אפרופו פרגון.

בשעות הצהריים התכנסה מפלגת העבודה לעוד ישיבת סיעה 'שקופה'. שלי יחימוביץ' הייתה עסוקה עוד במתן ראיונות טלפוניים לערוצי התקשורת השונים, שהתבשרו בבוקרו של יום על ריצתה לראשות המפלגה.

"מאז שעצמאות יצאה לעצמאות", ביקש פואד לפתוח, "ואנחנו יצאנו לשחרור ברוך ה', הסיעה כסיעה מתנהגת למופת", החמיא לעצמם.



למען האמת, התנהגותם של חברי המפלגה אכן הרשימה. איתן כבל, היו"ר, ניהל את הישיבה ביד רמה, כשהוא מתבל את אמירותיו בבדיחות שנונות, ששחררו פרצי צחוק מאתנו העיתונאים.

אווירה כה שמחה, שאין לה, לכאורה, כל קשר לסקרים הבלתי ורודים שמתפרסמים מעת לעת. כולם כאן מבינים כי העתיד לא צופן להם גדולות ונצורות, אך החליטו לעשות הכול כדי לשרוד.

ורק פואד, מנוסה וותיק ב'עסק', שחרר ספק אזהרה ספק תחנון. "אני מצפה שהמרוץ יהיה הוגן, תרבותי וחברי בתוך המשפחה", אמר.

והלוואי וישמעו לו. אבישי ברוורמן, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ' – זוהי רשימת המתמודדים המלאה. עד כה.

ואם מדברים על 'עד כה': עד כה, פואד היה היחיד שבירך וגם פרגן.

מלוכדים או לא

אבל שלא תחשבו לרגע שבליכוד נחמד יותר.

בעוד הממשלה דוחה את הצעת החוק האוסרת על הכנסת טלפונים ניידים לכיתות הלימוד, אימץ ראש הממשלה נתניהו את הרעיון והחליט לאסור על הכנסת מכשירים סלולאריים ל...לשכתו.

מאז התקבלה ההחלטה, כל מבקרי הלשכה מתבקשים כלאחר כבוד להפקיד בכניסה את מכשירי הפלאפון שלהם. לבל ישחקו בהם בעת הפגישות. הזכות לקרוא ספרים שמורה רק לנתניהו, ורק בדיונים משמימים הניתנים לו כעונש לבקשתם וחתימתם של 40 ח"כים.



באופן לא רשמי, יש גם נימוקים מעניינים יותר. ומה במקרה שמישהו דיבר על משהו שאסור שמישהו ישמע בטעות? ומה אם מישהו לחץ על מקש ההקלטה, אולי בטעות, אולי גם לא, ותיעד בלי שאיש יבחין בכך שיחה סודית ושלא לציטוט?

על סודות צריך לשמור. וככה זה כשאתה נכנס אל הלשכה הקדושה.

תפריט ממלכתי

אפרופו לשכה. אהבתי את כתבתה של מיכל פלטי מ'הארץ', שידעה לספר מהו הכיבוד המוגש בכל לשכה ולשכה, מה יש בארונות הסגורים, ומה טמון במגירות הממתקים.

שלא תגידו שלא סיפרנו לכם, קבלו צרור נבחר:

ונתחיל בישיבות הממשלה. אם עד לאחרונה הוגש בהם כיבוד שכלל הרבה בורקס ורוגעלך, מעתה שינוי מהותי. בהוראתו של מזכיר הממשלה, צבי האוזר, עברה הממשלה לתפריט חדשני: ביצים קשות, גרנולה, יוגורט 1.5% שומן, גבינות 5% שומן, לחמי דגנים, ירקות חתוכים ופירות".

על ראש הממשלה היא מספרת כי הוא אוכל ירקות ופירות בישיבות ממשלה, וכי "חטאיו" היחידים מחוץ לישיבות מסתכמים בצימוקים ואגוזים בריאים אך משמינים.

"אהוד ברק ידוע במנהגו לנשנש מצלחות של אחרים. כאשר אינו עושה זאת, הוא אוכל לימונים וגרעיני דלעת בשלמותם - עם הקליפה. הגבינה המועדפת עליו היא צפתית".

"במגירת הממתקים של ראש האופוזיציה, ציפי לבני - יש כזה דבר - ממתינות ערימות של שוקולד, בדגש על 'מקופלת', ושלל חטיפים מלוחים. החטיף המועדף עליה הוא 'דוריטוס' מהסוג החריף. לבני היא חובבת של אוכל עממי כמו פיתות, חומוס, פלאפל ובעיקר צ'יפס, אך דובריה מוסרים כי היא משתדלת להמעיט בארוחות ולשים דגש על פירות וירקות".

וגדעון סער, "שומר על גזרתו ומסתפק בעיקר בפלחי ירקות ופירות בין הארוחות".

מאחר והכתבת אינה חושפת את הרגלי האכילה של נבחרי הציבור החרדיים (ומסתפקת בפירוט הכיבוד המוגש לאורחי משרד הפנים), נרים את הכפפה ונפנה אל הדוברים החרוצים של הח"כים 'שלנו'.

עד לטור הבא, אנא מכם, שלחו לנו רשימה מפורטת של מה אוהב הבוס שלכם לאכול. בארוחות, בין הארוחות, ובכלל.


המכתב ששיגרה יהדות התורה לראש הממשלה:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!