1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

כולנו 'חיימקה טאבעק'? // טור לחג השבועות

"מה הבאת לנו? מה הבאת לנו מכל המסע הארוך והמדהים שעשית???" מסיים ה"חפץ חיים" בדמעות רותחות על פניו הטהורות, "והלוואי שנוכל לענות שלפחות הבאנו איזה "שמעק טבעק" בידינו... הלוואי". וגעה בבכי // יוסי הלפרין בטור לחג השבועות
יוסי הלפרין, ד' סיון תשע"ז 29/05/2017 14:48

יוסי הלפרין יוסי הלפרין



'חיימק'ה טבעק' היה ידוע בכל ראדין ופרווריה מסיבות רבות ומגוונות.. היכולות שלו לדבוק באנשים ולהוציא מהם מה שחפץ היו מהמפורסמות, והעיקשות שאיתה היה מתנהל ביום יום הייתה מוציאה אף את קרי הרוח של העיירה מכליהם. אך גולת הכותרת של 'חיימק'ה טעבק' הייתה ללא ספק החיבה הבלתי פוסקת שלו לטבק איכותי ומשובח. ובכל הזדמנות שבה היה רואה אי מי שישנו ברשותו את הקופסה הכסופה הקטנה המכילה את האבקה החומה העדינה, לא היה מרפה מהאדם עד שהיה נותן לו כמלוא תפיסת גודל עם אצבע - ואף יותר - בטבק.

יום אחד במהלך התפילה בביה"כ הגדול של העיירה, קלט חיימק'ה את אחד המתפללים המריח טבק מתחת לטליתו, ומיד ניגש אליו ובקול רם ביקש את הקופסה וליטול מעט טבק. הלה הכיר את הטיפוס שלפניו ונזכר שבמפגש האחרון שלהם הוא נותר ללא טבק, והיות שהטבק שברשותו היה ייקר ערך, החליט לנענע בראשו לשלילה. חיימק'ה העיקש החל להרים קולו ולדרוש את מבוקשו, עד שהמתפלל הרים קולו והתיז לחלל "ששששששש" ארוך. כל המתפללים הפנו את ראשם לעבר מקום האירוע, ואת זה גם חיימק'ה לא יכול היה לסבול, הוא הסב את פניו וניגש למקומו בזעף ובמרוצה, חלץ את תפיליו בחופזה, ויצא את בית הכנסת.

חלפו מספר ימים ובהם לא נראה חיימק'ה בעיירה. הדבר היה לפלא בעיני התושבים שכן היו רגילים לראותו אחת לכמה שעות בכל מקום אפשרי, והיעדרותו הורגשה היטב. לאחר יותר משבוע חזר חיימק'ה לעיירה וישר שם צעדיו אל עבר בית הכנסת, בשעה בה התחילה תפילת המנחה. המתפללים ששמחו לראותו הקיפוהו בהתרגשות ושאלוהו לסיבת היעדרותו והיכן היה. וחיימק'ה בחיוך צופן סוד סוכר את פיו וממלאהו מים. דבר אחד שמו אל ליבם הכל, מבלי כמובן להבין על מה ולמה, חיימק'ה קמץ את גודלו לאצבעו מבלי לשחרר את אצבעותיו, ואף סירב ללחיצות הידיים הרבות שהוצעו לו!! המתפללים שניסו להבין את הדבר נענו בחיוכים נוספים ובשתיקה, ועל כן נאלצו להתיישב במקומותיהם בסקרנות ולהתחיל בתפילה.

לאחר התפילה חיימק'ה נעמד במרכז ביה"כ ואמר "כולכם יודעים שלפני קצת יותר משבוע היה כאן אירוע לא כ"כ נעים, ולכן החלטתי לנסוע להירגע כמה ימים בעיר הבירה ורשא"!! אנקות התפעלות נשמעו מפי כל והחלו במטר שאלות "מתי"? "איך"? "מה עשית שם"? "מה הבאת משם"? חיימק'ה היסה את הקהל בידו ואמר "לפני שבוע ביקשתי ממתפלל פלוני מעט טבק והלה סירב לבקשתי, אז נסעתי לורשא ושם השגתי את מבוקשי", ותוך כדי דיבור משחרר את אחיזת גודלו מאצבעו ומראה לקהל שהוא החזיק כל הזמן הזה ב'שמעק טבעק' {קמצוץ טבק} בידו... בקהל שרר שקט מהול בתדהמה, אך לאחר כמה שניות של עיקול הדברים החלו האנשים פשוט לצחוק!! לצחוק על תמימותו של הבחור, ועל כך שנסע לעיר הבירה המרוחקת מספר ימי נסיעה, אך ורק בשביל לחזור עם קמצוץ טבק בידו!!             

הצחוק והלעג אף יצא את כותלי בית הכנסת והתגלגל מהר ברחבי העיירה הקטנה, וכולם צחקו על כך שנסע בן אדם לורשא הלוך וחזור, וחזר רק עם 'שמעק טבעק' בידו!!!

הצחוק והסיפור התגלגל עד לאוזניו הקדושות של ר' ישראל הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים" זי"ע. ומששמע את הסיפור לא חייך ולא זע ממקומו, אלא החל לרעוד ולרטוט עד כדי כך שפרץ בבכי משתפך. נחרדו בני ביתו ומקרוביו ומיד שאלוהו  "רב'ה מה אירע"? אמר להם הח"ח "אנחנו צוחקים על תמימותו של היהודי הלז שהגיע מורשא ובידו 'שמעק טבעק', וכי אנו לא שונים ממנו בהתנהגותנו???

אנחנו קיבלנו בגוף שלנו נשמה, והנשמה הזאת נחצבת מתחת לכסא הכבוד ומתחילה לרדת לכיוון מטה, לעולם הזה, ובמסעה ללמטה היא חולפת על פני שבעה רקיעים! אשר חז"ל אומרים שבין כל רקיע ורקיע ישנו מרחק בן חמש מאות שנים(!) והיא חולפת על פני כל המלאכים והשרפים הנוראים, וכולם מאחלים לה רק דרך צליחה וחזרה בטוחה. ולאחר כל המרחק האדיר שהיא עושה דרכה מהעולם העליון היא מגיעה אל יעדה בעולם הזה ומתחילה את המסע הגשמי שלה. והנשמה ניתנת בגוף התינוק שלאט לאט גדל ונהיה לילד ובחור ואח"כ לאיש, וכל השלבים הללו הם חלק ממסעה הארוך של אותה נשמה קדושה!! וחולפות להם השנים עד שאותו יהודי מתבקש לחזור, לחזור לכור המחצבה, לידי אוהביו ובני משפחתו, לעולם העליון!! וכשמגיע לשם מקיפים אותו הכל בהתרגשות ובגעגוע, ושואלים אותו "מה הבאת לנו? מה הבאת לנו מכל המסע הארוך והמדהים שעשית???" מסיים ה"חפץ חיים" בדמעות רותחות על פניו הטהורות, "והלוואי שנוכל לענות שלפחות הבאנו איזה "שמעק טבעק" בידינו... הלוואי". וגעה בבכי.

אנו נמצאים בישורת האחרונה לפני חג מתן תורה. חג בו קיבלנו לפני אלפי שנים את התורה הקדושה, אותה תורה שחוץ מההגייה והלימוד האין סופי בה, כשמה כן היא: 'הוראה', ספר ההוראות להתנהגות והלכה לחיי היומיום. ספר החוקים שמרוממים את האדם, והוא ניתן לנו, ורק לנו (!) מאת הקב"ה. ואם אנחנו ננסה קצת להשיל את עור הגשמיות מעלינו, ולהגיע מרוממים ומוכנים לאבא שבשמיים ביום הזה, ביום הכ"כ מיוחד שלנו כיהודים! ולנצל את היום הזה עם לימוד אמיתי והתחברות רוחנית, קבלה לעתיד להתחזקות יתרה, אזי נשמתנו לא צעדה את מסעה לחינם!! משום שהשפעות היום הזה ישפיעו לעוד הרבה ימים אחרים הרבה שפע רוחני. שפע של תורה והבנתה.

ויהי הרצון שנזכה לתפוס בידינו הרבה הרבה יותר מ'שמעק טבעק'... חג שמח




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מחזק וקולע ללב!!!  

    מנחם

  2. יפה מאוד תודה  (ל”ת)


  3. ממש מחזק  


  4. טוב מאוד! שכוייח  (ל”ת)

    Srul

;