התאונה ששינתה את הכל

שני אוטובוסים עמוסים עשו את דרכם זה אל זה על הכביש הצר והתלול המטפס על הרכס שמעל לעיר בית שמש. האוטובוס המטפס היה עמוס בכחמישים ילדי כיתה ד' מגבעתיים בטיול שנתי, שהיו בדרכם אל מערת הנטיפים במעלה ההר. האוטובוס היורד היה עמוס בכחמישים תלמידי בית ספר יסודי מבית שמש, שחזרו הביתה מבית הספר בישוב צור הדסה.

נהג האוטובוס היורד לחץ בעדינות על דוושת הבלם, אבל קול פקיעה חד שחרר את הדוושה, ולפתע מצא עצמו הנהג ללא בלמים, גולש במהירות אל העיקול.

האוטובוס המטפס לא הספיק להשלים את הפנייה, כשבאמצע העיקול נגח בו האוטובוס המידרדר בעוצמה, השליך אותו אל התהום העמוקה שבצד הכביש, והתגלגל גם הוא אחריו אל עומק הואדי.

אף לא אחד מנוסעי שני האוטובוסים היה חגור, ועשרות ילדים קטנים בני עשר ואחת עשרה התעופפו החוצה מחלונות האוטובוסים המתהפכים שוב ושוב על צלע ההר, עשרות אחרים נחבטו למוות בדפנות האוטובוסים המתגלגלים, ואחרים נשרפו באוטובוסים שהתלקחו בתחתית המדרון. לאחר שעות של ניסיונות איתור וחילוץ, התבררה הזוועה: איש מנוסעי שני האוטובוסים לא שרד את התאונה. ברוך דיין האמת כפול מאה.

מתוך ההלם והזעזוע הלאומיים, מיד בתום הלוויות הרבות, הוחלט בהסכמה כמעט מלאה ובאופן טבעי על הקמת ועדת חקירה ממלכתית למצב בטיחות הדרכים בישראל.

תקופת עבודת הועדה עד לפרסום מסקנותיה היתה אחת הקצרות בתולדות ועדות החקירה הממלכתיות, משום שהממצאים והמסקנות הנגזרות מהם, היו גלויים וידועים לכל, הרבה לפני שהתרחשה התאונה. ועדת החקירה חשפה את קיצוץ תקציבי הבטיחות בדרכים מ 550 מיליון שקל ל 312 מיליון בלבד, את העובדה ששליש בלבד מהוראות התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים שאימצה הממשלה כחוק מחייב, אכן יושמו, שתקציב משטרת התנועה נחתך בחצי בתוך שלוש שנים בלבד, מ 120 מיליון שקל, ל 60 מיליון בלבד כיום, שחובת לימודי הבטיחות בבתי הספר בוטלה על ידי הממשלה, וששר התחבורה והבטיחות בדרכים, שמונה מטעם הממשלה להוביל את המאבק בתאונות, מתעניין במאבק כבקליפת שום, ומשקיע את מעייניו בנושאים אחרים לגמרי.

בצל ההלם על הטרגדיה הנוראה בכביש העולה מבית שמש, הזדעזעו אזרחי ישראל לגלות שגם ללא התאונה, ישראל היא המדינה הראשונה במערב בשיעור הילדים ההרוגים, ושמחדל הבטיחות בדרכים עולה למשק הכלכלי הלאומי כ 16 מיליארד שקל בכל שנה. בעקבות התאונה חוללה המדינה מפנה ביחסה למאבק בתאונות, יישמה את התוכנית הלאומית למאבק בתאונות במלואה, והורידה את מספר ההרוגים השנתי בעשרות אחוזים.

ברוך השם ובחסדי שמיים, התאונה המתוארת לא התרחשה, כמובן, אבל כל היתר – כן וכן. המרחק בין התרחשותה חס וחלילה לאי התרחשותה של תאונה נוראה מעין זו, הוא נס גלוי, או – אם תרצו, מקריות סטטיסטית חסרת חשיבות כשלעצמה, לעומת ממצאי החקירה שהיתה מחוללת. כשם שאין חשיבות לגחל הבוער שהשליך הנער מעוספייה לשיחים, ואשר הצית את האש בכרמל, אבל יש חשיבות עצומה למחדלי מערך הכבאות שחשפה השלכתו.

אל לנו לחכות לאותה תאונה נוראה שתקרה. בואו נתנהג כבר היום כאילו חס וחלילה קרתה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!