חוכמה בגויים תאמין
שמואל אבואב, מנכ"ל 'אור ירוק', בטורו השבועי, על הקביעה המוטעית שהובילה לחוסר יעד במספר ההרוגים, ועל מוסריות אמיתית, והלקח הנלמד מאירופה
- שמואל אבואב, מנכ''ל 'אור ירוק'
- ד' אדר ב' התשע"א
- 10 תגובות
בזמנו הפנה אחד מחברי הכנסת שאילתה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ. "מהו יעד הפחתת מספר ההרוגים לשנת 2010?" נשאל השר, וענה שאין יעד. "כל אדם הוא עולם ומלואו", נימק כץ, "ועל כן לא ראוי, לראייתי, לקבוע יעדים של 'מספרי מוות'".
בתשובתו זו כיוון השר אל הסנטימנט הציבורי הנרתע מספירת גופות, ואשר היה מעדיף לראות את המאבק בתאונות מתנהל ללא אותו 'מספר מוות', שכל כולו, מכל צדדיו, אי נעימות אחת גדולה.
אבל השר כץ טועה ומטעה. כפי שלומד כל פרח מנהל עסקים בשנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה, אין מנוס מקביעת יעדים. כל חברה וכל ארגון, יהא אשר יהא, חייב להציב לעצמו מטרות, ובבואו להגדיר לעצמו את מטרותיו, עליו לוודא, ראשית לכל, שיהיו אלה מטרות שניתנות למדידה. אם המטרות אינן מדידות, אין בידי הארגון את הכלי הבסיסי להגיע לתובנה פשוטה האם הוא עומד ביעדים או לא.
הראשון לחבר בין תובנה בסיסית זו לבין המאבק בתאונות היה ד"ר יעקב שיינין, אותו מינתה הממשלה לפני כחמש שנים לעמוד בראש ועדה שתכין עבור הממשלה תוכנית לאומית למאבק בתאונות. שיינין הכין תוכנית שאומצה על ידי הממשלה במלואה, ושאותה הורה ראש הממשלה בשעתו אריאל שרון ליישם על כל סעיפיה. וזאת למרות שאחד האדנים המרכזיים עליהם נשענת התוכנית, היה קביעת יעד הפחתה מספרי להרוגי התאונות, על פני השנים ולכל שנה בנפרד, ועבודה בהתאם לעמידה ביעד.
שיינין הכין תוכנית מעולה, אבל לא המציא כמעט כלום. מדינות אירופה עשו זאת לפניו, (למרות שגם אצלם "כל אדם הוא עולם ומלואו"), כשהכינו תוכניות לאומיות למאבק בתאונות, שחזות הצלחתן או כישלונן הנה אך ורק עמידה ביעדים מספריים להפחתת מספר ההרוגים. התוצאה של הדור הראשון של התוכניות האירופיות, היה הפחתה של כ 42% בממוצע ממספרי ההרוגים השנתיים. מעודדים מהצלחתם, קיבלו מדינות האיחוד על עצמם לאחרונה יעד מספרי חדש לשנת 2020, והוא הפחתת 50% נוספים. ועל כך כבר פסקו חז"ל כידוע: חוכמה בגויים תאמין!
אבל השר כץ לא מאמין, ובתשובתו זו מחריג עצמו לא רק מהמדיניות הרשמית הנוהגת בכל העולם, אלא גם מהמדיניות הישראלית הרשמית עד אליו, כפי שמתבטאת בתוכנית שיינין. היתרון היחיד שמשיג השר בבריחה מקביעת יעדים, הוא גם, בתמונת ראי, החיסרון הגדול של אי קביעת יעדים: כך אין שום אפשרות לקבוע הצלחה או כישלון במאבק בתאונות. בנסיבות מסויימות, יש מי שיחשב לו הדבר ליתרון.
לכן קשה לנער את המחשבה שהטיעון המוסרי, לפיו "לא יאה" לספור גופות, אינו אלא פירוטכניקה שמטרתה להסיח את הדעת מהבריחה מהאחריות העליונה המוטלת על שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שהיתה ותישאר המאבק בתאונות.
בתשובתו זו כיוון השר אל הסנטימנט הציבורי הנרתע מספירת גופות, ואשר היה מעדיף לראות את המאבק בתאונות מתנהל ללא אותו 'מספר מוות', שכל כולו, מכל צדדיו, אי נעימות אחת גדולה.
אבל השר כץ טועה ומטעה. כפי שלומד כל פרח מנהל עסקים בשנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה, אין מנוס מקביעת יעדים. כל חברה וכל ארגון, יהא אשר יהא, חייב להציב לעצמו מטרות, ובבואו להגדיר לעצמו את מטרותיו, עליו לוודא, ראשית לכל, שיהיו אלה מטרות שניתנות למדידה. אם המטרות אינן מדידות, אין בידי הארגון את הכלי הבסיסי להגיע לתובנה פשוטה האם הוא עומד ביעדים או לא.
הראשון לחבר בין תובנה בסיסית זו לבין המאבק בתאונות היה ד"ר יעקב שיינין, אותו מינתה הממשלה לפני כחמש שנים לעמוד בראש ועדה שתכין עבור הממשלה תוכנית לאומית למאבק בתאונות. שיינין הכין תוכנית שאומצה על ידי הממשלה במלואה, ושאותה הורה ראש הממשלה בשעתו אריאל שרון ליישם על כל סעיפיה. וזאת למרות שאחד האדנים המרכזיים עליהם נשענת התוכנית, היה קביעת יעד הפחתה מספרי להרוגי התאונות, על פני השנים ולכל שנה בנפרד, ועבודה בהתאם לעמידה ביעד.
שיינין הכין תוכנית מעולה, אבל לא המציא כמעט כלום. מדינות אירופה עשו זאת לפניו, (למרות שגם אצלם "כל אדם הוא עולם ומלואו"), כשהכינו תוכניות לאומיות למאבק בתאונות, שחזות הצלחתן או כישלונן הנה אך ורק עמידה ביעדים מספריים להפחתת מספר ההרוגים. התוצאה של הדור הראשון של התוכניות האירופיות, היה הפחתה של כ 42% בממוצע ממספרי ההרוגים השנתיים. מעודדים מהצלחתם, קיבלו מדינות האיחוד על עצמם לאחרונה יעד מספרי חדש לשנת 2020, והוא הפחתת 50% נוספים. ועל כך כבר פסקו חז"ל כידוע: חוכמה בגויים תאמין!
אבל השר כץ לא מאמין, ובתשובתו זו מחריג עצמו לא רק מהמדיניות הרשמית הנוהגת בכל העולם, אלא גם מהמדיניות הישראלית הרשמית עד אליו, כפי שמתבטאת בתוכנית שיינין. היתרון היחיד שמשיג השר בבריחה מקביעת יעדים, הוא גם, בתמונת ראי, החיסרון הגדול של אי קביעת יעדים: כך אין שום אפשרות לקבוע הצלחה או כישלון במאבק בתאונות. בנסיבות מסויימות, יש מי שיחשב לו הדבר ליתרון.
לכן קשה לנער את המחשבה שהטיעון המוסרי, לפיו "לא יאה" לספור גופות, אינו אלא פירוטכניקה שמטרתה להסיח את הדעת מהבריחה מהאחריות העליונה המוטלת על שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שהיתה ותישאר המאבק בתאונות.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות