לתת יותר טוב מאשר לקבל \\ מוטי רוט

לפתוח עיניים זה לא מספיק, צריך גם להסתכל: יצא לי לארח לא מעט אנשים בשבתות, היו אנשים שעם לא הייתי מארח אותם, היה סיכוי גדול שהם היו נשארים לסעודת שבת בודדים בביתם. זכות גדולה זכיתי, תוך כדי נהניתי מאוד לפגוש אנשים חדשים, לשמוע דעות שונות להכיר אנשים שכל אחד עבר מהם מסלול שונה בחיים שלו,

לכל אדם יש חשיבה שונה, צורת הסתכלות אחרת. ואתה שומע ומקשיב ולומד ומתקדם. שבוע אחד אירחנו בני משפחה. הם שאלו אותנו מאיפה אתם בכלל מכירים את כל האנשים האלה?
איפה אתם מוצאים אותם?

אמרתי להם שבסופו של יום, זה בעצם אנשים שעוברים מולנו ברחוב, כל יום, כל הזמן. העניין הוא שאנחנו רואים אותם אבל לא ממש מסתכלים לעומק, רואים הכל בראייה שטחית וממשיכים הלאה.
אם רק נפתח את העיניים באמת נראה כמה יש עוד מסביבנו.

לפעמים זה מישהו שזקוק לתמיכה, לפעמים זה חיוך שהאדם מולך משווע לזה, ולפעמים זה מי שעומד מולך שצריך מילה טובה שתשנה לו את כל היום , חיוך שייתן לו כח להמשיך ולהתמודד .
לפעמים זה הילד שלנו שצריך חיבוק ואנחנו כ"כ רצים קדימה עם הראש כל הזמן שאנחנו לא מסתכלים.

אנחנו נראה כמה אנשים זקוקים לתמיכה רגשית וכן ישנם אנשים שהם בודדים שעם לא תקרא להם בבית כנסת בשבת לאכול הם יישארו לבד בביתם בודדים. רק לפתוח את העיניים ולצאת מעט מהאני שלי וחלפש את האני האחר.

סיפר לי חבר שהיה לו מכר בחור צעיר שהחליט שפשוט נמאס לו מהכל והחליט שהוא עוזב את הדת, ונוסע לחו"ל.

בשדה התעופה יש דוכן של חב"ד שבו מניחים תפילין. הבחור עבר על פני הדוכן בלי להסס, לא משנה שהוא לא הניח תפילין באותו יום. ניגש אליו אחד השליחים ושאל אותו אם הוא יכול לגשת לכמה דקות רק כדי להניח תפילין. והוא חייך. מכל הלב, שאל אותו מה שלומו ולאן הוא נוסע , ואיחל לו שיהנה ונתן לו אנשי קשר של חב"ד במקום אליו הוא נוסע.

אותו בחור מספר: "רציתי לחבק אותו, בחמש דקות הוא נתן לי יחס שלא קיבלתי שנים. הוא נתן לי בחיוך אחד וכמה שאלות שקשורות אלי באופן אישי יחס שכ"כ ריגש אותי שכשהגעתי לחו"ל דבר ראשון עברתי בבית חב"ד כדי להניח שוב תפילין".

התחושה שאנחנו יכולים לתת לסובבים אותנו שאכפת לנו מהם, ולו לרק אחד קצר יכולה לתת לאנשים אור להמשיך את היום בטוב.

אבל אנחנו עיוורים, אנחנו כ"כ שקועים בעצמנו שאנחנו לא שמים לב בכלל לסובבים אותנו. אנחנו שמים לב רק כאשר אנחנו אלה שצריכים את ההתייחסות של החברה ואנחנו לא מקבלים אותה.
נעשו הרבה מחקרים שמעידים כי אדם הנותן לסביבתו הינו בריא יותר בנפשו.

בסקר שנערך ב-2010 הנקרא "תעשה טוב - תחייה טוב" נבדקו 4,500 אמריקאים מבוגרים ש 41% מהם מתנדבים בהיקף פעילות של כ-100 שעות שנתיות.

מאותם 41% מתנדבים נמצא כי 68% מהם דיווחו על בריאות פיזית טובה יותר. 89% מהם דיווחו שהם שיפרו את הרווחה הכללית בחייהם ו73% דיווחו שרמות המתח והלחץ בחייהם ירדו באופן משמעותי.

מחקר נוסף שנערך בשנת 2006 ע"י ד"ר רחל פיפארי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס הראו כי לחץ הדם של אנשים שעזרו לאנשים אחרים מאוזן יותר.

כל המחקרים הללו נעשו ע"י פרופסורים, דוקטורים, חוקרים ואנשים מדע אחרים, ובכולם נבדקו גם אנשים שקיבלו עזרה מאחרים. בבדיקה נמצא כי הנותנים הרגישו הרבה יותר טוב ונעים מהמקבלים. ואם אלה התוצאות של המחקרים - למה שבאמת לא נרצה לתת בלי סוף?

היהדות מושתת על אהבת חינם, עזרה לזולת, חסד, וחסד לא חייב לעלות לנו בחיים, זה באמת יכול להסתכם במילה טובה, בחיוך, בחיבוק, בהקשבה.

כשאנו נותנים מעצמנו משהו לאחר, מתעוררת בנו תחושה טובה של שיתוף פעולה עם העולם. אנחנו מרגישים טוב יותר. מרגישים סיפוק מרגישים חיות ושמחה. תנו לאחרים לטובתכם האישית.

[email protected]:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!