1. עמוד הבית
  2. עסקים ונדל"ן
  3. בארץ

חרדים בישראל: עניים, תורמים אך מרוצים

מחקר חדש שנערך במכון החרדי למחקרי מדיניות מעלה כמה נתונים מעניינים על המגזר העני, אך השמח בחלקו בישראל. פערי השכר ביחס ליהודים לא חרדים הם 34%-44% • "להשכלה שנרכשה בישיבה אין השפעה על הסיכוי להיחלץ מעוני"
טלי חרותי-סובר, themarker, ט"ו תמוז תשע"ז 09/07/2017 14:15

בחדרי חרדים לוגו צילום אילוסטרציה: נתי שוחט פלאש 90



נכון ל-2015, שיעור העוני בישראל הוא 21.7% מהאוכלוסייה. זהו השיעור הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות. שיעור העוני בקרב החברה החרדית ב-2015 היה 52.4%. ב-1998 היה שיעור העוני בקרב החרדים 38% בלבד, ובשלושת העשורים האחרונים הוא מתמשך ופרמננטי, על אף תשלומי ההעברה (הקצבאות השונות) והטבות המס, שצמצמו את היקף העוני ב-13%. כך על פי מחקר שערכו ניצה קלינר קסיר ואסף צחור שי, חוקרים במכון החרדי למחקרי מדיניות.

גם עוצמת העוני – הפער הממוצע בין ההכנסה הפנויה של משק בית עני לקו העוני, או "פער ההכנסות", גבוהה במיוחד, ובציבור החרדי היא כ-36%, בהשוואה לכ-30% בציבור היהודי שאינו חרדי. "משמעות הפער היא כי ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית חרדי הנמצא מתחת לקו העוני נמוכה ב-600-400 שקל מזו של משק בית יהודי, שאינו חרדי, הנמצא מתחת לקו העוני" קובעים החוקרים.

הסיבות נובעות, בין היתר, משיעור נמוך של גברים עובדים (כ-50% בלבד), מה שהופך את רוב המשפחות בחברה החרדית לכאלה שנסמכות על מפרנס יחיד (האשה), השכלה נמוכה שאינה מאפשרת משלחי יד רווחיים וכמובן מספר ילדים גדול.

"מספר המפרנסים הוא משתנה מרכזי, המשפיע על ההסתברות להימצא מתחת לקו העוני", אומרים החוקרים. "קיומו של מפרנס אחד במשק בית חרדי מקטין את יחס ההסתברות פי 2.5, וקיומם של שני מפרנסים ויותר מקטין את יחס ההסתברות פי 11.6, בהשוואה למשק בית חרדי ללא מפרנסים. מאחר שבמשק בית חרדי יש מיעוט מפרנסים, גורם זה משפיע מאוד על שיעורי העוני בחברה החרדית".

בנוסף שכרם של חרדים נמוך יותר משל יהודים שאינם חרדים – בכ-44% בממוצע בקרב גברים ובכ-34% בממוצע בקרב נשים. פערי השכר מושפעים, בין היתר, מההשכלה הגבוהה, אך "להשכלה שנרכשה בישיבה אין כלל השפעה על הסיכוי להיחלץ מעוני".

הקהילה מפצה על החסר

על אף רמת העוני הגבוהה, שבדרך כלל משפיעה על בריאות וכמובן על רמת שביעות רצון מהחיים, הרי שהמגזר החרדי אינו חלק מהסטטיסטיקה. תוחלת החיים של החרדים בישראל, שנמדדה לפי תוחלת החיים ביישובים שבהם יש ריכוז גבוה של חרדים, גבוהה וטובה מהצפוי ביחס לסיווג החברתי-כלכלי של היישוב. ההסבר: השפעה של אמונה דתית על הבריאות, והון חברתי גבוה המאפיין חברה סגורה זו, ומשפיע "בעיקר דרך תמיכה פסיכו-סוציאלית, המפחיתה מתח נפשי, ובאמצעות עזרה קהילתית".

יתרה מכך, שיעור שביעות הרצון בקרב החרדים בישראל הוא גבוה מאוד. "בפילוח לפי גובה ההכנסה לנפש של משק הבית, עולה כי שביעות הרצון מהחיים בקרב החרדים אינה משתנה בהתאם לרמת ההכנסות, בשונה מהקשר הקיים בין רמת ההכנסה ושביעות הרצון מהחיים באוכלוסייה היהודית שאינה חרדית, וביתר שאת באוכלוסייה הערבית. ממצא זה מחדד את ההבדלים בין תפיסת העוני בחברה החרדית ובין התפיסה בחברה הכללית, שבה על פי רוב אין בחירה רצונית בעוני וברמת חיים חומרית נמוכה", מסבירים החוקרים.

מבדיקת הנתונים עולה כי שיעור שביעות הרצון בחברה החרדית עומד על 96% בכל רמת הכנסה, החל מעד 2,000 שקל בחודש, ועד מעל 4,000 שקל בחודש. מבדיקת החברה היהודית לא חרדית והערבית, עולה קשר ישיר בין רמת הכנסה לשביעות רצון. עד 2,000 שקל עמדה שביעות הרצון על 78% בלבד בקרב החברה הערבית, ו-87% בחברה היהודית הלא חרדית. השיעורים עולים עם העלייה בהכנסה, ונמצאים על 89% או 92% בחברה היהודית והערבית בהתאמה, בקרב המרוויחים 4,000 שקל ומעלה. כאמור, המספר גבוה ביותר בחברה החרדית, ואין לו קשר לרמת הכנסה.

"החברה החרדית מגשרת על ההכנסה הנמוכה בכמה דרכים, והעיקריות הן הכנסה נוספת מתשלומי העברה, סיוע הדדי וקהילתי וצמצום הוצאות על תצרוכת", כותבים החוקרים. ואכן, מנתוני המחקר עולה כי על אף רמת העוני הגבוהה, הרי ששיעור התורמים בקרב החברה החרדית גבוה בהרבה יחסית ליתר החברות – 70.5% לעומת 28% בכלל האוכלוסייה, ו-29% בלבד בקרב יהודים לא חרדים. סכום התרומה הממוצע הוא 251 שקל, ואילו בקרב החרדים הוא 471 שקל בממוצע - כמעט כפול. במקביל, שיעור המתנדבים בחברה החרדית הוא 39% לעומת 21% בכלל האוכלוסייה.

עניים - אך לא חווים עוני

נוסף על הקצבאות והסיוע הפנימי בתוך החברה החרדית (גמ"חים, תרומות והתנדבות), מתמודד המגזר החרדי עם העוני בעזרת הפחתת צריכה. ב-2015 היתה ההוצאה לנפש במגזר החרדי 50% פחות ביחס לחברה היהודית הלא חרדית - 3,215 שקל בלבד בחודש, לעומת 6,415 שקל בחברה הלא חרדית.

בחינה של ההוצאה הכוללת במשק הבית, מראה כי משק בית חרדי מוציא סכום חודשי כולל הנמוך ב-15% מהסכום שמוציא משק בית יהודי לא חרדי, אף שמספר הנפשות הממוצע במשק בית חרדי הוא 5.13 ובמשק בית יהודי שאינו חרדי – 2.93 נפשות.

בדיקת העוני הסובייקטיבי גם היא מעניינת. יחסית ליהודים לא חרדים או ערבים שנשאלו האם הרגישו עניים אי פעם, ענו הרבה פחות חרדים כי הרגישו כך לעתים קרובות, ביחס לערבים או יהודים לא חרדים. מכל הסיבות האלו, מגיעים החוקרים למסקנה כי "היקף הבעיה קטן בהרבה מההיקף העולה מהמדד הרשמי. רבים מהחרדים העניים אינם חווים עוני, ואף מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהחיים, ללא קשר להכנסתם הכספית.

"הם בוחרים בעוני כדרך חיים המעניקה להם יתרונות חברתיים ומעמד גבוה יותר בחברה, והחברה החרדית מצדה מספקת פתרונות פנימיים להקלת ההתמודדות עם מיעוט הכנסות, שמקורם בציווי הלכתי ובנורמות קהילתיות. נתונים אלו מעלים כמה סוגיות, והמרכזיות הן מידת המחויבות – והחובה – של הממשלה ושל החברה לטפל בעוני של ציבור שבחר בעוני, והזכות המוסרית של המדינה להתערב לשינוי מצבו הכלכלי של ציבור שבחר בכך כדרך חיים, באופן שאפשר לכנותו פטרנליסטי".

בהקשר זה, לא יכולים החוקרים לקבוע בוודאות כי אכן מדובר ב"עוני מבחירה". לצד הצעדים הכלליים, מדיניות ממשלתית לצמצום העוני בחברה החרדית חייבת להביא בחשבון גם את מאפייניה הייחודיים של חברה זו. הפתרונות חייבים להיות מכווני תרבות, משום שאי-אפשר לסייע לאוכלוסייה בניגוד לאמונתה ולתרבותה.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. חרדים עובדים בשחור כי זה מסורת מיעקב  

    מוטי

  2. מקומו של הגבר החרדי בכולל בלבד !!!  

    הפלס