1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

הפיגוע בהר הבית ואלאור אזריה - שם טוב מעטוף

מאז שאני זוכר את עצמי, כשהיה עולה ויכוח בין ימין לשמאל, התחושה שלי ושל החברים סביבי הייתה שמאוד קל להיות בצד של ה'ימין'. לא כך הייתה התחושה שלי בסיפור של אלאור אזריה. ואז הגיע הפיגוע בהר הבית // שם טוב מעטוף
שם טוב מעטוףכ"ו תמוז תשע"ז 20/07/2017 11:17

שם טוב מעטוף כותב השורות



מאז שאני זוכר את עצמי, כשהיה עולה ויכוח בין ימין לשמאל, התחושה שלי ושל החברים סביבי הייתה שמאוד קל להיות בצד של ה'ימין'. כלומר, כשהצד שלך כל-כך צודק, אתה לא צריך לגייס טיעונים חסרי-שחר, ובמקרים רבים להשתמש גם בחוסר הגינות – כדי לנצח בוויכוח. אתה עושה את זה בקלות. כי אתה פשוט צודק.

לא כך היתה התחושה שלי בסיפור של אלאור אזריה. הבנתי שההאשמה המיוחסת לו, שהירי מצדו הגיע באיחור, ולא כחלק מאירוע הפיגוע עצמו – היא עובדה נכונה. היה אפשר גם לחשוב, שאלאור היה בכעס על הפיגוע, ונקם את נקמתו. הגיוני, ואני לא יכול להתחייב שלא הייתי עושה כמוהו.
אנשי הימין, מבחינתי, נכנסו לנעלי אנשי השמאל, והחלו לטעון טענות שהיו נראות כמאולצות, כדי להצדיק את אלאור ולהביא לזיכויו.

הבעיה האמיתית בסיפור הזה, היא עצם ההוצאה שלו לתקשורת, ועצם ההעלאה שלו לדיון ציבורי ולמשפט. מה שהיה צריך וחובה לעשות אז, מבחינתם של הצבא והמדינה, הוא להשתיק את האירוע, ולטפל בו בתוך הצבא.

ברור לכל בר-דעת, שההתנהלות בסיפור של אלאור, מחלישה את הצבא, קושרת את ידיהם של החיילים, ומזיקה לביטחונה של המדינה. אז מדוע עשו זאת? "מה יאמרו הגויים". זה הסיפור. כי הרי יש סרטון שמתעד את האירוע, והעולם יכעס.

המצב הזה, בו הפרשייה כבר הוצאה לתקשורת, ולאחר מכן לדיון ציבורי ולמשפט – הביא את אנשי הימין לנסות להביא לזיכויו של אלאור גם במחיר טיעונים מאולצים כאלה ואחרים.

ואז הפיגוע בהר-הבית.

מסתבר, שהערבים הם לא כאלו אמינים כמו שחשבתי. ואם ירו בו במחבל, לא בטוח שהוא אכן מת, כפי שקרה ביום שישי האחרון בפיגוע בהר-הבית. המחבל שכבר נורה, קם לפתע בניסיון לעשות עוד כמה פעולות בטרם יסיים את תפקידו בעולם הזה.

ועכשיו, אפילו טענות מאולצות, לא יהיו להם לאנשי השמאל נגד אלאור אזריה.

בעצם, אני לא יכול להתחייב על זה.

***

בשבוע שעבר, בתזמון המתאים לימי-בין-המצרים, ביקרתי ב'מנהרות הכותל'. והדבר הראשון שחשוב לי לומר לכם הוא, שלא ניתן לערוך את הסיור עם עגלות-ילדים (אבל ניתן להשאיר את העגלות בתוך המתחם בתחילת הסיור). ובגלל זה, נאלצתי לסחוב על זרועותיי את בתי הקטנה במשך כל הסיור. מה שהפחית משמעותית את החוויה וההנאה שלי. אבל עדיין היה מאוד מרגש. בעיקר הודות למדריך הנחמד, שהסביר וסיפר ותיאר, וגם דאג להדגיש לנו שוב ושוב עד כמה אנחנו קרובים לקודש-הקודשים.

ואני, ניצלתי את אדיבותו של המדריך, ושאלתי שאלה שכבר שנים אני שואל את עצמי: כיצד נשרף בית המקדש ונחרב, בעוד שהוא עשוי מאבנים ענקיות, מה קשור שריפה? "שאלה יפה", אמר המדריך האדיב, "בית המקדש היה אכן עשוי מאבנים, אבל גם מחומרים אחרים, כמו עץ וברזל, שנכנעו לאש המשתוללת. ובנוסף, השתמשו המחריבים גם במוטות ברזל כדי להפיל את אבני החומות והמקדש".

בהמשך הסיור, ישנם מקומות בהם אפשר להביט עמוק למטה. ומעבר לפריטים ההיסטוריים שתראו שם, תוכלו לראות גם פריטים מימינו אלו. כיפות-כותל שוכבות בדממה. הבנתם, זה מאלו שהתכופפו לפניכם, והכיפות שלהם נפלו. אז תיזהרו שלא יפלו גם שלכם. ובטח תיזהרו שזה לא יקרה תוך כדי שאתם מחייכים למראה הכיפות שלמטה.

שבת שלום.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ימין ושמאל ומשפט אזריה  

    משה

  2. אין בונין בעזרה עץ בולט. אסור להכניס ברזל בכלל.  (ל”ת)

    איינער

  3. טור ממש בושה  

    יצחק

;