פרשת פסגות מגיעה לעליון: דוד אדרי ושי בן דוד מערערים על ההרשעה והעונש

פרשת פסגות מגיעה לבית המשפט העליון: אנשי שוק ההון דוד אדרי ושי בן דוד עירערו היום (א') על הכרעת הדין של השופט חאלד כבוב, שהרשיע אותם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות של השפעה בתרמית על שערי ניירות ערך. השניים מערערים גם על גזר הדין של כבוב מאפריל, שקבע כי אדרי ירצה 4.5 שנות מאסר בפועל וישלם קנס של 4.5 מיליון שקל לאדרי; וכי בן דוד ירצה 2.5 שנות מאסר וישלם קנס של 1.75 מיליון שקל.

הפרשה נוגעת לשלושה אישומים שונים. במרכזו של הראשון עומד מכרז החלף של משרד האוצר והוא מתייחס גם לאדרי וגם לבן דוד. השניים הורשעו בו בכך שפעלו במשותף כדי להשפיע על שערי אג"ח ממשלתית שהשתתפה במכרז בימים שקדמו למכרז, וביצעו עסקות רבות בהיקפים גדולים. באישום השני, הורשעו אדרי ובן דוד בכך שביצעו עסקות שנועדו להעלות את שער האג"ח של דלק נדל"ן מסדרה ה'. האישום השלישי נוגע לאדרי בלבד, והוא הורשע בו בתרמית בפעילות המסחר, תוך עבירת מרמה והפרת אמונים כלפי פסגות.

בכל הנוגע לאישום הראשון והמרכזי טוען אדרי, לשעבר סמנכ"ל ברוקראז' בפסגות, כי פסק דינו של כבוב "רצוף סתירות פנימיות וכשלים לוגיים, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי". אשר לשוק האג"ח הממשלתי הוא טוען כי השופט שגה בכך שלא העניק משקל לעובדה שבשוק הזה עיוותי תמחור אינם יכולים להימשך יותר מזמן קצר של כעשרות דקות.

בערעור שהגיש אדרי באמצעות עורכות הדין נוית נגב ואירוס ניב סבאג הוא מדגיש כי לשוק הזה יש מאפיינים ייחודיים, וכי מדובר בין השאר בשוק מתמטי המבוסס על ניתוח אנליטי, שהשחקנים בו כולם גדולים, מתוחכמים ומקצועיים. "על רקע זה, התזה שביסוד האישום בדבר פעילות תרמיתית הנפרשת על ארבעה ימי מסחר, שמטרתה להשפיע באופן תרמיתי לאורך זמן ובאופן מצטבר על השער, והכל לצורך השפעה על יחס ההמרה במכרז - אינה יכולה לעמוד", מודגש בערעור.

בהכרעת הדין פסק כבוב כי "הנאשמים פעלו, באופן ברור, מתוך כוונה להשפיע על שערי ניירות הערך נשוא מכרז ההחלף תוך ניצול גודלו, עוצמתו וכוחו של בית ההשקעות באופן בריוני." אולם אדרי טוען מצדו כי פעילות המסחר של נוסטרו פסגות לא הייתה כוחנית וודאי שלא ביריונית, אלא "פעילות מסחר מידתית, אשר נשענה על צידוק כלכלי איתן ונבעה משיקולים כלכליים מבוססים היטב".

אדרי מעלה בערעור גם שאלות בנוגע ליסוד הנפשי ולכוונה הפלילית שנדרשת בעבירת תרמית. לטענתו, כבוב שגה כאשר מצד אחד קבע כי היתה הצדקה כלכלית לפעולותיו במסחר, ומנגד כי התקיימה אצלו הכוונה הנדרשת להרשעה בעבירה. "הלכה למעשה, בית המשפט קמא הרשיע את סוחרי פסגות אף שעל פי קביעותיו היתה הצדקה כלכלית לפעולותיהם, ולפיכך לא נתקיימה אצלם כוונה תרמיתית".

הוא מוסיף כי כל פעולה שמבצע סוחר בשוק ההון משפיעה למעשה על השער, ובפרט כשמדובר בסוחרים מקצועיים שמודעים היטב להשפעתם. "פעמים רבות תוצאה זו (עלייה או ירידה של השער) אף מתיישבת עם האינטרס של הסוחר והוא רוצה בה ומקווה שתתרחש. על רקע זה אין די במודעות להשפעה על השער, ואף אין די ברצון או תקווה שתהיה השפעה על השער - כדי למלא אחר דרישת הכוונה".

חלק גדול מהתיק הפלילי התבסס על שיחות שהוקלטו בחדר המסחר של פסגות, חלקן בהאזנות סתר שביצעה הרשות. כך למשל, באחת השיחות שהוקלטו נשמעו הנאשמים אומרים, "עשינו להם בית ספר"; בשיחה אחרת: "הרגנו את השוק", "נלחמנו עם מאות מיליונים", "בסוף ניצחנו". כבוב קבע כי מהשיחות הללו עולה כוונה ברורה להשפיע על השער, דחה את טענת הנאשמים כי מדובר בסלנג והדגיש כי מהשיחות עולה שהם מקיימים שיח בנוגע להשפעה על השער. "ביטויים 'מלחמתיים' אלה מלמדים על כוונה להשפיע על השער. לא מדובר בתוצאת לוואי של השקעה כלכלית אלא בהשפעה מכוונת על שערי ניירות ערך, תוך ניצול כוחה והשפעתה האפשרית של פסגות", הדגיש.

אדרי התייחס לדברים הללו וטען כי כבוב שגה באופן שבו פירש את השיחות הללו ואת הכוונה הפלילית המשתמעת מהן. "כוונה תרמיתית אינה יכולה להיקבע לפי חריפות הביטוי, וקשה להלום כי מי שמתבטא באופן "חריף" יהיה אשם בעבירה, בעוד מי שדרך התבטאותו מתונה יותר - יימצא זכאי", נכתב. הוא הוסיף גם כי "התרברבות אינה בהכרח עניין של השגת 'תועלת' דווקא, אלא עניין של אופי, וכבר היו מעולם אנשים שהתרברבו מבלי שהיתה בכך תועלת".

גם בן דוד מתייחס לשיחות המוקלטות וטוען באמצעות עורכי דינו ירון קוסטליץ והרב יואב סטשבסקי כי לא ברור מדוע כבוב העניק לחלק מהשיחות "משמעות מפלילה", שעה שביחס לאותם ביטויים עצמם בשיחות אחרות קבע כי אין מדובר בביטויים מפלילים. "בערעור זה מבקשים אנו להשמיע קול זעקה גדולה על הרשעתו של בן דוד", נכתב בערעור.

בן דוד טוען כי גם הכרעת הדין וגם גזר הדין של כבוב הם שגויים. בערעור שהגיש הוא טוען כי "התוצאה הנובעת מהכרעת הדין שלפיה מי שפעל על דעת מנהליו והתאגיד שבו הוא מועסק כסוחר שכיר - יורשע בדין פלילי ויישלח אל כותלי בית הסוהר, בעוד שהמנהלים והתאגיד כלל לא יועמדו לדין - היא תוצאה העומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

לדבריו, במקרה הזה "לא נחצה הקו, הדק מן הדק, המבחין בין פעילות לגיטימית שמבצע שחקן דומיננטי בשוק ההון על מנת להשיא רווחיו כדת וכדין, לבין פעילות מרמתית-פלילית של השפעה באופן מלאכותי על שער ניירות ערך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!