אבא, אתה מתחרט שנולדתי? • הבן שנטש כותב לאביו

שלום אבא,

לא דברנו כמעט שנתיים. נכון, אתה לא היחיד איתו לא דיברתי. גם לא עם שאר אחי, וגם לא עם אימא. שתי שיחות טלפון בשנה, אינן נחשבות. למרות זאת, אתה ראוי להתייחסות מיוחדת, כי בניגוד לכל המוזכרים שלבי נשרף מגעגועים אליהם, אליך לא התגעגעתי. לא הרגשתי רצון לשוחח איתך. אולי אפילו שמחתי על הנתק, במקום מסוים.

שנתיים לא דברנו, אבל מזה עשור לא תקשרנו. זה דפוק כל-כך.

מתי קרה הרגע בו כל התקשורת בינינו הפכה לוויכוחים אינסופיים? כל אינטראקציה בינינו הייתה באותו הדפוס - אתה חרד מהמילה הבאה שאני עומד להוציא מהפה, ואני במתכוון, אפילו באכזריות של ילד, אומר את הדברים שפגעו בך כל-כך, אדם מאמין ותמים שכמותך. כל פגישה הפכה לוויכוח, כל שיחה הפכה למריבה. לא שמתי לב איך במהלך השנים איבדתי את היקר לי מכל, אבדתי אותך, את אבא.

אתה רק אדם, ועם השנים התעייפת. כמה אפשר. בכית לאלוקיך שיציל אותי, שיגרש את הדיבוק שנכנס בי. לא הצלחת להבין היכן טעית, איך מילד טהור עיניים הפכתי לשורש פורה ראש ולענה, אומר דברים שלא יעלו על הדעת, תצלנה אוזניים. ראית זאת כניסיון הקשה ביותר אותו העמיד בפניך אלוקים.

כן, סופם של ניסיונות ידוע מראש. זה נצרב לנו בגנים. כשהגיע היום בו חתכתי את הקווים, ניעורה בך רוח חדשה. ליכדת את המשפחה, והסברת להם בלהט, דברים היוצאים מהלב, כיצד רצונו של האל הוא לא להותיר זכר מדמותי, מקיומי, מהווייתי. אין לי ספק שיגון והתלהבות של קדושה שימשו בך בערבוביה. לא כל יום אומר אלוקים לאדם לעקוד את בנו על המזבח.

אשריך שנבחרת, שכרך הרבה מאוד.

אין לי ארבע קושיות. רק אחת

אתה דובר אידיש מופלאה, ועברית קלוקלת. זר לא יבין. רוח אלוקים מפעמת בך, והקשר שלך עם בורא העולם הוא קשר עז, קשר של דם.

הפסח מתקרב. עוד יומיים ליל הסדר. הוזמנתי לחגוג בקרב בני אדם חביבים, טובים וחילונים. אתה יודע היטב שסירבתי להצעה, לעג לרש. אתה לימדתי אותי הרבה יותר מזה. אני יודע מהו ליל הסדר ואין לי כל עניין בתחליף.

הו, יש עוד דבר אחד קטן. אני נולדתי בבין השמשות של חג הפסח בבית החולים 'איכילוב' בתל-אביב. לידתי הייתה יחד עם לידת החג, והרב הסביר כי שורש נשמתי גבוה מעל גבוה.

דברנו על המאורע לא פעם.

אתה, אב נרגש, אלוקים אדירים, היית בן עשרים וארבע כשנולדתי, בנך השלישי. סיפרת לי איך הילכת רגלית את הדרך מבית החולים 'איכילוב' לבית חמיך, סבי, בבני-ברק. מכל החלונות נשמעו זמרות חד גדיא, ורוח קדושה היתה על פני העיר.

אני יודע שזה משונה, אבל אין לי ארבע קושיות.

יש לי רק אחת - אם היית יודע, היית משאיר אותי בבית החולים?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!