י"ד אייר התשפ"ד
22.05.2024

מה בער לדרעי להציג עיתון חדש: כל המידע

בניגוד לשמועות, אף לא אחד מאנשי אלי ישי עומד מאחורי הרכישה של מניות 'יום ליום' • אז מה המניע להחלטה להוציא לאור את העיתון, ועוד בבהילות תשעת הימים? ריבלין עושה סדר

מה בער לדרעי להציג עיתון חדש: כל המידע
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם



למה אדם קם בבוקר ומחליט פתאום שהוא רוצה עיתון? הסיבה האחרונה שיכולה לעלות על הדעת היא רווח כלכלי. אין כסף בעיתונות הכתובה, גם לא בזו המשודרת. כולם חיים מיום ליום ושורדים את תשלום המשכורות של העשירי לחודש הקרוב. אנשים מקימים עיתון משלוש סיבות אחרות. שתיים במגזר הכללי: טייקונים - כדי לקדם עסקים אחרים (עיין ערך דנקנר במעריב ופישמן בגלובס). ומיליארדרים כדי לקבל השפעה פוליטית (אדלסון בישראל היום).

במגזר החרדי הסיבה הכי נפוצה היא זעם וכאב. חוג פותח עיתון, ובמפלגתי עסקינן, רק כי מישהו טרק לו את הדלת על האצבעות.

על רגל אחת, זו ההיסטוריה של העיתונות המפלגתית החרדית בארבעת העשורים האחרונים. יתד נאמן הוקם כי המודיע סגר את שעריו בפני הליטאים בפרשיות שונות שהיו אז שנויות במחלוקת. עיתון המבשר הוקם לאחר הבחירות בירושלים בשנת תשס"ט כאשר המודיע (בהשראתו של אותו גורם שבגינו הוקם בשעתו יתד נאמן) הוביל את התמיכה בברקת לראשות העיר נגד מאיר פרוש. הפלס הוקם לאחר שהעורך הנוכחי שלו נזרק מיתד נאמן ולאחר שזה נעל את שעריו לגדולי תורה מהפלג הירושלמי. שני האחרונים, אגב, הוקמו במהירות שיא של מספר שבועות כמו יש מאין. ללמדך שאין מאיץ טוב יותר מזעם כבוש כדי לחולל מהפכות.

מיהו היריב שכנגדו מקימה ש"ס כיום את העיתון החדש שלה? אויבים, כידוע, לא חסרים לתנועה הקדושה, אבל אף אחד מהם לא הטריגר להקמת העיתון החדש שהוכרז בערב תשעה באב. בניגוד לשמועות, אף לא אחד מאנשי אלי ישי עומד מאחורי הרכישה של מניות 'יום ליום'. הייתה זו רכישה מסתורית אמנם - מי רוכש עיתון מפלגתי מפסיד שתנועת האם לא משתפת איתו פעולה? - אבל לאלי ישי ואנשיו אין לכך שמץ של קשר. כמו כולם, הם שמעו על כך ביום שש"ס הכריזה שאין לה חלק ב'יום ליום' ובכוונתה להקים לעצמה עיתון חדש.

הסיבה היחידה שש"ס מסתערת כעת על הקמת עיתון חדש, היא הרצון לחיות. מאז פסח של השנה שעברה בוחנים ראשי התנועה הקדושה את מפת הסקרים ומבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אם לאחר פטירת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל התאדו שלושה מנדטים של מסורתיים ודתיים שאינם חרדים, ועוד מנדט אחד הלך ולא יחזור (שום דבר לא יחזיר את החוגים הספרדיים האנטי ש"סים שמתלכדים היום סביב אלי ישי ומחר יתלכדו סביב מישהו אחר. יש בהם שנאה יצוקה שלא כאן המקום לחדור למצולותיה), נותרו שבעה מנדטים כבסיס עם אופציה רחוקה לשמונה. זוהי תקרת הזכוכית של ש"ס שאפשר יהיה לפרוץ אותה רק בגידול טבעי איטי מאוד. כמו יהדות התורה שנעה בין החמשה לשבעה מנדטים כמעט עשרים שנה.

ופתאום מתברר שגם זה כבר לא בטוח. השבעה מנדטים של הבחירות האחרונות הפכו לחמשה מנדטים עד שישה ברוב המוחלט של הסקרים שפורסמו מאז פסח שעבר. המגמה רק החריפה בחודשים האחרונים, כאשר כף הסקרים החלה להתייצב על המנדט החמישי. ולא מדובר בסקר אחד או שניים ושלושה. מדובר בעשרה סקרים של מיטב הסוקרים. כולל מינה צמח ומנו גבע. האופטימי שבהם נתן מנדט שישי וגם זה בקושי.

להגיד שהכל זה אפקט החקירות נגד יו"ר התנועה, זה ההסבר הקל ביותר. מבט מעמיק יותר מגלה תופעה משונה. גם לפני החקירות, ש"ס לא עברה את המנדט השביעי. האפקט הראשוני של החקירות גרם לצלילה של שלושה חודשים. לאחר מכן, כאשר התברר שההר לא מוליד, לבינתיים, עכבר, והחקירות לא מתקדמות לשום מקום, חזרו הסקרים להתייצב סביב המנדט השביעי. הזימונים לחקירה של יו"ר התנועה ורעייתו בחודשים האחרונים, לא היו אמורים לגרום לזעזוע של ממש. וזאת כי היו שונים ממה שפורסם תחילה.

לא ענייני הבית בספסופה או הדירות בגבעת שאול. בסך הכול חשדות לאי סדרים בעמותת 'מפעלות שמחה' שמחזיקה כשמונה מאות תלמידות ומעסיקה מאות עובדים. אין עמותה שתיבדק לעומק על כל שקל ולא ימצאו בה אי סדרים. וגם כך, מדובר בחקירה שלא מגלה סימנים של התקדמות לשום מקום. על זה לא מאבדים כמעט שליש מכוחה האלקטוראלי של מפלגה.

בש"ס מרטו את השערות כדי להבין למה זה קורה. בפרט כאשר לא חסרו הישגים שניתן להציג אותם בפני הציבור. גם בלי העיתון החדש והנוכחי הכושל, היו לש"ס אמצעים ליידע את בוחריה אודותם. יש תחנת שידור די אוהדת, וגם השבועונים לא מקמצים בשבחים לנציגי ש"ס, כאשר הם ראויים לכך בגין מעשיהם. דרעי וכל נציגי ש"ס הם המרואיינים הכי זמינים שיש, אין לך יום שאין אחד מהם עולה כאן או שם ומספר בשבח הישגי התנועה. מהמים דרך התחבורה הציבורית ועד מבול הפרויקטים של המשרד לענייני הנגב והגליל לציבור החרדי. מפאת עינא בישא לא נפרט, אך נציין בקווים כלליים שתשעים אחוז מאירועי בין הזמנים לבני הישיבות, הם במימון מדינת ישראל.

מה שחסר לש"ס, זה לא כלי אינפורמטיבי, אלא שופר שיתקע בקול גדול, יעניק חיזוקים על בסיס קבוע לתומכי התנועה, ויהפוך לסמל שמתלכדים סביבו. כשם שיתד נאמן הוא החלוץ ההולך לפני המחנה של דגל התורה ונלחם את מלחמותיה, כשם שהמבשר החזיק את שלומי אמונים לאחר הכישלון הגדול של הבחירות לירושלים וכשם שהפלס הוא-הוא הפלג הירושלמי. טול משלושת האמורים את העיתון והרי הם נפוצים כעדר שאין לו רועה.

כדי להציל את הבסיס שלה, ש"ס חייבת עיתון שיחזיק את הבוחרים בימים הכי קשים. שיטען בלהט שכל החקירות לא מובילות לשום דבר ושהכל מזימה נגד התנועה הקדושה; שיתקוף את כלי התקשורת שלא מיישרים קו עם הגרסה הזאת ושיעשה קציצות מעיתון ישראל היום, שכל יומיים מוציא איזו קלטת על דיונים פנימיים לכאורה בש"ס על היום שאחרי. אמש טען העיתון שיש בידו קלטת של שיחה עם בנו של נשיא מועצת החכמים שהנושא שלה היה יו"ר התנועה אריה דרעי. דברים בהחלט לא נעימים, שעד לרגע זה לפחות, לא הוכחשו על ידי מי שנטען שהוא מצוטט שם.

אם היה לש"ס עיתון לוחמני נוסח המבשר או יתד נאמן, שלא לדבר על הפלס (המודיע כמעט לא נכנס למלחמות הפנימיות הללו), היא לא הייתה צריכה לשלוח את המזכ"ל יגאל גואטה למהדורת הבוקר כדי לטעון שישראל היום מנסה לשנות את הכותרות מחקירות ראש הממשלה לאריה דרעי (אגב, טיעון ממש לא נכון. הכותרת הראשית של ישראל היום בבוקר הפרסום על ש"ס, הייתה על המגעים להפוך את ארי הרו לעד מדינה נגד ראש הממשלה. והכל יודעים שישראל היום וביבי כבר לא). תחת זאת, העיתון היה שולח כתב לביתו של נשיא המועצת ומביא משם שיחה נלהבת בשבחו של יו"ר התנועה והאמון שניתן בו. בפרסום הקודם על דיונים לכאורה בין הח"כים שמתכננים את היום שאחרי דרעי, היה העיתון הלוחם, לו היה כזה, מביא ראיון משותף לכל הח"כים, שהיו נשבעים שאין יום שאחרי כי לא היה יום שלפני.

מה מנע מדרעי לאחר שחזר להפוך את העיתון 'יום ליום' האנמי והכושל, לעיתון חדש ולוחמני מהסוג שהוא מנסה להקים כעת מהמסד ועד הטפחות? למעשה זה מה שהוא ניסה לעשות בשנה האחרונה. בפסח שעבר הכריז בתרועה רמה שאו טו טו תקבל התנועה בטאון מחודש שיחזיר עטרה ליושנה כפי שהיה בשנות התשעים. מאז כאילו לא קרה כלום. גם לא כאשר לפני מספר חודשים התבשר העם היושב בציון על תכנית לקומם מחדש את העיתון. כבר אז יצאה השמועה על מינוי הקולגה לשעבר אברהם דב גרינבוים לעורך העיתון.

לילה ללילה

בש"ס טוענים כי התכנית המקורית הייתה לא להקים עיתון חדש לחלוטין, אלא להקים אותו על השם והחורבות של העיתון הקיים. אלא שכאן, לטענתם, התגלו קשיים כספיים ומשפטיים כאחד. קודם כל התברר שהעיתון, לטענתם, נושא חובות של קרוב למיליון שקל לעובדים ולגורמים שונים. מי שירכוש את העיתון - הנמצא בבעלות משותפת של ש"ס וחברה הנמצאת בבעלותו של איש העסקים המסתורי קובי מימון - יצטרך לשלם את החובות ולקבל את אישור בית המשפט.

בש"ס דרשו לקבל את 'יום ליום' נקי לחלוטין מחובות ומכינוסים, ובתמורה לכך לקבל שליטה מלאה עם התחייבות לממן את העיתון מכאן והלאה מכיסם. כלומר: מכיס המנויים שאותם יגייסו נציגי התנועה בחירוף נפש. מי שלא יביא מספר מספיק של מנויים, מקומו לא מובטח לקדנציה הבאה. בדיוק מה שהם עושים כעת, כדי להקים את העיתון החדש.

בעוד הדיונים מתמשכים לאיטם, הופתעו ראשי ש"ס ללמוד כי העיתון נרכש על ידי אשת עסקים מבני ברק. כמה היא שילמה? ולמה קנתה עיתון מפלגתי ללא הסכמה של המפלגה שאמורה לתת לו גב אידיאולוגי ומנויים? אין איש יודע. ההערכה בש"ס היא כי הבעלים הקודם, קובי מימון, החליט להיפטר מהגיבנת של העיתון הכושל ומסר אותו לגורם הראשון שהיה מוכן לקחת אותו.

כך או כך, לאחר שהבעלות על 'יום ליום' עברה לגורם עסקי פרטי עמדה ש"ס במצב מוזר. במשך שנתיים מחזרים אחריה מו"לים ומשרדי פרסום בבקשה להוציא עבורה עיתון מפלגתי ראוי לשמו. כולם הבינו שיש פוטנציאל גדול לעשות כאן כסף. לש"ס יש מספיק בוחרים ואמצעי לחץ להוציא מתוכם את מספר המנויים הדרוש להחזיק עיתון. לעיתון שיש מאחוריו מפלגה עם שלושה משרדים ממשלתיים וייצוג במאות רשויות מקומיות, יש גם מאגר של מודעות מובטחות. בש"ס משום מה סירבו לכל ההצעות. הם רצו עיתון בבעלות מלאה שלהם. הכיוון היה קבלת שליטה מלאה ב'יום ליום'. המגעים סביב העברת השליטה נתקלו כאמור בקשיים בגלל החובות הכספיים וכינוס הנכסים, והדיונים נמשכו לאין סוף.

בשבוע שעבר הבין דרעי ש'יום ליום' לא מחכה לו. העברת השליטה לגורם פרטי באופן מלא השאירה אותו על סטטוס של אורח בעיתון. גם ההצעה למנות שם עורך מטעמו סורבה על ידו. אם כבר הוא צריך לגייס למעלה מעשרת אלפים מנויים ולהזרים לשם את מודעות המשרדים שברשות המפלגה, הוא מעדיף להיות בעל הבית היחיד.

אפרופו מנויים, מאז הקמתו נשען העיתון על מאגר של כארבעת אלפים עובדי רשת מעיין החינוך שנפשם יצאה להיות מנויים על העיתון. מכולם נגבו דמי מנוי על העיתון, כשחלקם או רובם זרקו אותו לפח ברגע שהגיע. לפני כשנה הגיש עובד שפוטר תביעה ייצוגית נגד הרשת בגלל הגביה הכפויה. עוד לפני הפסיקה מיהרה הרשת להודיע כי תפסיק את הגביה האוטומטית ותמשיך אותה רק לגבי עובדים שיודיעו על כך מפורשות.

כתוצאה מכך צנח מספר המנויים בעשרות אחוזים, מה שהחמיר יותר את מצבו של העיתון. מיד לאחר כינוס ההקמה של העיתון החדש הודיע מנכ"ל הרשת, חיים ביטון, להנהלת 'יום ליום' כי הוא מפסיק את הגביה לעיתון גם ממשכורות העובדים שרצו בכך (כביכול). העיתון החדש, כך אומרים ברשת החינוך, לא יקבל גביה אוטומטית מהעובדים. רק מי שיחתום על טופס מנוי לעיתון יוכל ליהנות מניכוי דרך תלוש המשכורת שלו.

הבהילות להודיע על הקמת העיתון בערב תשעה באב הייתה מכורח הנסיבות. מאחר ו'יום ליום' לא סגר (בינתיים) שעריו והוא ממשיך לצאת ומאחר וש"ס כבר נמצאת בבעלות אפילו חלקית עליו, נוצר וואקום שבמהלכו נותרה ש"ס ללא בטאון כלשהו. וואקום בדרך כלל לא נשאר כמות שהוא, מישהו תמיד ממלא אותו. החשש בש"ס היה שאל הוואקום שנוצר ייכנס אחד מיריבי התנועה במגזר הספרדי ויתפוס תאוצה. אי לכך נאלץ דרעי להקים עיתון יש מאין בתוך מספר שבועות.

ההחלטה על מועד ההכרזה בדיוק בערב תשעה באב - לא ממש סימן ברכה - הייתה פועל של חופשת בין הזמנים. נציגי ש"ס המקומיים, שלא מרבים בעבודה בכל ימות השנה, נעלמים מהעין עד ראש חודש אלול משל היו בני ישיבות. מי לנופש בחו"ל ומי בצפון הארץ. באלול מתחילים כבר כנסי הסליחות והתירוצים. ההחלטה לזמן אותם בערב תשעה באב, מצאה אותם בשלב אריזת המזוודות, אך עדיין בשלב שאפשר להודיע להם חד משמעית: מי שלא יביא מספר נאות של מנויים בתוך חודשיים תירשם לו הערה בתיק האישי לקראת איוש הרשימות בבחירות המוניציפאליות הבאות.

על אופיו של העיתון החדש, ניתן ללמוד ישירות מהלוגו שהוצג ביום ראשון השבוע. כותרת המשנה מתחת לשם היא "של עולם התורה הספרדי". לא למסעודה משדרות, לא לחיים מוכר האופניים משכונת שעריים ולא לתכלאל מוכר האבטיחים בשוק הכרמל. כל אלה עזבו את ש"ס לפני שלוש שנים ואין להם שום תכנית לחזור. גם אלה מביניהם שמצביעים ש"ס, בגלל שיש להם בן או חתן בן תורה, לא קוראים עיתון מפלגתי חרדי. הם ניזונים מהתקשורת הכללית כמו מצביעי הבית היהודי (וזו הסיבה לסגירת הצופה ז"ל) ולא מחפשים משהו אחר.

העיתון של ש"ס יפנה במוצהר לבני התורה הספרדים כדי שאלה יקבלו גאוות יחידה וייצאו ביום פקודה להילחם למען התנועה הקדושה. כמו בני התורה של דגל התורה, כמו בני התשחורת הקנאים של הפלס, וכמו האברכים החסידיים של אגודת ישראל. אם לא יביאו לקלפי קולות חדשים, לפחות יביאו את עצמם. וגם זה הרבה.

כש'יתד' היה של ש"ס

בימים הראשונים של ההיסטוריה, כשש"ס רק יצאה משלב התיאוריה. היא לא נזקקה לעיתון משלה. היה לה את יתד נאמן ששירת אותה בנאמנות ארבע שנים לפני הקמת דגל העיתון. מנכ"ל העיתון היה ר' משה גריינמן, חבר בסגל החברים הכי מצומצם של אריה דרעי. אחד הספונסרים הכלכליים הבכירים היה הנגיד איצ'ה וולף. אף הוא מידידיו, לשעבר, של דרעי. ש"ס עצמה רכשה אלף מנויים על חשבון אל המעיין והפיצה אותם בכל רחבי הארץ. בלי הגיבוי והתמיכה הכלכלית האמורה, העיתון לא היה מתרומם בתקופה של עוני בציבור החרדי. אז עוד לא נפתחו ארובות השמיים של התקציבים והקצבאות, ומשפחות חשבו על כל לבן שהם קונים במכולת.

החיבור ליתד נאמן היה אחת הסיבות להלם המוחלט של דרעי עם הקמת דגל התורה. הוא לא האמין שיעשו לו את זה אחרי מה שהוא עשה למען העיתון הליטאי. אבל בחיים הפוליטיים אין סנטימנטים. הכושי - במקרה זה המרוקאי - עשה את שלו והוא יכול ללכת. בעקבות הקרע הגדול של הצטרפות לממשלת השמד, הוחלט על הקמת העיתון המפלגתי החדש 'יום ליום'.

הנה כי כן, גם ש"ס הקימה את העיתון שלה לאחר שהאכסניה הקודמת זרקה אותה. המודיע זרק את הליטאים. הליטאים זרקו את ש"ס, אגו"י זרקה את שלומי אמונים. הליטאים זרקו את הקנאים. כל זריקה הולידה עיתון חדש שמספר לקוראיו את המציאות דרך המשקפיים של המפלגה. אין דעות אחרות ומה שלא נוח לה שקורה לא מתפרסם. היו כארבעה כאלה. עכשיו יש חמישי. ושאף אחד לא יצפה שהוא יהיה טוב או גרוע יותר.

ההיסטוריה מלמדת שלעיתון החדש יש את כל הסיכויים להצליח. בשנים שדרעי היה בשיאו, בשנות התשעים, היו ל'יום ליום' שנים עשר אלף מנויים. יותר משני בטאוניה של יהדות התורה שהיו קיימים אז. העיתון היה רווחי, בין היתר בזכות המודעות של משרדי התנועה, ואף עמד על רמה עיתונאית גבוהה, עד כמה שעיתון מפלגתי יכול להיות ברמה כזאת.

המפנה חל לאחר הדחתו של דרעי בשנת תשנ"ט. העיתון שהורכב מאנשי דרעי (יום טוב רובין, צבי יעקבזון, משה עידן, ועוד) עבר מסכת טיהורים שהותירה אותו ללא שלד עיתונאי של ממש. במקביל צנח מספר המנויים לכמה אלפים בלבד. מי שהציל את העיתון מקריסה היה המיליונר קובי מימון שרק השד - ועוד כמה אנשים - יודע מדוע החליט להשקיע בעיתון. לימים התגלה שמימון מקושר לכל מיני עסקאות מוזרות שהצד השווה לכולן שאף חברה לא רשומה על שמו. האם הוא חיפש בש"ס משענת לעסקאותיו מול הרגולטורים והכנסת? איש אינו יודע בוודאות, וכל השערה היא על אחריותו של המשער.

התמיכה של מימון, פלוס המנויים בכפיה של רשת החינוך, הצליחו איך שהוא להחזיק את העיתון מעל המים עד להידרדרות של השנתיים האחרונות. יום ליום פנה כצל עובר ואשמורה בלילה.
יעקב ריבלין עיתון חדש דרעי יום ליום

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 24 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד