האם נפתח תור הזהב בדיור החרדי?

חמישה ימים לפני ששרי מפלגתו יצאו להגנתו, הגיע ראש הממשלה למקום שבו תשואות רמות הן התגובה הטבעית היחידה לחקירות משטרתיות. המשתתפים החרדים שנכחו בקהל והבכירים החרדים שישבו לצדו על במת הכבוד, איתרגו את נתניהו בפשתן רך, הרעיפו על ראשו תשבחות. מלאו את כיסיו במחמאות למרות שלא פיזר המחאות. בהשוואה לתגובות המאוחרות והמאולצות של שרי הליכוד, כולנו והבית היהודי, אין מנוס מלקבוע כי יש משהו גלותי, בתגובת הרפלקס של הפוליטיקאים החרדים.

החיבוק החרדי שקיבל נתניהו בטקס חנוכת השכונה החדשה בביתר עילית, אוזכר גם בסרטון הקצר שהעלה לרשת הווירטואלית תכף ומיד לאחר החתימה הרשמית של עסקת עד המדינה עם ארי הרו, "נאמן ביתו" – כפי שמכנים זאת במחוזותינו. עיניו של ביבי נראו כבויות, כשל שבוי המקריא טקסט שהוכתב לו מגבוה. רק כשאזכר את הביקור המרגש בביתר עילית, נראה לרגע זיק באישוניו, כמו אותו חטוף שהבזק של געגוע ניכר בפניו כשהוא מאזכר את קרובי משפחתו המחזיקים לו אצבעות.

להזמין את נתניהו לחגיגת בנייה חרדית, זה בערך כמו להזמין את שי פירון לטקס פתיחת זמן אלול של ישיבה גדולה. אם נתניהו היה נבחן בפרמטר של מעשים ולא דיבורים, הוא היה צריך להיות אחרון המוזמנים לאירוע שבו כיכב בסופ"ש שעבר. לא היה ראש ממשלה שבמשך שמונה שנות קדנציה בנה מעט כל כך לחרדים בכלל, ולאלה היושבים בביתר עילית בפרט. פוליטיקאי חרדי עשה השבוע חשבון, שבשלוש שנות כהונת אולמרט, נבנו יותר יחידות דיור בביתר עילית מאשר בכל שמונה שנות שלטון נתניהו מאז נבחר בשנית ב-2009.

ההסבר לכך לא נעוץ רק בזהות מי שישב בבית הלבן. לנתניהו אומנם יש נסיבות מקלות – לפחות מול כתב האישום הזה. עד לפני כמה חודשים היה לו על הראש את אובמה העוין, מול בוש הבן שהתייחס לאולמרט כחבר, אך גם ביבי תרם את שלו, ולא במובן החיובי. אולמרט התחייב לבנות בתוך הגושים וניצל את הוויתור על הבנייה בישובים המבודדים כדי לשווק יחידות דיור בביתר עילית ובאריאל. נתניהו לעומת זאת, הקפיא את הבנייה לתקופה קצרה ולאחריה סירב לכל הבחנה בין יצהר לביתר. התוצאה הייתה וטו אמריקאי שנאכף באופן מלא על קרקעות המדינה ביישובים הגדולים. על הקרקעות הפרטיות ביישובים המבודדים שמחוץ לגושים – צצו דירות כמו פטריות.
עד לקדנציה הקודמת, ניתן היה להסביר שהיחס של נתניהו לבנייה החרדית, הוא שוויוני, כמידת אי-יחסו למצוקת הבנייה של כלל ישראל. כל זה השתנה מאז קדנציית שר האוצר לפיד, עם היוזמות מדירות החרדים ובמרכזן מע"מ אפס (שהוכשלה על ידי גפני בוועדת הכספים. עם או בלי תואר נלווה, מה שהיה הוא שיהיה). גם בקדנציה הנוכחית, אנו רואים ניסיון ממשי לצנן את עליות המחירים, עם הצפת המדינה בפרויקטים של מחיר למשתכן. התוצאות בינתיים רחוקות מלהשביע רצון, אבל במגזר הכללי לפחות נעשה ניסיון, מה שאי אפשר לומר על מה שמתרחש במגזר החרדי.
ח"כ מנחם לייזר מוזס שאף פעם לא עושה הנחות, גם לעצמו, הודה בסוף מושב הקיץ בכך שבכל הנוגע לפתרון מצוקת הדיור, הציון של העסקונה החרדית הוא נכשל. כל זה קרה דווקא בקדנציה שבה מציגים חברי הכנסת החרדים הישגים מרשימים כמעט בכל התחומים, למעט בפתרון המצוקה הקשה מכל.

ייאמר לזכותו של ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין שהפיק את האירוע בהשתתפות ראש-הממשלה, שהוא זיהה הזדמנות וניצל אותה עד תום. במקום להשתרך בדרכים, לשבת באולם מיוזע מול עשרות בחורים ולחכות להדלפות הגואלות שיזכו אותו בכמה כותרות במהדורות (ועל כך תכף ומיד), הוא התיישב בקדמת הבמה וקטף כותרות עם ארומה ממלכתית. רובינשטיין הבין כי באווירה הציבורית הקשה, נתניהו יעוט על ההזדמנות לקבל חיבוק ואולי גם ינדב כטוב ליבו אי אלו הבטחות. עוד לא נולד הפוליטיקאי, שחטף סטירה מאמירת מילה טובה.

להיבנות מהחורבן



עד לפני שבוע-שבועיים דומה היה שבתחום הדיור, מה שלא הושג במחצית הראשונה, לא ימומש בשנייה. יכול מאוד להיות שדווקא הזעזועים בהם אנו צופים בימים האחרונים, הם סיבה לתקווה.

נתניהו לא מתכוון להפוך לראש הממשלה הראשון בישראל שמצהיר "איני יכול עוד" על רקע חקירות פליליות. בניגוד לסיפורי המורשת (רבין) שכמה עיתונאים מטפטפים, אף ראש ממשלה לפניו לא ויתר על מנעמי השלטון מיוזמתו. בפני יצחק רבין בקדנציה הראשונה הוצג על ידי היועמ"ש דאז אהרון ברק אולטימטום חד משמעי: לפרוש או לעמוד לדין. אהוד אולמרט, נאחז בהגאים עד שנזרק מהקוקפיט במהלך משותף של לבני וברק. לעת עתה, אין לשותפיו של נתניהו, מבית ומחוץ, אינטרס מיידי בהדחתו והיסחפות לבחירות, מכל הנימוקים הידועים שפורסמו בעבר גם כאן. נתניהו עשוי לפרוש מיוזמתו טרם הגשת כתב אישום – אך ורק במטרה לנסות ולהיבחר מחדש, כדי לטעון אחר כך כי זכה באמון הציבור חרף כתב האישום המסתמן, ולפיכך ביכולתו להוסיף ולכהן.

בקונסטלציה הזאת, ובניגוד לקדנציות קודמות, דווקא חלקה האחרון של הקדנציה עשוי להפוך ל'תור הזהב' של השותפים בממשלה. כחלון שכבר זיהה את הסיטואציה, הכריז כי ידרוש את העברתו המחודשת של חוק מיסוי דירה שלישית, וזאת בניגוד לתחזיות קודמות שהעריכו כי יוותר על הניסיון. כחלון מבין, כי כוחו מתחזק ככל שנתניהו נחלש, וכי ראש הממשלה יעשה הכול כדי ששר האוצר ייתן לו חבל ולא יכרוך אותו סביב צווארו.

הצדק עם חברי הכנסת החרדים שחוששים מחולשת נתניהו. כשהעיניים נשואות בואכה בחירות, אי אפשר להגדיל תקציבים וגם לא לסגור את המדינה בשבתות – ובכך לספק חומר תבערה לקמפיין אזרחי של לפיד או גבאי. בחזית אחת ויחידה, אפשר וצריך להציג דרישות ולהשיג תוצאות, ומדובר כמובן במצוקת הדיור הקשה של המגזר החרדי. אם הדרישה להקצאת משאבים שוויוניים לחרדים בפרויקטים שמקדמת המדינה, תוצג בצורה הנכונה – היא לא תציף את כולנו בגל עכור של הסתה. המסר אמור להיות ברור: "איננו מבקשים להיות בן יקיר של הממשלה, אך לא נסכים להיות בנים חורגים", כפי שניסח זאת בעבר בתבונה ח"כ יעקב אשר, דוברם הבלתי רשמי של הבונים החורגים.

אם מעתה ועד תום הקדנציה, שתסתיים כדרכה או שלא כדרכה, ימוקדו המאמצים בהנעת פתרונות אמיתיים למצוקת הדיור החרדית, ייתכן מאוד שלא רק כחלון, אלא גם אנחנו נצא מורווחים. העמדתו של אטיאס בראש ועדת ההיגוי לפרויקט הבינוי הגרנדיוזי בשפיר והכללת נציגים מכל פלגי המגזר בצוות שהוקם - היא התחלה טובה. גם הנכונות לחתום על הסכם גג לבניית 12 אלף יחידות דיור באלעד, היא יוזמה ראויה. אלא שמבחן תום הקדנציה יהיה בניצול ההזדמנות עד תום והפיכת המילים למעשים, ההבטחות לעובדות. לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, לימדונו חז"ל. גם יחידות הדיור שלנו מסוגלות להיבנות מחורבן בית בלפור, של בנימין נתניהו.

ערבי שררה



כמו 'שבתרבות' לפוליטיקאי החילוני (כולל האלמנט של חילול הקודש, אך לא קדושת השבת), כך הקעמפים הישיבתיים לפוליטיקאי החרדי. מקום מפלט לשחרור קיטור, סדנה להפגת מתחים, אכסניה להעצמת עימותים. העסקנים מדברים בחופשיות מול בני נוער נופשים הששים אלי אקשן, כשהם מודעים לכך שכל אמירה מתסיסה תוקלט ותודלף תכף ומיד, ואם לא תודלף על ידי הנוכחים, חזקה על עוזרי הח”כים המסורים שיעבירו את דברי התורה והמוסר - כנתינתם. עם הרבה אש ותימרות עשן.

מרביצי תורה ומוסר אמיצים שפוגשים את הנערים השבים מהקעמפים עם פתיחת הזמן, מספרים שהנזק החינוכי שנגרם למיטב הנוער בערבי השררה של הסימפוזיונים הפוליטיים, עולה לעיתים על פגעי ההשתתפות בערבי שירה חסידיים (נפרדים, נפרדים). כמה מהמחנכים אף נוהגים להיעדר בהפגנתיות ממופעי האגרוף המילולי הללו, בסוג של הלכה ואין מורין כן. לדאבון ההורים והמבוגרים האחראיים, טרם נמצא איש משמרות החינוך שיעז לצאת חוצץ נגד ערבי הזמר האקטואלי בהם מככבים בכירי הפוליטיקאים החרדים.

הראשון שזיהה את הפלטפורמה כהזדמנות להעברת מסרים מושחזים דרך בני הנעורים הוא יו”ר ועדת הכספים, עוד מהתקופה שמוקם רשמית כח”כ השני ברשימת דגל התורה. הגולם הסימפוזיוני הזה קם השבוע על יוצרו. בשעה שגפני העביר את פגרת הקיץ בעוד דיון משמים בוועדת הכספים שחייב את נוכחותו, עמיתיו ראשי הסיעות החרדיות הדרימו לסימפוזיון גור בערד. הרוצה להתחכם - ידרים.
מול פרחי החסידות הופיעו שר הפנים אריה דרעי ונציג הבית, שר הבריאות יעקב ליצמן והציגו לנוכחים לכידות הדדית, דוגמתה נראתה בשנתיים האחרונות אך ורק בין ליצמן לבין יו”ר הבית היהודי. כמו קשיש שאיבד את זכרונו לטווח הקצר ומפליג על כנפי הזיכרונות מן העבר, הזכיר דרעי את התייצבותו של ליצמן לצדו בעת שהותו בגלות, מחוץ לפוליטיקה הישראלית. על המתחים שהתגלו בין השניים בחודשים האחרונים, איש מהשניים לא מצא לנכון להכביר מילים, וסביר להניח שגם בעיתונות הספרדית המתחדשת, לא תקראו על כך מילה בתקופה הקרובה.

נטו גפני



כל האהבה והאחווה, השלום והרעות האמורים לעיל, הפכו לבלתי רלוונטיים כשעניינו של החבר משה גפני עלה על סדר היום. מול עדת המעריצים בני התשחורת, שקנו כרטיסים כדי לראות את ליצמן איש המאבקים הפנימיים ולא את השר הממלכתי שמתעמת מול רופאים סוררים, שיגר יענק’ל את הבליסטראות הפנים מפלגתיות לכיוונה של דגל התורה. חזקה על העיר ערד, שלא תצא מתחומיה התאספות חרדית ללא קטטה הגונה.

ליצמן הציג מפגן של עוצמה חסידית ומנה גולגולות עודפות של חובשי ספודיק ושטריימל. גפני שהופיע למחרת היום בקעמפ משלו, הציע לערוך ספירה שתוכיח רוב ליטאי במגזר. הסיכוי שכל זה יקרה זהה להסתברות שיש עתיד תקיים פריימריז פנימיים לראשות המפלגה. כמו בסיומן של כל חופשות בין הזמנים בשני העשורים האחרונים, יחזרו בני הישיבות מהקעמפים היישר לפתיחת זמן אלול כשהם מורעלים - איש על מחנהו ואיש על דגלו.

בהגיע רגע המבחן האמיתי, בליל סגירת הרשימות, תישאר דגל התורה עם ארבעים האחוזים, במקרה הטוב. בקונסטלציות אחרות היא עוד יכולה לסיים עם שניים מול ארבעה ולהזדקק לחסדיו הנורווגיים של סגן השר האגודאי פרוש - שבינתיים נמנע מהשתתפות בסימפוזיונים בזו החופשה. תקופת הפריימריז שלו, מתפרשת על פני כל השנה, במחוזות אחרים. בחצרות ולא באספות.
גפני שמצא עצמו מותקף, והשמיע בפעם המי יודע כמה טקסטים שאין להם כיסוי ברגע האמת, יכול להתנחם השבוע במספר-מזל מעולם אחר. הכרעת חמשת שופטי הבג"ץ שהורו על השבת הדיון בחוק מיסוי דירה שלישית לוועדת הכספים היא ניצחון אישי שלו. נטו גפני מול ברוטו כחלון, שצמרת האוצר התייצבה לצדו.

את העילות לפסילת הליך הבזק בוועדה גפני ניסח במעשיו, בכוונת מכוון. התממשות 'כוונת המחוקק החרדי' – דווקא בבג"ץ, הסבה לו השבוע הנאה מרובה. גם העמדתה של ועדת הכספים במרכז, כחורצת גורלות, גרמה לו קורת רוח לא מעטה.

בראשית הקדנציה כחלון תקף את גפני על כך שאינו מקיים את הוראות האוצר ככתבן וכלשונן. אנשי כחלון הבטיחו נקמה, והנה, בחלוף חצי קדנציה פלוס - רואים כולם מי מתדפק על דלתו של מי. לו רק ניתן היה לנחול הישגים מספריים שכאלה, גם בתוך יהדות התורה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!