1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

הפכנו לשעיר לעזאזל // רוני תשובה מרק

לאן הגענו שחרדים צריכים לפחד להסתובב עם כיפה ברחובות העיר בה נולדו? כיצד נוצר מצב שבו קבוצה שמעולם לא הטרידה אף אחת מהקבוצות האחרות בעיר הפכה לשעיר לעזאזל? // רוני תשובה מרק
רוני תשובה מרקכ"א אב תשע"ז 13/08/2017 16:56

פלאש 90 צילום אילוסטרציה: פלאש 90



אחרי חודשים של געגועים בלתי פוסקים, האח והאחות של הגר"י זצ"ל הגיעו לבלות את השבת ברמת השרון. סתם כך, כדי להיות עם הקהילה שאחיהם הגדול מסר נפשו עליה.

בעיניים כלות עקבנו אחרי הרב שלמה אדלשטיין שליט"א, מנסים למצוא נקודות דמיון למי שכל כך אהבנו.

בשבת בבוקר אחרי הקראת התורה הוא קם לדרוש. לפני שפתח בדברי התורה שיתף בהתרגשות ובשמחה שמרגיש מחזרה לרחובות בהם שוטט כילד קטן. רצינו לספר לו שהרחובות האלה כבר לא בטוחים לחרדים בעיר אבל שתקנו, לא רצינו להשבית את שמחתו וגם לא את שמחתנו.

בדרשה שנתן הרב שלמה אדלשטיין שליט"א אפשר היה למצוא בין השורות תשובה לכאוס ששולט ברחובותיה של העיר. הוא דיבר על הברכות בפרשה ושאל מדוע יש הבדל בין ברכת המזון לברכת שתורה – שתיהן מצוות דאורייתא אך ברכת התורה נאמרת לפני לימוד התורה וברכת המזון אחרי האוכל. הוא הסביר שברכת המזון היא לצורך ההודאה לשם יתברך וכדי שלא נשכח ממי קיבלנו את כל הטוב בעוד שברכת התורה היא כדי שאדם יבין לשם מה הוא לומד תורה. "יש הרבה סיבות ללמוד תורה ולא כולן נכונות. יש הלומדים לשמה ויש לצורך כבוד, פרנסה וכו'. אדם צריך לברך את ברכת התורה כדי להבין את הסיבה הנכונה לשמה הוא לומד – מתוקף הציווי האלוקי. תודה אחר כך על התורה שניתנה? – מי שלמד לשמה כבר יש לו הכל", אמר הרב.

אבל לאור המצב לאחרונה אי אפשר שלא לשאול - מה קורה כשמכריחים בכח ללמוד תורה? מה קורה כשפעולות קירוב נעשות בעקשנות שוב ושוב למרות התנגדות נחרצת של הצד השני? בדרשתו אמר הרב שלמה אדלשטיין כי התורה כשהיא נלמדת מהסיבות הנכונות היא סם החיים, כשהיא נלמדת שלא מהסיבות הנכונות הרי היא נהפכת לסם המוות.

האם הקירוב הכוחני של הגרעין השקה בסם המוות את האספסוף ברחובות? מאז שתומך הגרעין שאפילו אינו תושב המקום, שלח קליע לראש העיר בצירוף שם ישיבת המחלוקת של הגרעין "בר יוחאי", נראה שהאספסוף מנגד נלחם בעוצמה בחזרה. נראה שכמו תמיד גם הפעם חרדים משלמים את המחיר. למרות שלחרדים אין כל חלק ונחלה בסיבות למחלוקת התורנית בעיר הרי שהם מותקפים ברחובות שוב ושוב. בסוף השבוע האחרון נוספו עוד שני מקרי אלימות כלפי חרדים ברמת השרון. כאשר ביום הקדוש טו באב באו רבנים ומתפללים לציונו הקדוש של הגר"י זצ"ל לתפילות ובקשות בבית העלמין, בנות חילוניות רכות בשנים באו לשאול חלק מהנשים שבאו אף, הן למה יש פה פתאום כל כך הרבה דתיים ליד הפארק "שלהם"? (מול בית העלמין המקומי נמצא הפארק של העיר). הבנות לא חששו להודות שזה מפריע להן לראות כל כך הרבה דתיים ליד הפארק שלהם....

לפני מספר שבועות בשעת ערב מאוחרת נצרכנו בעלי ואני לסור לסופר פארם המקומי. בדרך מצאנו מכר שלנו יושב לבדו בגלידריה ללא הכיפה והחליפה. מדובר בעוד קורבן תמים, דור שני ברמה"ש שהותקף בעבר וכעת חושש מפגיעה נוספת. חזרנו הביתה בתחושה כבדה ולא היה ברור לנו איפה בדיוק היינו כמה דקות קודם לכן: ברחוב מרכזי ברמת השרון בשנת התשע"ז או ברחובות אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה? לאן הגענו שחרדים צריכים לפחד להסתובב עם כיפה ברחובות העיר בה נולדו? כיצד נוצר מצב שבו קבוצה שמעולם לא הטרידה אף אחת מהקבוצות האחרות בעיר הפכה לשעיר לעזאזל?

אולי הקבוצה השנייה שמפגינה ברחובות בדרך חוקית ודמוקרטית – תנועת "רמת השרון חופשית", תרים את הכפפה ובד בבד עם המאבק נגד כפייה דתית תיאבק גם למען זכותם של החרדים להמשיך לחיות בשקט ובשלווה כפי שחיו כל כך הרבה שנים עד עכשיו? במצב הכאוס הנוכחי נראה שללא הידברות אמיתית סם המוות ימשיך להכות בנו ללא רחם.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;