ימות המשיח הגיעו – 'מרצ' תוקפת את אבו-מאזן!

לא, אין זו טעות. כך נאמר בפרוש בחדשות, מנהיגת מר"צ זהבה גלאון תקפה את יו"ר הרש"פ. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!

ראיתי את הכותרת הזו, וחשבתי לעצמי – סוף סוף, גם השמאל יש בו משהו יהודי. נכון, הם טועים בהרבה, אבל רגש יהודי בסיסי נותר בהם. הם מבינים לפחות מי בצד שלנו ומי בצד של האויב. הם לא מזדהים עם אויבי ישראל, גם אם לפעמים הם חושבים שצריך להכנע בפניהם. סוף סוף, חשבתי לעצמי, יש כאן שמאל כמו בכל מדינה אחרת.

בצרפת, למשל, יש מפלגות שמאל, אפילו מפלגה קומוניסטית, מה שנקרא שמאל קיצוני. יש להם כל מיני אג'נדות כלכליות וחברתיות, אבל כאשר צרפת נמצאת בעימות מול מדינה אחרת, גרמניה למשל – אפילו הקומוניסט האדוק ביותר בצד הצרפתי ילחם למען עמו. כך יעשה גם איש שמאל בריטי או גרמני או איטלקי. דעות פוליטיות זה דבר אחד, והזדהות בעת מלחמה – זה כבר משהו אחר. אף אחד אינו בוגד בעמו!

בישראל, לדאבוני, ראיתי במשך השנים, שאין הדבר כן. השמאל כאן לא הסתפק באמירות פוליטיות כאלו ואחרות, אלא סייע באופן ממשי לאויב. הם עשו כן בלא בושה, כאשר האויב מבחינתם הוא הימין והמתנחלים, ואילו הערבים – הם הפרטנר לשלום. ושלא יבלבלו אותם עם עובדות. חשבתי לעצמי, זו מחלה מיוחדת של עם, אשר במשך אלפיים שנה נתלש מארצו וחי כמיעוט בין הגויים. מרוב שנאה שספג בהיותו מיעוט נרדף, החל להאמין במה ששונאיו אומרים עליו, וכך התפתחה לה אותה מחלה, המובילה לתמיכה באויב.

על-כן שמחתי כל-כך לראות שיו"ר מרצ סוף סוף מגנה את אבו-מאזן. חשתי, בשומעי בשורה זו, כי אכן זכינו לשוב לארצנו ולהתרפאות ממחלות הגלות, עד שאפילו השמאל כבר מתחיל להרגיש שייכות לישראל, ואינו תומך עוד באויב. האם זה יתכן, שאלתי את עצמי, או שמא אני חולם?

התשובה לא אחרה לבוא. לא, לא היה זה חלום, אך השורה הבאה בידיעה החזירה אותי למציאות. שם הובאה הסיבה לגינוי של זהבה גלאון את אבו-מאזן. לא, זה לא בגלל תמיכתו בטרור, זה לא בגלל הכסף שהוא שולח למשפחות המחבלים, זה גם לא בגלל הכחשת השואה. זהבה גלאון גנתה את אבו-מאזן על כך ש... הפסיק את הסיוע לשלטון החמאס בעזה. ואז ידעתי, כי עולם כמנהגו נוהג.

ברוך מרזל

חברון

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!