המערה הסודית שסוחפת מאות 'מבקשים' • בלעדי

תורה בחצות הלילה.

בדרך כלל אנו מציירים תורה של חצות כתורה הנלמדת לאור פלורוסנטים חיוור, עם גב כפוף ויגע על רשב"א מוקשה.

אבל אם תרצו לדעת כיצד למדו תורה אבותינו חכמי המשנה, מן הסתם תצטרכו להרחיק בזמן ובמקום אל הרי-יהודה ואל המערה של הרב אורי.

לא בקלות הסכים הרב ריוח לפתוח את המערה לפני מצלמתו של יעקב נחומי. ורק לאחר עמל רב ומסע שכנוע ארוך שערך, הרב הסכים לתיעוד המערה.

הרב אורי ריוח, נולד למשפחה ירושלמית ותיקה ובצעירותו למד תורה בישיבות ירושלים.

שש שנים למד בישיבת לש"ם והיה תלמידו של חכם ציון ברכה זצ"ל תלמידו המובהק הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל.

כל חייו, עוד מילדותו נמשך אל הרוח ואל האומנות: "כל חיי", הוא אומר, "נעתי מאמנות לאמנות, ממוזיקה לציור, מציור לפיסול מפיסול לכיור".

כיום הוא מתגורר ביישוב באזור ירושלים ועוסק בייצור כלי יודאיקה, באמנות וציור יהודי.

הרב ריוח הוא אמן בנשמתו בשעות היום הוא מהלך לו עם סרבל עבודה ומכין ארונות קודש ורימוני ספרי תורה. אך בלילה הוא לובש דמות חדשה ושב לימיו כתלמיד אצל מקובלי ירושלים ומזרזף מתורתם על התלמידים שמתכנסים במערה בהרים ולמדים תורה לאור נרות.

בחצות לילה מתכנסים להם צעירים ומבוגרים, מסבים על כרים וכסתות ולומדים יחדיו כשהם ישובים כמין גורן גדולה, או בלשונם של חכמי הזוהר - 'אידרא רבה' - סביב רבם.

המערה המתינה לנו עם שטיח פרסי

"המערה הזו היא פלא", אומר לי הרב אורי , "תחילה, לפני שנים רבות אני וחברים היינו מתכנסים תחת כיפת השמיים ולומדים תורה, יחד לאורה של מדורת אש. האש הייתה דולקת ולאחר שהייתה נכבית היינו מתעלים ולומדים הלאה והלאה.

"אך כשהגיעו ימות הגשמים התקשינו להמשיך בלימוד. הגשם ירד עלינו ומנע מאיתנו את הלימוד אז הלכנו בשדה ונמלטנו מהגשם כשפתאום ראינו את פתח המערה הזו, נכנסנו פנימה למחסה וגילניו בפנים שטיח פרסי. המערה הזו כמו המתינה לנו שם לשבת מששת ימי בראשית ומאז אנו יושבים בה ולומדים תורה.

"מאז אותם ימים אנחנו מתכנסים כאן בלילות חמישי אבל לא רק - אנו לומדים ומלמדים תורה למסגרות שונות כאן במערה, ואין כמוה כדי לחוש בתוכה את ניחוחה של התורה. "במערה", הוא אומר, "לא נגענו. היא כך כפי שמצאנו אותה וכפי שהוכנה לנו מימי בראשית".

מה כוחה של המערה?

יש לה אכן עוצמה בלתי מוסברת: מבקר שנכנס אליה בפעם הראשונה עומד נדהם על פיתחה.

"יש כאלה שנכנסים ואני מקבל את פניהם בברכה, אבל אני כבר יודע המערה לא בשבילם. עוד שני דקות הם יצאו. יש כאלה שהם באים לראשונה אבל הם מייד בפנים, זה נועד להם. לאלה המערה היא בעלת כח עצום".

הפסיכולוג התפלא

"ביקרו אצלי בזמנו שני תלמידי ישיבה שהתקשו בלימודים אבל אצלי למדו ללא שום קושי. פסיכולוג חרדי שטיפל בהם בא לתהות על הפלא.

"הוא בדק את הנושא ובסופו של דבר פיתח מחקר אותו פרסם בארה"ב לפיו מערה יכולה להוות כלי טיפולי לנערים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

מה הסוד?

"אנחנו בבטן האדמה", אומר הרב ריוח, "ברחם הבריאה, כעוברים במעי אימם עליהם התנבא איוב: שזוכר הוא את ימיו מקדם "בהילו נרו עלי ראשי": כתינוק במעי אימו- שנר דולק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ומלאך מלמד אותו את כל התורה כולה.

"אלו לא לא מליצות אני רואה בחוש איך אנשים נכנסים לכאן והם בבת אחת שוכחים כל מה שמתחולל בחוץ.

"נכנס פה בחור צעיר ואני שואל אותו: מהרגע שנכנסת הנה, עדיין היית מודאג ממה שקורה בחוץ? חשבת איך תחזור הבייתה? דאגת ממה שקורה בבית או בישיבה? לכאן נכנסים וכל מה שבחוץ נשכח".

זה לא רק האיך, גם התוכן שונה. הלימוד גם אחר, מתחרז מעניין לעניין, בין נסתר לנגלה, ממדרש להלכה ומהלכה לאגדה והדברים ששים ושמחים כנתינתם בסיני.

כשנחה הרוח, הרב אורי גם מוציא גיטרה קלאסית ופורט עליו שירים, רובם כאלה שהוא חיבר להם את המילים.

מי שבא עם כלי משלו מה טוב - שיוסיף גם את שלו למנגינה הכללית.

שרים ולומדים ושרים ולומדים. בינתיים גם טועמים משהו ממה שהביאו האנשים. כי כל אחד כאן צריך להביא משהו, דבר תורה, שיר או קולה. או סתם נר.

הסוד על המערה הנסתרת מן העין עובר מאוזן לאוזן, בא כאן איש הייטק מירושלים, באו שני צעירים בהרי השומרון, ושלושה מתל-אביב. וגם ארבעה תלמידי ישיבה ירושלמית שנקעה נפשם מראש הישיבה היבשושי והמשגיח העבשושי ובאו לראות איך תורה נלמדת קצת אחרת.

כל ישיבת מיר הגיעה

"יש שני ענינים של תורה", מסביר הרב ריוח, "בתורה יש את העניין העמוק של העיסוק בתורה עליו אנו מברכים כל בוקר לעסוק בדברי תורתך", יש גם בתורה עניין של שעשוע, עליו אמר דוד המלך עליו השלום: 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי'. אנחנו משתדלים כאן גם ללמוד תורה אך גם להשתעשע בה לחוש את האושר והטעם המתוק שבו".

וכך הם לומדים לאור נרות. תורה שמלטפת ואוהבת. תורה שכפי הנראה הייתה נראית כך לפני זמן רב - בימים הפשוטים, נעדרי החשמל והטכנולוגיה של פעם.

"טעם לימוד תורה מדשן עצם", אומר אחד מהם. "לא ידעתי זאת עד שבאתי לכאן".

"היה מקרה", מספר הרב ריוח, "ששמע על המקום הזה, בחור חסיד אמשינוב. לפני שהגיע הוא שאל את הרבי אם להגיע או לא.

"הרבי ענה לו: "אני לא נביא ולא חוזה תלך, תלך תקשיב מה לומדים שם ותחזור ותספר לי ואז אפסוק. אז הוא הגיע לכאן, הקשיב וחזר לרבי לספר, מה אנחנו לומדים, זוהר מדרשים וכו'.

"הרבי האזין ואז אמר: "אם זה מה ששומעים שם - צריך שכל ישיבת מיר תגיע למערה".

"שבוע אחר כך החלו להגיע לכאן קבוצות של בחורים. שאלתי אותם מאיפה הם? הם היו מ'מיר', עוד קבוצה ועוד קבוצה מ'מיר', זה לא היה מאורגן ולא מכוון, כך יד ההשגחה סידרה. פלא.

"אני רואה כאן בהחלט פלאים, אני לא תמיד מכין דברים ללמד והם באים מאליהם כאן במערה, לפעמים אני מבקש מבחור לפתוח וללמוד מאחד המדרשים במקום בו יבחר, והנושא שהוא בחר בצורה מקרית לכאורה, בדיוק מדבר על משהו הנוגע לו אישית, כאן במערה התורה הופכת להיות תורת חיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!