לא תאמינו: גנבים פרצו אל רחל הביתה • היומן של ימימה

זוכרים את הבטחתי בטור האחרון לספר על הגניבה בביתה של חברי העיתונאית רחל?

לא שכחתי.

השבוע כמעט הכרחתי את רחל לשוחח איתי בטלפון. כן, אני יודעת, היא תמיד פותחת ב'נדבר אחר כך' ו'אין לי זמן כרגע', אבל כשהיא מגזימה עם זה, אני יודעת לעמוד על שלי וללחוץ אותה אל הקיר. בלית ברירה, אולי כי היא לא רוצה להסתכסך איתי, היא מתיישבת בעייפות על הכורסה שבסלון, ומקדישה לי את מחצית השעה הקרובה.

ברקע אני תמיד שומעת שיחות ממתינות. כשאני שואלת מי על הקו, היא טורחת להביט בצג, ומשחררת אמירות שנשמעות לי כל-כך מוזרות. שמות של חברי כנסת ושרים. מה הם עושים, למען ה', על הצג שלה? בשבילי, אישה שעסוקה מבוקר עד לילה בהחלפת טיטולים וקילוף ירקות, זה נראה כל-כך מרוחק.

כשאני מספרת על זה לבנים הנשואים, הם תמיד מגיבים ב"פששש...", כאילו יש בכך משום חשיבות כלשהי. נו, באמת, מי הם בכלל כל הנבחרים הללו? פעם היו חקלאים, אברכים, זגגים, מסגרים, אז מה אם מישהו החליט להריץ אותם לכנסת?!

ובכלל, אני תמיד חושבת לעצמי. מה הם ירגישו ביום שאחרי? כשכבר לא ישמשו בתפקיד מסיבה כזו או אחרת, מה אז יעבור עליהם? האם יוכלו להמשיך לחיות בלי כאב צורב?! הטלפון כבר לא יצלצל, שיירת החנפים כבר לא תעוט עליהם, העיתונאים לא יתעניינו, את מי בכלל הם יעניינו? את ילדיהם, אותם הזניחו במהלך שנות התפקיד? את נשותיהם, שזה מכבר שכחו מה זה 'אבא בבית'?!

טוב, אבל סטיתי מהנושא המרכזי. הגניבה אצל רחל. עד שהכרחתי אותה לספר, אני לא יכולה שלא לספר גם לכם, הקוראים.

לסדר את הבית לפסח, אחרי פסח

כפי שכבר סיפרתי, מחוסר ברירה החליטה רחל להעביר את חג הפסח בבית מלון. כששבה, במוצאי החג, ניסתה להכניס את המפתח שבידה אל הדלת, ללא הצלחה. בינתיים הגיעו בעלה והילדים אף הם אל הדלת, עמוסים במזוודות ומתפלאים על שהיא עדיין נעולה. רק לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים החליט בעלה לסייר סביב הבית, ואז מצא את הפרצה...

"שלא תשאלי מה מצאתי בהיכנסנו פנימה", סיפרה לי. למרות שחלפו כבר כמה שבועות מאז, היא נשמעה עדיין נסערת. הבלגאן היה פשוט בלתי אפשרי. בזה אחר זה הוצאו תכולת כל ארונות הבית, פוזרו על המרצפות והותירו אחריהם מראה נורא. "ואני חשבתי שחסכתי לי את מלאכת סידור הארונות לפסח", אמרה. מהיכרותי איתה אני יודעת, על בטוח, שכל בגד עומד אצלה בארון כמו פלס מים. עם פסח, או בלי פסח. מה שמגביר את העוול שעשו לה הגנבים.

"באסרו חג, במקום להתחיל לכתוב ולעבוד, מצאתי את עצמי מסדרת את הבית לפסח", המשיכה לתנות בפני את כאבה.

אבל הכאב הזה, עדיין לא נותר הכאב היחיד. נותרו גם תופעות הלוואי. ובכן, מאז ועד היום היא אינה זזה מפתח ביתה בלי שכל צרורות המפתחות המיותרים והכפולים שוכנים כלאחר כבוד בתיקה. אנשי הבידוק של הכנסת כבר מכירים את זה... אצל רחל יש בשבועות האחרונים הרבה מתכות בתיק, אבל לא מדובר בחפץ חשוד, רק במפתחות שנגררו עמה.

"את מבינה? באחד מהמדפים היה לי מפתח רזרווי של דלת הכניסה לבית. הם לקחו אותו, ולכן נאלצתי להחליף מנעול לדלת. אז למה לי לקחת סיכונים? המפתחות איתי, וחסל".

על לא עוול בארנקה

למזלה, אגב, לא היה בבית אפילו שקל, כך שהגנבים יצאו די מאוכזבים. את המחשב הנייד, כלי העבודה המרכזי של רחל, הכינו לעצמם ממש ליד החלון, אך 'שכחו' לקחתו עמם. "וזה היה הנס הגדול שלי", אמרה.

מאז, אגב, לא רק המפתחות נגררים איתה לכל מקום. גם המחשב.

לפורצים שלה היא קוראת, מעומק הלב, שלא להגיע בשנית. "חבל להם על המאמץ, אני לא מחזיקה בבית כסף ואין לי מה להחביא מתחת לבלטות". אז חוץ מקופת הצדקה, שם יוכלו למצוא רק מטבעות בנות עשר אגורות (היו גם בפסח, אבל הפורצים ויתרו), לא ימצאו אצלה דבר.

גנבים נכבדים, כחברתה הנאמנה של רחל אני קוראת לכם מעומק ליבי. אם עשיית בלגאן היא לא הכייף הגדול שלכם, אל תבואו אליה שוב. היא כל-כך עסוקה, למה להטריח אותה על לא עוול בארנקה? כסף, לא תמצאו שם. רק ארונות מסודרים, בית בוהק, מרצפות בהם תראו עצמכם כמו במראה. אז לא חבל ללכלך?

אתם מוזמנים, אגב, אלי לביקור. לא יזיק לי לעשות קצת סדר בארונות. דווקא יעזור לי שתוציאו את כל התכולה על המרצפות, זה יכריח אותי לסדר, בני הבית יהיו חייבים לעזור, בכל זאת 'הייתה אצלנו פריצה'.

כסף?? המממ, חוץ מרשימת החובות למכולת, לא תמצאו מזומנים של ממש. אצלי, אגב, גם בקופת הצדקה לא תמצאו מזומנים, גם לא עשרות אגורות. כבר לוויתי את כולם, בתוך הקופה יש פתק ובו רשימת החובות שלי לצדקה. אם בא לכם, תכניסו לשם קצת כסף, לרפואת נפשכם ובעיקר לרפואתם של הוריכם המסכנים. רחל טוענת, שבמשטרה אמרו לה שהפורצים, ממידע פנימי שלהם, הם שבאבניקים בני משפחות 'מיוחסות'.

רחמים. על הפורצים, ועל ההורים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!