1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

סליחה שהפרעתי לכם להפריע לי • טור משעשע

כשיום הכיפורים מעבר לפינה, התיישב המוזיקאי שימי סקלר לכתוב טור ובו הוא מפרט ממי הוא צריך לבקש סליחה, ומי צריך לבקש סליחה ממנו • עזרת הנשים בריקודים, הנהגים שמסמסים, השניצלונים שנזללו וסיטואציות אנושיות נוספות ומגוונות - כל אלו בטור פובלציסטי שנון במיוחד
שימי סקלר, ז' תשרי תשע"ח 27/09/2017 07:36

פלאש 90 צילום אילוסטרציה: פלאש 90



יום למחרת ראש השנה יוצאים לרחוב, וכיפור כאילו בוטל. מלבד ניידת צדקה שמבטיחה ישועות וברכת רבנים, הראש של כולם נמצא בסוכות. משאיות פורקות סחורה, ושלטי חוצות בעניין ארבעת המינים מתחילים להימתח במקומות הקבועים בינות לבניינים.

המתח והסטרס של יום הדין וצרחות ה"אלול" המיתולוגיות הוחלפו בין לילה לשמשוניות עליהן מרוח בגדול "לולבי דרי". אגב בתור ילד חשבתי שלולבי דרי שייכים לאריה דרעי.

אם כבר קריינות צדקה וזיכרונות ילדות: כילד שמעתי פעם כרוז של ניידת צדקה שעמדה מתחת לביתי ביום שישי. אחרי 15 דקות התחלתי לרחם על ההוא ששואג, כנראה כבר מהבוקר. ירדתי מהבית לראות אותו צועק וגיליתי את הנהג מפצח גרעיני אבטיח מול מאוורר קטן בעל כנפיים כחולות שהיה תקוע בדשבורד. זכור לי שהתאכזבתי. חשבתי שיושב למטה אדם, מתאמץ ומשדל את השכונה לתרום, בסוף אני רואה שזו הקלטה. הקלטה שחוזרת על עצמה באוטומט.

ניידת הצדקה המאכזבת קצת מזכירה את האוטומט של חלק מאיתנו בימים אלה. יום לפני כיפור ה'וואצ-אפ' מוצף ב"סליחה אם פגעתי", בליווי סמיילי עצוב. רגע. מי אמר שסלחתי? "עד שירצה את חברו" - לא היה פה.

ההוא שפגע, הרי עשה זאת ברבים, לא ב'וואצ-אפ', כשאף אחד לא שמע או ראה. מתאים לאותו אחד שפגע שיתקשר לנעלב ויקדיש 30 שניות בשביל לפייס, במקום לשלוח לו "וסליחה אם פגעתי".

ובהזדמנות זו אבקש סליחה ממספר גופים. אתנצל כאן בתקווה שיקראו את סליחתי, ואם לא יקראו; אני מתנצל מראש!

ראשית כמוזיקאי, אבקש את סליחתן של בנות ישראל על כל שכבות הגילאים שמבקשות בחתונות בהן אני מופיע להנמיך דציבלים בריקודים. ישנן נשים שעבורן חתונה זה מפגש על בר מתוקים לא רחוק מהבית, וזמן לא רע להחליף מתכונים והמלצות איך לא לשבור את הקצף באפייה ואיך להלבין צווארוני חולצות בכביסה. הן לא מתחשבות בכלה. באבחת יד מסובבות את הרמקול הבודד שמרקיד 70 נשים חזרה לגברים בפרצוף מכווץ של "שששש", וממשיכות להחליף מידע קריטי ביניהן.

אתנצל כאן על שהפרעתי לדיונים מעבר לפרגוד בשנה החולפת, אבל אולי לשנה הקרובה הן תפנמנה שהתייעצויות אפשר לקיים בגינה השכונתית? או אולי מחוץ לדלת האולם? ואני מדבר על זמן הריקודים לא על זמן הסעודה חלילה, אז המוזיקה שקטה.

מתנצל גם בזאת מכל האנשים שמגיעים לבמה ונותנים ייעוץ חינם מה לנגן ומה לשיר. לא מזלזל בכם, אני פשוט לא קורא שפתיים הכי הכי.

התנצלות מרשת 'יש חסד'. איזה שם מפוצץ. שיעשו חסד ויתנצלו על הטעיית הציבור, ומהר. לא פעם ליקטתי מוצרים לעגלת הקניות, ובדקה ה-90 חזרתי בי. ליד הקופאית דחפתי את המוצרים המיותרים לעמדה של המסטיקים והסוללות. שזה פשע, כן?

עכשיו, כשמדובר בארגז קולה, ניחא. הפועלים יודעים היכן למקם חזרה את המוצר. אבל מה קורה כשמדובר בנר הבדלה? הרי הפועל יכול להסתובב שעות ולא למצוא את המקום. ועוגיות ללא גלוטן? בכלל... אז סליחה. עכשיו אמתין ל"סליחה" מטעם הרשת על המבצעים שרוקנו לי את הכיס, ועל העגלה עם הגלגל התקול שתמיד נפלה אצלי.

פעם ביום חמסין עברתי ליד סניף בנק קטן, ומאחורי דלתות הזכוכית ניצב לו קולר קר מזמין. נכנסתי למזגן והתרווחתי על אחת הכורסאות עם כוס מים קרים. אני שם לב שהסניף חף לחלוטין מלקוחות. מין נס כזה. לפתע נכנסה מנהלת הסניף בחביבות "שלום אדון?!!". עכשיו מה אני יגיד? "אהה, טעות"?

שעה 'סובבתי' אותה על פתיחת חשבון עיסקי, ויצאתי את הסניף עם פנים של איש עסקים כריש כשכרטיס ביקור בידי , אז סליחה.

ולפני שאני שוכח: לשוטר שנתן לי 1000 שח דו"ח על נייד, לא סולח לך! ממתין שתתקשר להתנצל...

סליחה נוספת מאמא היקרה, שלפעמים אני מגיע תוך כדי טיגון ומעלים במיומנות 15-20 שניצלונים. תמיד היא אומרת: "תאכל כמו בן אדם, עם תוספת, ליד השולחן". אני עונה חזרה: "אמא יש מקום גם למנה מסודרת, זה רק נשנוש". ותמיד אחר כך היא שומעת ממני "אני ממהר / שבעתי"...אז סליחה, אמא.

המקרה הבא אני מאמין שקרה לרוב הנהגים: כביש בין עירוני והתנועה זורמת. לפתע רכב נוסע על מהירות 80 קמ"ש בנתיב השמאלי. כל האורות הגבוהים והצפירות לא מצליחות להזיז את הרכב מהנתיב השמאלי. עכשיו תודו: גם הרגועים שבינינו רוצים לצעוק באוזן לנהגת מולכם: "אבל למה, הנתיב הימני פנוי".

אתה יוצא לעקיפה מימין ושופך 'ברכות' על הנהגת, ומגלה לבסוף נהג צעיר עם אצבע אחת רפויה על ההגה ואגודל מהיד השנייה על מסך הנייד... אז סליחה מכל הנהגים שמסמסים בנהיגה, אותם שחשדתי בכשרים... רק לפני שאתם נמרחים על הכביש בקשו סליחה מאלה שאמורים לגרד אותכם עם שפכטל. כלומר, להשאיר מכתב תודה דבוק לצופר.

ו... סליחה ממשפחתי. בזמן שאני כותב מילים אלה, מצלצלים בדלת והילדים דופקים לי על הברך עם מבחן/עבודה מ'בצפר', האישה מבקשת שאוריד הזבל ואתייחס לסביבה אבל אני פה כותב, חייזר כמו כל ה'עמך' מול המקלדת, והמסך במקום להיות נוכח בבית. אז סליחה גם ממכם משפחתי.

צום קל לכולנו.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. והציבור צריך לבקש סלעיה ומחילה גם מ:-  

    חושם

  2. נשמע כמו ילד כאפות  (ל”ת)


    • ואתה נשמע כמו בנאדם משועמם עם המון רוע בלב!! 

      שלמה

  3. חמוד  (ל”ת)


  4. לפי מראה פניהם של העסקנים החרדיים מדושני העונג לא נראה שהסיפור הזה הוא חסר אינטרס  (ל”ת)

    חרדי מנוסהנ

  5. יש לך טעות חמורה! חתונה לא נועדה להחריש את האוזניים  

    יוסי

  6. שימי הוא אמן כתיבה קומית כל הכבודהזה חמוד ומשעשע  (ל”ת)

    משה

  7. יא כבדים הוא כותב הומור בהגזמות לא לקחת ללב  (ל”ת)


;