1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. משפחה

די, נמאס מהמוצץ הזה! דבר המומחה כל הדרך לגמילה

רוצים לראות את המוצץ נשרף במדורת ל"ג בעומר או סתם הולך אחר כבוד לפח? הפסיכותרפיסטית דינה קורול עם הסבר מפורט על שלבי הגמילה ממוצץ, ותזכרו: הילד לא יילך עם מוצץ תחת החופה
דינה קורול, י"ב תשרי תשע"ח 02/10/2017 11:15

מוצץ pixabay צילום: pixabay



למה בעצם לגמול אל הילד מהמוצץ? ולמה עכשיו ולא אתמול או מחר? אלו שאלות שכדאי שכל אמא תשאל את עצמה לפני שהיא ניגשת למשימה. המוצץ מפריע לילד לתקשר עם הסביבה? לא מבינים אותו, הוא פחות מעורב במשחקים? אז הגיע הזמן לשקול את הגמילה.

במקרה שהילד זקוק למוצץ על מנת להירדם בלילה או להרגעה זמנית – תחשבו היטב האם הגמילה חיונית דווקא עכשיו. כל זה נכון כאשר מדובר בילד עד גיל 4. עד אז אנחנו עדיין לא דואגים שהשימוש במוצץ יפגע בשיניים ויגרום לבעיות אורתודנטיות. הגיל המתאים ביותר לגמול ילדים מהמוצץ הינו בין 2 ל-4 שנים. לתינוק יש צורך מולד למצוץ: הוא מוצץ כדי לאכול והוא מוצץ כדי להרגיע את עצמו. מבחינה הצורך במציצה התינוק אחרי גיל שנה כבר לא זקוק למוצץ. אבל הוא עדיין חסר כלים יעילים לויסות תחושות ורגשות לא נעימים- רעב, כאב, עצב, פחד, כעס וכדו' בסביבות גיל שנתיים ילדים מתחילים לפתח יותר מיומנויות להרגעה עצמית ועד גיל 3-4 רובם יהיו מוכנים לוותר על המוצץ.

לפעמים קיימות סיבות רפואיות שבגינן חייבים לגמול את הילד מהמוצץ, וביניהם דלקות אוזניים. המחקרים מראים שהשימוש במוצץ נקשר לסיכון מוגבר לדלקות אוזניים. במקרה כזה כדאי להתייעץ עם הרופא בנוגע לדחיפות הגמילה.

צעדים פשוטים ויעילים לגמילת הילד מהמוצץ:

1. תקריאו לילד סיפורים הקשורים לגמילה. בחרו בסיפורים שאתם מזדהים עם רעיון הגמילה המוצג בהם. לא כל סיפור מתאים לכל אמא ולכל משפחה.

2. תתחברו למוטיבציה של הילד להיגמל מהמוצץ. אנחנו מצפים מהילד לוותר על משהו שחשוב לו, משהו שמלווה אותו יומיום כל חייו. חייב להיות תחליף מכובד ושווה לחפץ כל כך משמעותי. האם הילד רוצה להיות גדול? אולי הוא רוצה שאבא, אמא, אחים, חברים וכדו' יבינו מה הוא אומר? יכול להיות ששיניים בריאות וישירות מספיק אטרקטיביות עבורו?

3. תשתפו את הילד במחשבה שלכם שהוא כבר יכול להפסיק למצוץ את המוצץ. תביעו בטחון שהוא מספיק גדול וחזק ומסוגל לעמוד בכך. תשאלו את הילד מה הוא חושב ויחד תגיעו למסכנה האם להתחיל את תהליך הגמילה. אני יודעת שזה יוכל להשמע מגוחך לנהל דיונים כאלה עם זאטוט בן שנתיים. אבל ההסכמה של הילד הינה קריטית להצלחת הגמילה ללא מאבקי כח והשפעה שלילית על הקשר ביניכם. תחכו עוד כמה שבועות אם הילד לא מסכים ואז תנסו שוב.

4. תתחילו להפחית את השימוש במוצץ באופן הדרגתי:

• קודם כל תבחנו האם המצב האישי של הילד והמצב המשפחתי מאפשר התמודדות עם הגמילה. אם הילד או המשפחה עוברים שינויים (מחלה, מעבר דירה, קשיים מעבר לרגיל) עדיף לדחות את ההתחלה לזמן שליו ומתאים יותר.

• תעדכנו את כל המבוגרים האחראיים בחיי הילד שאתם מתחילים תהליך הגמילה (סבים, גננות, בייביסיטר). גם האחים הגדולים צריכים להיות מעורבים בנושא (גם אם "הגדולים" הם רק בני ארבע או חמש. אתם לא רוצים למצוא את עצמכים במצב בו האח הרחמן מביא לקטנצ'יק מוצץ שלא יבכה...) תיאום בין כל הגורמים נחוץ ביותר להצלחת הגמילה.

• תתחילו להגביל שימוש במוצץ לזמנים או מקומות מסויימים. ילד שמבקר בגן משאיר את המוצץ בתיק הגן או בבית . בתוך הבית שחקו אתו משחק :"בוא נראה איך אתה מצליח למצוץ את המוצץ רק בחדר שלך כי אתה כבר גדול (או כל דבר אחר שמדבר לילד)"

• אל תחסכו בעדוד וקריאות התפעלות כאשר הילד מצליח להימנע מהשימוש במוצץ: "אני רואה כאן ילד גדול!", "עוד מעט נספר לאבא/סבתא/דודה" איך הצלחת להיות בלי מוצץ כל כך הרבה זמן". תנו לו חיבוק ונשיקה. תספרו לאנשים החשובים לילד כמה שהוא מצליח וכמה שהוא גדול.

• תשאירו את הגמילה בלילה לשלב האחרון של התהליך. יתכן שזה יקרה מעצמו ויתכן שהילד יצטרך את עזרתכם. תציעו לו תחליף למוצץ: בובה רכה, צעצוע פרוותי או כל דבר אחר שיכול להרגיע אותו. אפשר לקחת את הילד לחנות ולהציע לו לבחור צעצוע שישן אתו בלילה.

• תכננו פרידה מהמוצץ (או המוצצים. לא מעט משפחות מאחסנות מלאי של מוצצים המספיק לכל השכונה). לדוגמא, הסבירו לילד שהמוצצים יעברו לתינוקות קטנים שצריכים אותם. המציאו רעיונות אחרים שמתאימים לכן, אולי לילדיכם יהיה רעיון משלו. הכרתי ילד בן ארבע שהחליט להפסיק עם המוצץ בראש חודש אלול. הוא הסביר לאמו שהוא מקבל על עצמו קבלה לקראת הנה החדשה לא למצוץ מוצץ וזרק את המוצצים שלו לפח. במקרה כזה כדאי להזדרז לרוקן את הפח... אפשר לערוך טקס פרידה מהמוצץ. לשים אותו בקופסא מיוחדת, לעשות מסיבה קטנה וכו' לאחר מכן אל תשאירו את המוצץ בבית. (יש גישה שסוברת שלא כדאי להעלים את המוצץ אלא לשמור אותו במקום מיוחד. על הילד לבחור האם להשתמש במוצץ או לא. גם זה אפשרי אם יש לכם מספיק סבלנות וכח. בגישה זו אתם מרווים שהילד שולט בתהליך ובוחר בעצמו להשתמש האסטרטגיות חילופיות להרגעה עצמית. ההפסד יכול לנבוע מקושי של ההורים להתמודד עם משהו שבחוויה שלהם לא נגמור ולהתחיל להעיר ולנדנד לילד. לדעתי, מצב זה עלול יותר להזיק מאשר להועיל)

• חשוב לזכור: אל תחזירו את המוצץ אחרי שהילד נפרד ממנו! יתכן שיהיו לכם כמה ימים ולילות לא קלים. החזרת המוצץ אינה אופציה. הילד ילמד שבכי וצעקות יעילים להשגת מטרותיו. אני מאמינה שזה לא מה שאתם מעוניינים ללמד אותו.

• עזרו לילד להתמודד במעבר לחיים ללא מוצץ. בתקופת המעבר תעסיקו אותו יותר במשחקים ופעילויות, צאו החוצה, תעשו דברים מהנים. תציעו פעילויות חילופיות לאזור הפה כאשר אתם מזהים "געגוע" למוצץ: דקלמו שירים קצרים, שרו שירי ילדים, שתו מים דרך הקש, הפריחו בועות סבון.

• בזמן הזה הילד זקוק ליותר תמיכה מצדכם. שימו לב כמה שיותר מהר במידת האפשר מתי הוא רעב, צמא, עייף. מצאו פתרון מהר למצבים האלה. הציעו מגע פיזי-חיבוקים, ליטופים, נשיקות, החזקה על הידיים. התקופה הזאת הינה זמנית, אל תחששו שהילד יהפוך למפונק. אל תשכחו לוודא שכל המבוגרים האחראיים פועלים לפי אותו קו.

• שבחו, שבחו ושעוד פעם שבחו את הילד. אל תקבלו כמובן מאליו שהוא מתמודד ומתגבר. הוא עושה מאמצים כבירים שראויים להכרה והערכה. אל תעירו ואל תנדנדו לילד. אל תוציאו את המוצץ בכח ואל תקראו לו שמות כמו "תינוק, קטן". בגלל שיש לו מוצץ. זכרו, בסופו של דבר עוד לא ראיתם חתן עם מוצץ מתחת לחופה.
מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. פרידה ממוצץ  


;