מאה אלף נכדים ליוו את ה'סבא' מרחוב וילקומירר • הרהורי נעילה

קרוב למאה אלף איש ליוו היום, דומעים ואבלים, את סבא. את הסבא שלהם. של כל אחד מהם.

ליחס מלכותי ראשון במעלה זכו אצלו, אצל רבי מיכל יהודה זצ"ל, אלפי תלמידיו מישיבת פוניבז' לצעירים. הוא זכר כל אחד מהם בשמו, גם עשרות שנים אחר שסיימו את לימודיהם בספסלי הישיבה. כשהגיעו אליו תלמידים – גם הוותיקים ביותר - ידע להזכיר להם 'שאלה טובה' ששאלו בלימוד בימי בחרותם.

אבל לא רק תלמידיו ראו בו סבא.

כל אדם - אברך ותלמיד ישיבה - מהארץ ומהגולה - שנכנס אליו בעשרות השנים האחרונות ובאמתחתו שאלה להדרכה בנושאים חינוכיים כאלה ואחרים – יצא מהבית בתחושה שהרגע ביקר אצל סבא שלו.

ה'סבא' חקר, התעניין וייעץ לאלפים: איזו ישיבה תתאים לבן שלכם? איזו דרך בלימוד תגרום לו להתעלות בתורת ה'? ומהי הנוסחה להצלחה בלימוד? (תשובת רבי מיכל יהודה זצ"ל: ללמוד טוב, לישון טוב, לאכול טוב).

הוא אהב כל יהודי בן-תורה – כמו שסבא אוהב את נכדיו.

אז תגידו אתם, איך אפשר שלא להגיע להלוויה של סבא?

'בחדרי חרדים' מלווה את מיטת הגרמ"י לפקוביץ' זצ"ל:
• מלך פורץ גדר • כך שופצה 'דרך המנחמים'
• אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו • אתר 'בחדרי חרדים' עם סיכום ושידור חוזר מהלווית הענק
• ישיבה על קברו • ראשי עולם התורה במסע הלוויה • גלריה
• שַׂר וְגָדוֹל נָפַל בְּיִשְׂרָאֵל • מרח' וילקומרר לבית החיים • יעקב נחומי בגלריה מיוחדת
• וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן • מראות ממסע האבל הגדול
• אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ • 'נאום האסירים' של הגרמ"י
• מתי כתב הגרמ"י את מכתבו האחרון • מרגש
• על מה חלם בנו של הגרמ"י באמצע ההלוויה? • מרגש
• שוב זה קורה: התחבורה הציבורית - קרסה
• אוי, רבי • הרב'ה שלי, ר' 'מיכ'ל יהודה' • טור פרידה
• וַיַּעַל בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם • רגעיו האחרונים • תיעוד מרטיט
• בליל זה יבכיון • הדמעות בפוניבז', ההלם ברחובות
• הסיקור התקדימי ב'יתד' • התואר: מרן ראש הישיבה זצוק"ל
• כלי התקשורת היחיד שהתעלם מפטירת הגרמי"ל: 'מעריב'
• "רב'ה, למה עזבתנו?" • התלמידים ממררים בבכי
• מסלול הלוויה - ומה צפוי לרבבות? • עדכון שוטף
• שיעור מימות ה'חזון איש' • סדר היום של ראש הישיבה זצ"ל
• כך נראו 97 שנות עמל ויגיעה • פרויקט מיוחד
• זכור אזכרנו עוד • עמל התורה בעדשת המצלמה • וידאו מיוחד
• שעה לפני הפטירה • הפנים המודאגות אומרות את הכל

השיחה האחרונה

ואיך מחזירים לסבא אהבה? כל סבא וה'נחת' שלו!

ומה הייתה ה'נחת' הכי גדולה עבור ר' מיכל יהודה? תורה, אלא מה!

זו הסיבה לכך שעד לרגע בו ניתן האות לפתיחת ההספדים מפי בניו, תלמידיו הצעירים – בני 14 עד 17 - שזכו עד לפני שבוע ימים לשמוע ממנו שיעורים ושיחות ישבו בבית המדרש ולמדו לצד האורחים – בוגרי הישיבה הוותיקים – שהצטרפו אליהם.

"זה הנחת-רוח לראש ישיבה שלנו. רק כך נמשיך בדרכו", אומר לי צביקה, בן 16, בעיניים דומעות.

צביקה הגיע לישיבת פוניבז' לצעירים לפני כשנתיים.

"ב'חיידר' לא הייתי ה'מתמיד' הכי גדול", הוא מתוודה, "אבל ביום הראשון שלי בישיבה – כשראיתי את ר' מיכל יהודה לנגד העיניים – אמרתי: 'אם ר' מיכל יהודה, מגדולי וזקני הדור, ממשיך לבוא לכאן לישיבה קטנה כל יום להתפלל ולמסור שיעורים עבורנו – איך אוכל לעמוד מנגד ולא לנצל את זה?'.

"מהר מאוד ראיתי את האור הגדול שבו: את החמימות שלו לכל תלמיד, את לחיצת היד המלטפת, את המידות הטובות שהנחיל בנו – וכמובן את התורה שבערה בו – והלוואי שניקח את הדברים הללו הלאה להמשך חיינו".

• מתי ראית את הרב'ה שלך בפעם האחרונה?

"הוא הגיע לישיבה לפני שבוע ומסר שיחה. לא אשכח את מילותיו האחרונות שהפתיעו את כולם. הוא אמר בסוף השיחה: 'יתן ה' שנזכה לקבלת פני משיח צדקנו ולתחיית המתים בקרוב!'. למחרת הוא תכנון לבוא שוב לישיבה, אבל נחלש – ולא היה מסוגל".

שנתו של רבי מיכל יהודה נדדה בלילות מתוך מחשבה על תלמידיו-אהוביו, שהיו צעירים ממנו ב-80 שנה. כל לילה עשה עם עצמו חשבון נפש: האם אני מחנך את צביקה, את אברימי ומוישי - כראוי? שמא אינני עושה מספיק?

"מה יהיה מחר בישיבה שלנו? מי יהיה לנו לאב ורועה?", מסיים צביקה הצעיר בכאב.

ביציאה מבית המדרש, אומר לי דוד, הלומד בישיבה ספרדית בירושלים: "שלא תהיה לך טעות. הוא לא היה רק ראש הישיבה שלהם. הוא היה אבי הישיבות כולן, ובעיקר אבי הישיבות הספרדיות. הוא רומם את קרן עולם התורה הספרדי, הדריך את ראשי ותלמידי הישיבות – ואהב כל אחד כבנו ממש".

סמל ל'בין אדם לחברו'

רבי מיכל יהודה, בענוותנותו, ביקש בצוואתו שלא יעשו לו מספד. אבל האלפים המתהלכים ברחובות בני ברק כחום היום – הם-הם ההספד הגדול ביותר.

"הוא כיבד את כולם, אהב את כולם – וכולם אוהבים ומכבדים אותו בחזרה", אומר לנו בדמעות שליש תלמיד הדור פנים מאנטוורפן, הצועד, למרות גילו המופלג, בשמש הקופחת אחר המיטה – וממרר בבכי.

"פנה אליי יהודי שביקש לפתוח כולל להלכות בין אדם לחברו", מספר התלמיד. "'מיד אמרתי לו: מי יותר מתאים לכוון כולל כזה מאשר רבינו ר' מיכל יהודה?'. ר' מיכל יהודה כל-כך שמח כששמע על הכולל החדש ונתן להם עצה והדרכה.

"צריך לזכור. ר' מיכל יהודה לא היה בן של או אח של. הוא נולד להורים פשוטים, יגיעי כפיים. כשנולד ר' מיכל יהודה, אביו היה בן 70. האבא לא חסך דבר וידע להשקיע את רוב פרנסתו הדלה כדי שבנו יוכל ללמוד תורה, ומכאן, מהפשטות הזו, צמח ר' מיכל יהודה".

כמה דרכים למסע

כל אחד, בדרכו, ליווה את ר' מיכל יהודה.

זה ליווה בגופו. זה התיישב מיד לאחר ההספדים בבית-הכנסת הסמוך למסע ההלוויה – ולמד. זה חילק מים של חסד להמוני הצמאים. זה חילק שטרות של כסף לעילוי נשמה - למאות אברכים. זה התאמץ לגעת במיטה ואף טבל לשם כך במקווה עם שחר. זה טרח להציץ בכל חלון מכונית, כדי לבדוק איזה 'גדול' הגיע לחלוק כבוד אחרון.

הצד השווה שבכולם: האבל עם הסתלקותו של מי שהיה ראש לראשי הישיבות.

יום שבו אחד מגדולי דור הנפילים יורד מתחת לאדמת הארץ, הוא יום אבל לכולנו.

גם מי שלא נמנה על אלפי-אלפי תלמידיו או על 'נכדיו', יודע שיום שבו בחר הקב"ה ליטול את אחד הצדיקים מבית חיינו – הוא יום שחור.

אוי, מה היה לנו.

,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!