כ"ד אייר התשפ"ד
01.06.2024

להשקיע בתשתיות • לא ישפך דם נקי

שמואל אבואב מסביר בטורו השבועי על החובה המוטלת עלינו בפרשת השבוע לתקן את הדרכים - וחיוניותן של תשתיות בטוחות ואיכותיות למניעת תאונות

להשקיע בתשתיות • לא ישפך דם נקי

בפרשת השבוע נאמר "לא ישפך דם נקי בקרב ארצך... והיה עליך דמים", ועל כך מפרשים "מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקוואות ועושין כל צורכי הרבים, ואם לא עשו כן – כאילו שפכו דמים".

כלומר – עלינו לתקן את הדרכים ואת הרחובות, שאם לא כן אנו שופכי דמים. ברחבי העולם עוברות תשתיות הבטיחות בכבישים גל מואץ של שדרוג, הנובע מתפיסה חדשה של תשתיות הדרך, שבבסיסה ההבנה שגם אם יטעה הנהג, עליו לנהוג על תשתית שתסלח לו, ותציל אותו מטעותו שלו. לשם כך מותקנים מעקות בטיחות וסופגי אנרגיה מתקדמים, המתוכננים להיפרץ בצורה מבוקרת במקרה של תאונה, ולהציל את חיי הנהגים והנוסעים, והם חלק ממרכיביה העיקריים של תפיסת הדרך הסלחנית,

תפיסה זו גורסת כי יש להרחיק מפגעים וסכנות משולי הדרך, או ליצור חיץ יעיל בינם לבין הנהגים הטועים להתנגש בהם. הרעיון העומד בבסיס התפיסה, הוא שצידי הכבישים אמורים לשמש "אזורי מפלט" לכלי רכב שסוטים מדרכם. וכשלא ניתן ליצור אזורי מפלט – להפוך את המכשולים ההכרחיים בהם יתנגשו הנהגים לשבירים ומעיכים וסופגי אנרגיה.

מבט מקרוב על מעקות בטיחות שבורים, שספגו פגיעות ממכוניות שהתנגשו בהם בעוצמה, מסביר איך נחסכים חיי אדם: ברגי המעקה נועדו מראש לקרוס ולהישבר תחת לחץ, ובכך להביא להאטה הדרגתית של הרכב המתנגש. לוחות האלומיניום המרכיבים את פנים המעקה, וחופפים במסילותיהם אחד לשני, נמעכים ומתעקמים בהדרגה לתוך עצמם, ובכך ממתנים את עוצמת הפגיעה. האפקט המושג הוא "הארכת זמן התאונה", הפועל על עקרון מקביל לעקרון המצנח, הממתן את חבטת הצנחן בקרקע.

חוקרי בטיחות מכל רחבי העולם מאמינים שסופגי האנרגיה ותפיסת הדרך הסלחנית כה יעילים, עד שהצילו, להערכתם, חיים רבים יותר מחגורות בטיחות. באנגליה נמצא כי באזורים בהם הם הותקנו, ירד שיעור התאונות הקטלניות מ 67% ל 14% בלבד. בארה"ב נבדקה השפעתם בקטע כביש מסויים לאורך 20 שנה. בכל 1,083 התאונות שבלמו סופגי האנרגיה לא נהרג אפילו אדם אחד. על פי חישובי המחקר, בהיעדר סופגי האנרגיה, היו 244 אנשים באותו קטע כביש, נהרגים או נפצעים קשה.

גם בישראל הוחל ברכישת ובהתקנת תשתיות דרך סלחניות, אולם הקיצוצים בתקציבי מעצ, פגעו קשות בהמשך ההתקנה, ואף עצרו אותה כמעט לגמרי. קשה להחליט מה מקומם יותר – האדישות לבטיחות הנהגים והנוסעים, או האיוולת הכלכלית. הרי בכביש שאינו מוגן בתשתית דרך סלחנית, היו נוסעי מכונית אחת מתנגשים במעקה בטיחות ישן, משתפדים עליו למוות, נהרגים, ועולים במותם לקופת המדינה עשרות מיליוני שקלים. באותו כביש, לאחר שהותקנה בו התשתית הסלחנית היו ניצלים, וחוסכים את הכסף שהיו עולים במותם, ואם כך – מה הועילו חכמים בתקנתם (או בקיצוצם)?
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד