גם מתוק, גם מותג: הכירו את באבלס • תמי יוצאת לשופינג

כבר במבט הראשון שהעפתי בתצוגה שבחנות המרשימה שבמתחם מרכז רימונים, יכולתי לומר לעצמי שבהחלט לא מדובר בעוד חנות לבגדי ילדים.

כשצעדתי לכאן, חולפת על פני החנויות השונות במתחם, מצאתי כמה חנויות דומות, אך שונות בהחלט. אם בשלב הראשון תהיתי לגבי הצורך לפתוח במקום 'עוד חנות', התשובה ניתנה לי די מהר. לא, זו אינה עוד חנות בה מונחים אוספים של בגדים על קולבים צפופים, אלא חנות שבה לכל בגד 'יש אבא'.

מותגים, היא מילת המפתח אותה שמעתי במהלך כמחצית השעה בה שהיתי במקום שוב ושוב. זהו שם המשחק. למנהלי החנות, בני הזוג לזר, יש שותף המתגורר בארה"ב, ותפקידו המוכרז הוא לכתת את רגליו שם בין הסיילים השונים ולמצוא מחירים טובים. בארה"ב, כידוע, יש סיילים רציניים מאד חדשות לבקרים, בכל תקופה סייל שונה, המחיר תמיד מצוין. כך הם מצליחים לייבא ישירות את הסחורה ולתמחר אותה במחיר שהוא נמוך בהרבה ממה שתמצאו בקניונים הגדולים.

"יבוא אישי במחירי חו"ל", מופיע סלוגן על הקיר. הבגדים עצמם מסודרים בערמות קטנטנות ומאורגנות להפליא, לא יותר מדי מכל סוג וצבע, בהחלט לא סטוקים.

מדובר בחנות קונספט המייבאת בגדי תינוקות וילדים ממותגים מובילים כגון ראלף לורן, טומי הילפיגר, נאוטיקה , לקוסט, ומותג הילדים ההפופלרי בארה"ב "צילדרן פלייס".

אמהות מציצות פנימה, חלקן 'מבינות' במותגים ושואלות בהתאם, האחרות בטוחות שנקלעו לחנות שגרתית, נרתעות מהמחיר בלי להבין מה אומרת התווית שעל הבגד.

אני מנסה להבין מיהו קהל היעד שלהם, ויודי, בעל החנות מסביר כי יש כמה וכמה סוגי אוכלוסיה שימצאו שהחנות היא כלבבם. "תושבי רחובות היוקרה של בני ברק, אבל גם מוכרי פיצות המשתכרים 3,000 שקל לחודש אבל בשביל המותג של הילד מוכנים להשקיע".

אשתו כמעט יכולה לנבא על פי הפרצוף אם הקונה שמציצה זה עתה מבעד לפתח הדלת היא קונה פוטנציאלית או עוד אחת שתמשש, תעבור על הפריטים, תאמר 'תודה' ותצא...

המטרה שלהם היא להכניס בעתיד רק חברי מועדון. במקום מאה אנשים שיכנסו ובכל אחד מהם צריך להשקיע זמן גם אם החנות 'לא מתאימה' לדרישותיו ורצונותיו, הם מעדיפים קהל מרוכז וממוקד. עד כה הם הצליחו להביא לכאן למעלה מ-1,500 איש שהגיעו עם אייפונים והציגו את הפריט מתוך הקטלוג בו עיינו קודם שהגיעו לכאן. בתוך פחות משבועיים קלטו למועדון שלה כ-400 חברים, והם בהחלט מתכוונים להרחיב את המעגל.

לא הייתי כאן ביום הפתיחה, אבל יודי יודע לספר על "הסתערות" ועל תור שהגיע עד הרחק מהחנות. יש מי שהגיע כדי לקבל את הבלון, אבל היו שביקשו לנצל את ההנחה המיוחדת ליום זה.

עם יד על הלב, כשהילדים שלי היו קטנים לא ממש הבנתי במותגים. אני אפילו לא בטוחה שהיו כאלו פה בארץ. אבל כשהפריטים עמדו מולי מתוקים וייחודיים לא יכולתי שלא לחשוב שבשביל הנכדים לפחות, אולי באמת כדאי פעם לפרגן מותג של ממש...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!