הארגז שבחר את ראש הממשלה • טור מיוחד

התקשורת ממעטת לדבר על כך, אבל אנו מתוודעים לשיטה אחת למספר חודשים, בעקבות פרסום תחקיר. אבל אחר-כך שבים לסדר, כאילו מדובר במשהו שראוי לסלוח עליו, להסכים לו בשתיקה.

לפני מספר שבועות פרסמו ערוץ 2 ו-10 נתונים מביכים לגבי ההתפקדות אצל חלק ממועמדי מפלגת 'העבודה': התפקדויות מקבילות למפלגות אחרות, עשרות מתפקדים, בעיקר במגזר הערבי, המשתייכים לחמולה אחת ואשר הוחתמו עם מספר טלפון אחד, בניגוד להוראות, ועוד ועוד.

"אם פוליטיקה משמעה שחיתות, מתפקדים בעייתיים ורמאות, אז אני לא שם", התבטא עמרם מצנע, אחד המועמדים, שהיה ראשון לחשוף נתונים בעייתיים אצל מועמדים מתחרים.

לפני מספר ימים נחשף כי 600 חרדים ודתיים התפקדו בנתיבות לעמיר פרץ, מתמודד ב'עבודה'. במטהו של פרץ הביעו גאווה בחרדים שהצליחו לפקוד.

"אם מישהו ייקח את הפרשה הזאת לידיים, תצא ממנה אש", אמר ציון שריקי, פעיל בסניף, שדרש לבטל את ההתפקדות של אנשים שאינם מתכוונים להצביע לעבודה, ורק רוצים להשפיע מבפנים על זהות המועמד.

וכך, ככל שמתקרב מועד ההכרעה בפריימריז של המפלגות, הולך וגובר השימוש בשיטה הידועה בשם 'שיטת הארגזים'.

הבה לא נשלה את עצמנו: מפלגת 'העבודה' אינה נהנית מבלעדיות בתחום. גם לא עמיר פרץ. חלק גדול מהפוליטיקאים מעורב עד ראשו וצווארו ברפש הזה, ותרשו לי לדלג על שמות אישים ומפלגות.

בינינו לבין עצמנו, כל התחקירים לא 'גילו לנו את אמריקה'. כולנו מכירים את השיטה ה'מסריחה', כולנו סותמים את האף כשמדברים איתנו על 'ראש המפלגה ייבחר באופן דמוקרטי'.

הארגז יוצא לדרך

התיאור הבא לא יכלול שמות אמת ולא יסגיר אישים. הקשר בינו לבין המציאות, למרבה הצער, גדול יותר מכפי שאתם מדמיינים לעצמכם.

שיחה ראשונה: "שלום, קוראים לי יוסי, אני מאוד מעריץ את א', אפשר להיפגש?"

מהלך הפגישה: "תשמע, יש לי המון חברים, אני מחובר, מכיר חבר'ה. פנו אלי כבר 'מכל מיני כיוונים' כדי שאפקוד להם אנשים, אבל אני מעדיף אתכם. מעריץ את א'".

דקה של דומיה.

יוסי מביט בפניו של רון, מצפה לתגובה. רון, ליתר זהירות, מעדיף לדבר אליו בקודים. "תשמע", הוא מסמן בידו סימן של ממון. "ניתן לך טפסים, תחתים אנשים, יביאו חשבון בנק וישלמו כל חודש, אנחנו", ---סימן ממון--- "אל תדאג. הם לא יפסידו".

יוסי עדיין שותק ומתבונן.

"כן. אני מבין. גם אתה לא תפסיד". סימן ממון.

שבועות חולפים. יוסי רץ מטרמפ לטרמפ, כולו מזיע, ערימות הניירת צמודות אליו באורח קבע.
"שלום גברת, שלום אדוני", הוא שב ופונה לעוד ועוד. בתי אבות, ישיבות, בתי כנסת - לכולם הוא מציע 'לא יעלה לכם'.

פראיירים לא מתים, הם פשוט מתחלפים.

"פחח, ומה אם המפעיל שלך יסדר אותך?" - מנסה אחד מחבריו להכניס בינה במוחו הקודח. "הוא ייקח ממך את הטפסים, יזרוק כמה שקלים עלובים, ועל הג'וב אליו ייחלת תוכל רק לחלום בלילות. כשהטפסים אצלו, בני האדם גם כן בידו, מה תעשה לו?"

ישב יוסי על המדוכה, הבין כי צדק חברו המפולפל, נטל טיפקס והחל למחוק את פרטי מתפקדיו. ובמקום - שילב רק מספר טלפון אחד - את הסלולארי שלו.

חודשיים חלפו. יוסי הפקיד בידי רון אלף טפסים. הוא גם קיבל את שכרו, טבין ותקילין. מזומן, בטח מזומן. בעסק הזה אין משהו אחר.

המאבק מתחיל

השיחה השנייה לא איחרה לבוא:

"שלום, קוראים לי אייזן, ואני עובד עבור ב'. שמעתי שיש לך חתיכת ארגז ביד, מה דעתך להעביר לנו אותו?" ---סימן ממון---

"כמה?"

"כמה היה לך שם?"

סכומים מועברים מפה לאוזן, משא ומתן בשפת הקודים, ועסקת החליפין יוצאת לדרך. אם א' משלם כך וכך, וב' משלם כך וכך וכך וכך, למה לא ללכת על ב'?

דבר העסקה הגיע לאוזני אנשי א'. משא ומתן פרק ב' נפתח. הסכומים עלו. הארגז נדד. ב' התקשר, הסכום עלה, הארגז נדד, א' התקשר, הסכום עלה.

נראה לכם תלוש מן המציאות? למרבה הצער, כל מילה אמת.

אם פגשתם בשמחה של 'סתם יהודי פשוט' שר חשוב, אל תהיו בטוחים שמאחורי המחווה הזו לא עומד איזה ארגז קטן או גדול.

אם שמעתם על ביקור של אח"מ, בסתם יום של חול, בביתו של יענק'ל או חצק'ל, יתכן בהחלט שמאחורי האישים הללו עומדים להם... ארגזים.

אם ראיתם את השכן, איש עני וחסר-כל, מתחיל לפתע לקנות לעצמו חליפות, אולי אפילו לרכוש מכונית, מי יודע, אולי פעם התעסק ב'ארגזים'.

ואני, שרגילה לשמוע את קולות היללה מכיוון התקשורת, המבכה בכל ערב בחירות מחדש ש"אין אצלכם דמוקרטיה" ו"מסכנים, הרבנים קובעים לכם מה לבחור", מכריזה:

אם דמוקרטיה היא ארגזים נודדים, סימני ידיים, שטרות לא מוגדרים העושים את דרכם מכיס אל כיס ואפס רצינות ומחשבה בדבר איכותו של המועמד, אני בהחלט גאה בכך שאת המועמדים שלנו קובעים הגרי"ש, הגראי"ל והגר"ע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!