שרי רוט מציגה: מסיבת העיתונאים שלא הייתה

בבוקרו של יום שלישי האחרון, מיהר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת במשרד ראש הממשלה.

על הבמה, כמו בובות ממושמעות, ישבו מלבדו גם שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, שר האוצר יובל שטייניץ, וסגנית השר לענייני צעירים ונשים, גילה גמליאל. את סגן שר האוצר, איציק כהן, בחר להושיב בשורת הקהל, לא על הבמה, אולי מחוסר מקום ואולי מסיבות אחרות.

גילה עשתה את האווירה וחייכה כל העת אל כולנו. אל מול הפנים הרציניות של כל השאר, היה מעין משב רוח מרענן בעצם ישיבתה על הבמה, למרות שלא בטוח שמישהו טרח להתייעץ איתה מראש על פרטי התוכנית.

היה בהחלט מעניין לשבת שם, בקרב העיתונאים, ולעקוב אחר המתרחש על הבמה. לשמוע את המילים שנאמרו, ובעיקר את מה שלא נאמר, לבחון את הפרצופים ולמשש את האווירה.

מיד לאחר סיום האירוע העליתי תיאור אינפורמטיבי של מה שנאמר. בטור הבא אני מתכוונת להעלות דווקא את מה שלא נאמר מעולם, וכנראה גם לא ייאמר לעולם. לפוליטיקאים הקוראים את השורות הבאות, בבקשה מכם, קחו אותן ברוח טובה, בהומור, אין בינן לבין המציאות כל קשר. בדיוק כמו שאומרות האותיות הקטנות של 'פולישוק': סרט דמיוני, לא היה, לא נברא.

כל קשר בין הדברים המובאים כאן לבין המציאות, הינו על אחריותכם בלבד. הנאומים המובאים להלן הם המצאה בלתי מבוססת, חלום בלהות או חלום ורוד.

וכה אמר בנימין נתניהו

אני סוקר במבטי את קהל העיתונאים הגודש פה את האולם ושמח שכולם הגיעו. למה רק למארגני מחאת האוהלים הזכות לסיקור עיתונאי? כולכם יודעים כמה אני אוהב תקשורת, אומרים שאני עובר מסך מעולה, אז למה לא? לגודל הנס, חמי מרגיש פחות או יותר בסדר, אז אני יכול להקדיש לכולכם את הזמן. אם בסיום האסיפה תחליט 'יהדות התורה' שהיא רוצה פגישת הבהרה, חמי בטוח יחוש שלא בטוב - והפגישה לא תצא אל הפועל.

אני בודק מי בא, ומאוד מאושר. כל הערוצים, כל תחנות הרדיו, כל כלי התקשורת האלקטרונית והכתובה. קצת חבל שלילך ויסמן מ'גלובס' החליטה להגיע, היא הרי יודעת שאני לא אוהב את נוכחותה. התחילה פעם עם אשתי, מאז, עדיף שלא תבוא. אבל מה לעשות ו'גלובס' לא מתייעצים איתי לפני שהם מחליטים את מי לשלוח, אפילו לוושינגטון שלחו לי אותה. טוב, לא נורא, האנשים שלי דאגו להושיב אותה בשורה אחורית, מה שלא ייתן לה הרבה חשק לנסיעות הבאות. צריך סדר במדינה הזו.

כמה טוב שהעיתונות החרדית לא ממלאת פה את האולם בהמוניה. רק זה היה חסר לי, שכל שברי העיתונים שלהם היו מגיעים לי. קולות חרדיים, קווי נייעס צרחניים, שבועונים ויומונים. זה לא נגמר אצלם. אז הגיעו נציגי שני אתרים. את זה אני עוד יכול לסבול.

תארו לעצמכם שהרבה כיפות שחורות וזקנים היו ממלאים לי את השורות, מיד היו כולם נזכרים שבעצם יש לי שר שיכון חרדי, ומעלים מהאוב את הכתבות הממוחזרות שלהם על זה שהוא דואג בעיקר לציבור החרדי. כמה פעמים הסביר להם שמתוך 28 ישובים שזכו למענקים 8 ערבים ודרוזים. זה לא עוזר. לא פעם שמעתי איך גפני, מוזס ואיכלר תוקפים אותו שהוא לא הביא מספיק בשביל החרדים. מסכן, הוא אוכל את הדג המסריח מכל הכיוונים. בתקשורת החילונית כועסים שדואג רק לחרדים, החרדים מרגישים מקופחים בגללו, למה בכלל הוא לקח את משרד הבינוי והשיכון?

טוב, אתחיל בדברי. ראשית, החלטתי לספר לכם כי בכל הרעה החולה של הדיור אשמה בעצם הממשלה הקודמת. היא זו שהחליטה שלא לשווק באזור המרכז, אז יאללה תושבי רחוב רוטשילד והסביבה, רוצו לצעוק לאולמרט וללבני, למה אני אשם?!

ואני מה? אז זהו, שכמו שיצחק ועקנין מש"ס כבר שנה נואם לנו על הפגנות עתידיות כמו בתחריר במצרים, ועד היום הוא טוען שאם רק היינו שומעים לו היינו מונעים את ההפגנות, גם אני 'התרעתי'. חשבתם שרק שר הפנים שלי נוהג להתריע? לא, גם אני. זיהיתי מיידית את הבעיות במנהל והעברתי את הרפורמה. צחקו עלי שזוהי 'רפורמת המרפסות', אבל היום כולם מבינים כמה חכם הייתי. "לא צריך לשכנע את המשוכנע, לא צריך להתפרץ לדלת פתוחה". מאז ומתמיד אני מכיר את הבעיה, לא חבל לכם להיצלות בחום בתוך אוהלים?

מאז כוננה ממשלתי ועד היום ערכתי כתריסר פגישות עם אטיאס ועם שטיניץ, לפעמים אפילו הזמנתי את שר הפנים, שתמיד אני שוכח את שמו. אבל לא חשוב, אמרתי תודה לאטיאס והם באותה מפלגה אז זה בסדר בשביל הרב.

עכשיו אני רוצה לעבוד בתחכום. למה לי להגיד כמו שאמר אטיאס, שהמפגינים שייכים לקבוצת שמאל? לא, תשמעו, המפגינים הם בסדר, הם מציגים מצוקה אמיתית. באמת מסכנים שם ברוטשילד והסביבה. ובכלל, זה לא דבר חדש לי, זיהיתי את זה עוד לפני שהפכתי לראש ממשלה בפעם השניה, בעצם עוד כשהייתי שר אוצר. ניסיתי לשנות את מבנה מנהל מקרקעי ישראל, אבל לצערי לא הצלחתי.

תשמעו רבותי, יש לנו מדינה קטנה, אבל עושים לנו אותה עוד יותר קטנה. משתלטים לנו על הקרקעות במנהל מקרקעי ישראל. תגידו, המשפט הזה לא מוכר לכם מאיזה שהוא מקום? אה, נזכרתי, איכלר מ'יהדות התורה' תמיד קורא למנהל בנאומים שלו 'מנהל מספסרי ישראל'. תמיד צחקתי על ה'יציאה' הזו, אבל אחרי ששמו לי אוהלים מול הפרצוף, תשמעו זו כבר לא בדיחה.

עכשיו תסתכלו רגע על הגרפים. אתם רואים? עשינו ועשינו, הגדלנו היצע דירות, נתנו תמריצים, ביטלנו החלטות שגויות. רגע, דקה לקרדיטים, אחר-כך כותבים ב'בחדרי חרדים' שאני 'גונב' את הקרדיטים לשרים שלי. מה פתאם גונב, אני פשוט כל-כך הרבה עוזר להם שכל הישג שלהם הוא בעצם שלי, אבל לא חשוב, אגיד להם תודות שוב ושוב. אז תודה לשר השיכון ולשר האוצר, אני מת עליכם, עשיתם עבודה טובה, הצלתי את הכלכלה ב-2003 תאמינו לי אציל גם את הדיור, אני יודע בדיוק איך לעשות את זה, בינינו אני מומחה בנושא, ותודה לשר השיכון ולשר האוצר שיושבים כל בוקר במשרד שלהם, זו עזרה גדולה בשבילי, כי אני הרי לא יכול לשבת בכל המשרדים. הם יושבים, אני במשרד שלי עושה לכולם את העבודה, ותסמכו עלי, יהיה בסדר.

מי לא יודע שהוועדות המחוזיות הן תמצית הרעה החולה של המדינה הזו. תשאלו את ידידי מאיר ניצן מראשון לציון ואת חיים ביבס ממודיעין, הבאנו אותם לכאן והם יוכלו לספר לכם כמה 'קש' הם אוכלים בוועדות. וכמו הסיפור הקבוע של אלי ישי, שכבר שמעתי אותו כמה וכמה פעמים, על שומרי היערות שסופרים את העצים ומעכבים את הבינוי.

עכשיו תשמעו, לא טוב לי שהסטודנטים מפגינים. מילא חרדים מבני-ברק היו צועקים שאין להם בתים, אבל הסטודנטים, הם אוכלוסיה אהודה. שנתיים צועק מוזס על זוגות צעירים שגרים במחסנים, מי בכלל מתייחס. כל עוד מדובר בחרדים, אין לי בעיה עם זה. ברגע שמדובר באוכלוסיה של עגיל באוזן - זו כבר מכה. לא טוב. חכם אטיאס, בטח שלא אכפת לו מהם, אמר בתקשורת שהם שמאלנים אז לא מעניין אותו. אותו מעניין רק מה יגידו בבית של הרב. אותי מעניין השטח. אז יאללה, בוא נקים להם מעונות סטודנטים, על שטח חום שממילא לא היו בונים עליו דירות, בוא ניתן להם הנחות בכרטיסיות, שיהיה.

גילה אמרה לי הרבה פעמים שאם נממן לסטודנטים נסיעה חינם ברכבת הכול יהיה נחמד להם. מה הבעיה? יגורו בלוד, יעלו על רכבת, ויבואו לאוניברסיטה. בינינו, אני יודע שזה לא נכון, אבל גילה אמרה, ותמיד אוהבים לקבל הנחות. אז יאללה, לשקף הבא: 23 דקות מלוד לאוניברסיטת תל-אביב, 25 דקות מכפר סבא לתל-אביב, 25 דקות מקרית גת לאוניברסיטת באר שבע. מה, הם לא יכולים לגור בכפר סבא?! למה, מה קרה? יקר שם הדירות? אז מה, אבל נתתי להם 50 אחוז הנחה ברכבת.

טוב, ועכשיו קצת יותר ברצינות. אין פתרונות קסם, אנחנו הולכים על סדרת צעדים משולבת, במשך השנים יירדו מחירי הדיור בטיפ טיפה, ומי שלא מספיק לו, מצידי שימשיך להפגין. מה פתאום, הצעדים החדשים לא קשורים למחאה ולאוהלים, תכננתי אותם כבר מזמן, רק חיכיתי למזג אוויר טוב כדי לספר על כך לעיתונאים. וחוץ מזה, שאטיאס מנדנד לי עליהם כבר שנתיים, כמה אני יכול לשמוע אותו על האוזן? אולי עכשיו הוא יהיה כבר מרוצה. אני מסתכל עליו, הוא לא נראה לי מאוד מבסוט. אני לא מבין למה. נתתי כל-כך הרבה לסטודנטים, מה לא בסדר לו? הוא רוצה שאתן גם לבוחרים שלו? מה, הוא לא מבין שהתקשורת תבלע אותי?

לא, מה פתאום, לא אכפת לי מהאוהלים. כשהוצאתי את המשק מצלילה, אז, כשהייתי שר אוצר, היו פה הרבה מאהלים, אוטובוסים עם שלטים בגנותי, חמישה חודשים של שביתה. זה לא הפריע לי. טוב, תעשו טובה, נתתי לכם הנחות, מעונות, הטבות, תפרקו את האוהלים ורוצו למזגנים.

וכה אמר יובל שטייניץ

השתגע הראש ממשלה הזה. אין לי בעיה עם זה שיחוקק חוקים של וד"לים, שישנה את מבנה מנהל מקרקעי ישראל, מה מפריע לי כל עוד הוא לא מבקש ממני כסף. הנה, פה ממול אני רואה את ראובן קוגן, רפרנט הדיור באוצר. הפנים שלו חמורות סבר, זה סימן שמישהו לקח מהארנק שלנו יותר מדי.

כל-כך נפגעתי מהפרסומים בעיתונים לפיהם כביכול נתניהו רוצה לזרוק אותי. אני, שהייתי החבר הכי טוב שלו, שעד לפני הבחירות ישבנו כל-כך הרבה במסעדות ירושלמיות וכייפנו. בסוף זכר לי את החברות הזו ונתן לי את התפקיד החשוב של שר אוצר במדינה. חשבתי שמעכשיו אלקק דבש, אבל אז רק הבנתי שהוא לקח אותי בשביל להיות לו בובה שהוא יכול למשוך לה בחוטים. לא, אני לא אוהב את זה. פה ושם ניסיתי לגלות עצמאות, אבל את האמת, זה לא הלך. שוב ושוב הוא כופף אותי.

לפני כמה חודשים איימו עליו החבר'ה מש"ס. הוא בא ואמר לי 'חבוב, המצב קריטי, תן להם מענקים'. אמרתי לו אי-אפשר, ראובן אומר שזה יכול חלילה להביא למשבר, אולי איזה סאב פריים או משהו דומה. אבל הוא אמר שאין ברירה, הוא מרגיש שאלי ישי כבר 'על הסף'. בצעד נואש ביקשתי ביקור אצל הרב של ש"ס, דיברתי איתו על מספרים, הוא דיבר איתי על זוגות ודירות. אמרתי לו קופה ואוצר, הוא אמר לי ש"ס ובוחרים.

לא רק שנכשלתי, עוד הלכו להדליף לי את הפגישה הזו לתקשורת. ישי ואטיאס שניהם מכחישים שהלכו לעיתונאים, אבל אני יודע שאני לא הלכתי. אז זה אחד משניהם. לא נעים, מה לי ולבית רב, זה נראה שנכנעתי כזה, זה לא טוב לי. אנשים צחקו עלי אחר-כך.

אבל אלו מש"ס תפסו אומץ, איימו על נתן אשל, וביבי שוב כופף אותי. אני לא מאמין איך הצליח להעביר את זה בהחלטת ממשלה. ככה סתם ב-28 ישובים אנשים יקבלו ממני צ'קים של 60 אלף שקל. השתגעו? מה, אני מחלקת רווחה? יש לי כמה רעיונות איך לעשות שיקבלו את הכסף מה שפחות אנשים, אבל אני לא בטוח שזה יצליח לי.

אחר-כך הלך ליצמן, ובתוקף כל מיני הסכמים שלו עם נתניהו (שאני לא בקי בהם וגם אם הייתי בקי לא הייתי מפרט), קיבל את ערד ואת חצור בדירות יד שניה. הוא לא מבין ביבי שעם כל הכבוד לליצמן, ויש לי כבוד, מדובר בהרבה כסף? אז מה אם הרוכשים הם חסידי גור? מה, יש להם דם כחול יותר משאר החרדים? טוב, אני לא רוצה להתערב ליהדות התורה בעניינים. רק זה חסר לי להכניס את היד שלי לבוץ המריבות שלהם. אין אחד שנכנס לבוץ הזה ויצא נקי וללא פגע. פעם אחת כבר כמעט קיבלתי התקף לב, אז, במריבות של גפני עם כרמל שאמה על צ'שינסקי. לא רוצה לראות שוב מיטות לבנות של בתי חולים. בסוף עוד אצטרך להרים טלפון לליצמן שיסדר לי רופא למרות השביתה.

לפני כמה ימים, אחרי שהקימו את המאהלים, פנה אלי נתניהו ואמר לי, חבוב, נגמרה ההצגה, מתחילים להוציא כסף מהקופה. אין ברירה. שב עם האנשים שלך, תנסה לעשות את זה הכי פחות כואב שאפשר, אבל אי-אפשר לעשות עוד מסיבת עיתונאים שאין מאחוריה כלום, העיתונאים היום הם לא מה שהיו פעם, הם מבינים עניין וכבר צוחקים עלי על מסיבות העיתונאים שלי.

ואני, שידעתי שעיתונאים הוציאו את זה שהולכים לפטר אותי, ואני, שיודע שעיתונאים לא מפרסמים משהו אם לא הדליפו להם את זה מבפנים, ואני, שידעתי שאם הדליפו רצו שאדע על זה, הבנתי שאני חייב להיות ילד טוב וממושמע ולעשות מה שהבוס רוצה. אמרתי לקוגן, תקשיב, שעת חירום, אין ברירה. תוציא מהארנק לפחות מהכיס של הכסף הקטן. נראה אחר-כך מאיפה להחזיר לעצמנו את הסכום. הוא עשה פרצוף, כעס, אבל יש לו ברירה? מסכן, קשה לי לראות אותו כאן ממולי. אבל מה, יותר טוב שיביאו לו את משה כחלון להיות שר אוצר? משה יחייך לכולם, יפזר שטרות ברחובות, אני עוד הרע במיעוטו.

טוב, רבותי העיתונאים, עוד חיוך אחד לסיום, "אם ירצה ה'" נפתור את הבעיות. אגב, את המשפט הזה נתתי כצ'ופר בשביל העיתונאים החרדיים שכיבדו אותנו בנוכחותם. הם מכנים אותי 'אויב הישיבות'. שתדעו שמאד נפגעתי. אני לא אויב. מה פתאום. זה גדעון סער מפיל עלי אחריות, אני לא עשיתי להם כלום. אפילו איציק כהן שמחייך פה אלי מהשורה הראשונה של הכיסאות אמר לכולם שהאחריות של משרד החינוך. אם זה לא ישכנע אותם אשלח אותו להגיד במליאה שבסוף בדקנו וזה גם אחריות שלנו, אבל בינתיים אפשר לחכות עם זה. במילא את הביקורות נמשיך השבוע כאילו כלום לא קרה, מה מעניינות אותי האסיפות שלהם במוצאי שבתות. בעצם אולי כדאי שאכתוב לראש ישיבה שם, מה שמו, אגיד לו כמה אני אוהב את התורה ואת לומדיה, ושאפילו אמרתי הבוקר 'אם ירצה ה'' לפני כל התקשורת. הוא בטוח יסלח לי.

למה נתן אשל מסמס כל הזמן? יש מצב שהוא מעביר דיווחים למישהו? עשיתי משהו לא בסדר? לא מה פתאום, אני כבר בפאראנויה. הוא סתם מדבר עם אנשים בסימוסים. זה לא עלי. טוב, קהל נכבד, תתפזרו, לכו הביתה, תפסיקו לכתוב לי על הפגנות ואוהלים כי אין לי כבר כוח לזה, תנו לי שקט עד לסוף הקדנציה הזו. וזה בסדר, מחירי הדירות, בסוף ירדו. תאמינו לי. תסמכו על 'בעזרת ה', על הרב עובדיה, על אלי ישי, על אריאל אטיאס וגם על ביבי.

וכה אמר אריאל אטיאס

אני מרגיש שאני הולך להתפוצץ. איך הוא יושב לו פה עכשיו, ביבי הזה, כמו שחקן קולנוע ומפנטז על העיתונאים כאילו הוא מטפל בבעיית הדיור כבר שנתיים. הוא חושב שהם מטומטמים? נכון, הוא עזר להעביר רפורמות במנהל, אבל מה עשה בשביל הורדת מחירי הדירות חוץ ממסיבות עיתונאים? מס לפה, מס לשם, הרבה זה לא יכול לעזור.

כבר שנתיים אני צועק לו שהמצב חמור, שאין מספיק דירות, שצריך לעזור במענקים, והוא צוחק לי בפרצוף, אומר ששטיניץ לא מרשה לו. כאילו אני טיפש ולא מבין ששטיניץ בובה שלו. הוא קפיטליסט, לא מוכן לחלק כסף חינם לאנשים. בטח לא לחרדים, שילכו לעבוד. הוא לא מבין שגם מי שעובד לא מצליח לשלם על דירה. הזהרנו אותו, אמרנו לו שהרב 'ככה קרוב להוראת פרישה', הוא לא האמין. ברגע האחרון הציל את הממשלה שלו ונתן לנו מענקים. לא כמה שרצינו, אבל כל פירור מתקבל בברכה.

כמה התחננתי להוזיל את הקרקע ב-50 אחוזים! אני צועק את זה חודשים, מי שמע לי בכלל. אני לא אוהב את המאהלים, יושבים בהם מפגינים ששייכים לשמאל ולכל מיני קבוצות שאני אפילו לא יכול להגיד את שמן. אבל אם בזכותם ביבי מוכן לתת הנחות בקרקע, טוב שההפגנות נולדו.

רגע, אני צריך לברך. "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו". אמת, זה רמז קטן לראש הממשלה. הכול מאת ה', לא בגלל הכישרונות שלו. בינינו, אני צריך הרבה עזרה מאלוקים כי אני הולך לחטוף בעיתונות החרדית על ההישגים של הסטודנטים. אני יודע שלא זה מה שציפו ממני בתור שר שיכון חרדי, שאדאג להטבות לסטודנטים. רצו שאשיג הטבות לחרדים. הם לא מבינים שהעיתונות בודקת אותי בשבע עיניים, שאני לא יכול לעשות כל מה שאני רוצה. שייצאו גם הם עם אוהלים לשטח. מה הם רוצים מהחיים שלי? הסטודנטים הפגינו, נתניהו מפחד מהם, אז נתן להם. על החרדים לא שם, ולא אני אשם בזה.

אני לא יכול להביא כל יום מחדש את הרב, בשביל לאיים על נתניהו בפרישה. בינינו, זה גם לא עושה רושם טוב שמפלגה מאיימת כל שני וחמישי שהיא אוטוטו יוצאת. איכלר איים, וחטף מאלקין. מאז, לא שמעתי אותו מצייץ.

אני שר שיכון של כולם, אני עובד לפי כללי השקיפות ולפי קריטריונים. אז נכון, על השטח עוד לא צצה אפילו עיר חרדית אחת, אבל תאמינו לי, קצת סבלנות וזה עוד יקרה. שרק ביבי לא יקצור לי את הקרדיט ויגיד שהכול נבנה ברוב כישרונותיו ותחזיותיו. אני שותק לו, אבל לא אוהב את זה. יש שר שיכון במדינה, ולא קוראים לו בנימין נתניהו. זה לא שאני סגן שלו, אני השר בעצמו. שיפנים את זה.

זהו, עד כאן נאומי להבוקר, מכאן והלאה אתן תדרוכים פרטיים לעיתונאים נחשבים. אסביר להם למי באמת מגיע הקרדיט. ביומונים ממילא אוכלים את הקש שמאכילים אותם בהודעות היח"צ. בשבועונים, זה בסדר, מכירים אותי ויכתבו עלי גדולות ונצורות. ל'קול ברמה' אגיד שכל התוכנית מהבוקר התבשלה כבר אז, בפגישה של שטיניץ עם הרב. מאיפה הם יידעו שזה לא נכון? אלי לא יעלה לשידור ויגיד הפוך ממני. 'בחדרי חרדים' ממילא יעשו טור הומוריסטי, זה תמיד נחמד ולא מחייב, שאר האתרים זניחים ולא מעניינים אותי.

אז מה נשאר לי? תקשורת חילונית. טוב, שם אני מומחה באיך לטפל. אני יודע לתת להם סקופים, חומרים מרתקים שאף עיתונאי לא יוכל לסרב להם, גדולי השדרנים נופלים שדודים מול מתק לשוני. אולי פעם, כשימאס לי להיות שר, אתחיל לעשות תדריכים לפוליטיקאים, שיידעו איך מדברים עם התקשורת. בינתיים, אני מעדיף להיות בלעדי בתחום.

לסיום, תודה ליו"ר תנועת ש"ס לשעבר, אריה דרעי, ששתק לאורך כל ימי השביתה, אולי כי לא רצה להזיק לי ואולי כי לא רצה להזדהות עם מפגיני השמאל. מה אכפת לי למה. רק זה היה חסר לי שהוא היה עולה לשידור ומספר איך אם הוא היה שר שיכון, כבר מזמן היה לנו את חריש, כסיף ונצרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!