לגור בקומת קרקע • ימימה לא מוותרת לשכן

כמה טוב לגור בבית מוקף בגינה יפה. כמה רע לגור בבית מוקף בגינה יפה.

כבר סיפרתי על זה בעבר, אבל רק אזכיר לך, יומני היקר, במה מדובר.

הגינה יפה, הפרחים פורחים, אבל הצרה מתחילה עם אוסף הממצאים אותם אני מוצאת בכל פעם בה אני יוצאת מפתח הבית החוצה: מקלות ארטיקים מקושטים בנמלים, גלעיני אפרסקים, טיארות עשויות מחלקי עיתונים גזורים ומקופלים, גביעי לבן מרוקנים או מלאים בחציים, ואפילו...דפי העונשים של הילדים - מאה פעם 'לא אפריע יותר בשיעור', ועוד שאר מיני פנינים.

אני לא מסוג השכנות שתעלה למעלה, תנקוש בדלתות ותבקש קצת התחשבות. אם הם לא מבינים לבד שלהושיב את הילד שלהם לארוחה על סורגי החלון תוך שהוא משליך אל החצר שלי את כל מה שהוא לא אוהב זהו דבר שלא ייעשה - זה באמת עצוב, אבל אין לי הרבה מה לעשות בקשר לכך.

אחת לשבוע, אני או בן הזוג, יוצאים החוצה, מצוידים בכמה וכמה אשפתונים ובמטאטא גדול ופשוט אוספים את הלכלוך.

תאמינו לי, מדובר בעבודת פרך. אני אוספת, וכמעט מדברת לעצמי: למה אי-אפשר להתחשב?

הנזיפה והתגובה

התסכול האיום נוצר לפני שבועיים. יום שישי, נקישות בדלת. השכן בפתח, כועס לגמרי. 'תגידו, איך זרקתם לאשפה את סיר הקוסקוס שלנו?' – שאל.

לא הבנתי על מה הוא מדבר, והוא ניאות להסביר. הילד השליך אלינו לחצר סיר קוסקוס. בלי הסיר הזה, הקוסקוס לא יוצא לאשתו כמו שצריך, אז אנחנו אשמים בכך שהשבת ייאלצו לטעום קוסקוס לא טעים.

נחרדתי מעוצמת האשמה. הוא היה כל-כך זעוף, שכמעט רצתי למטבח להעמיד בשבילם סיר קוסקוס. אבל אז נזכרתי בזיעה הניגרת ממצחי בעת איסוף הזבל, והחלטתי שלא לבלוע את לשוני, כמו שתמיד אני נוהגת לעשות: לא לשמור על עדינות יתירה ופשוט לענות.

"שמע נא אדון שכן נכבד. יש לי כמה וכמה דברים לעשות חוץ מלאסוף לכם את הזבל. וכשמלאכת ניקוי החצר כוללת בתוכה איסוף גרוטאות ילדיך, משחקים ישנים, עפרונות, חידודים, עפיפונים ושאר יצירות, במקום שתגיד תודה, תתנצל, ותשוחח ברצינות עם הילדים שלך, אתה עוד בא בתלונות?! אני אמורה לפתוח מפעל מיחזור שימיין לך מהו לכלוך ומהו סיר אמיתי?! לא די בכך שאני מתנדבת בשבילך לאסוף את הכול לתוך אשפתון גדול?!

"אז במקום שאני אעלה אליך ואצעק על ילדיך, אתה עוד בא בתלונות?! נראה לך שכשאני אוספת את כל הזבל ומורחת את ידי בגלעיני הפירות של ילדיך, תוך שהנמלים ממלאות את אצבעותיי, אני גם מסתכלת על מה שאני אוספת?! אני מעדיפה לעצום עיניים, לאסוף הכול לאשפתון ולשכוח מהגועל".

הוא עמד נדהם. היה בטוח, כנראה, שאשתוק לו כמו תמיד, אתנצל, ואולי גם אבטיח לקנות לו סיר חדש. חשבתם שמשהו יצא מאותה שיחה? שהוא למד לקח? שהוא הושיב את ילדיו לשיחת מוסר?

אז זהו, שלא.

איך הוא סיכם את השיחה בינינו? "כשקניתם דירת קרקע, הייתם צריכים לקחת בחשבון שככה זה, ששכנים מלמעלה מלכלכים. אם זה לא מתאים לכם, אתם מוזמנים לעבור דירה, והפעם לקומה עליונה. שם, תלכלכו אתם לשכנים למטה"...

לא תאמינו כמה זעמתי. רק בגלל שאני לא אוהבת לריב עם שכנים, שתקתי לו ונכנסתי הביתה כועסת, אך בשפתיים קפוצות.

הנחה על סיר קוסקוס

לפני רגע סגרתי טלפון עם רחל העיתונאית. היא אומרת שיצא לה לאחרונה לראיין את השר לא זוכרת לענייני מה, אבל שר שממונה על ניקיון וכאלו דברים. הוא אמר לה שהציבור החרדי לא מקפיד בנושא הניקיון. שהוא, כאדם חילוני, לא מבין איך זה הולך ביחד עם חובות ההלכה בנושא הזה.

היא לא רצתה להגיד לו שגם היא לא מבינה הרבה דברים, שלפעמים היא תוהה איך יכול להיות שח"כ חרדי מרכל על חברו לסיעה. איך יכול להיות שח"כים חרדיים עושים מעשים שלא ייעשו, אבל היא לא שואלת שאלות. היא מבינה שלא כל אדם שקרוי חרדי הוא באמת כזה.

הלוואי, אמרה לי, שמישהו ירים את הכפפה ויחוקק חוק: כל שכן שייראה או ייתפס או ילשינו עליו שהשליך לכלוך מבעד לחלונו ישלם קנס למי שהלכלוך פגע אצלו.

עכשיו דמיינו לעצמכם שעל כל גלעין אפרסק כזה אני מקבלת מהשכן למעלה 1000 שקל. כל מקל קרטיב מושלך, עוד 1000 שקל. כל טיארה, עפיפון ושאר חלקי עיתונים גזורים הפזורים להם בין ענפי העצים בחצרי, כל אחד מהם יזכה אותי ב-1000 שקל ביד ומיד. יש לכם מושג איזו מיליונרית אהיה?

מן הסתם ארוץ לקנות עוד כמה וכמה דירות קרקע, ורצוי באזור חרדי.

טוב, אולי על סיר קוסקוס שייפול אלי לחצר אעשה לשכן הנחה, אולי אוותר לו בכלל על הכסף. בכל זאת, מסכן, קוסקוס טעים לשבת כבר לא יהיה לו.

עוד מיומנה של ימימה תפוחי:

• מעשה ביום לא מוצלח
• מעשה בחג השמן • ימימה תפוחי מתאוששת מחנוכה
• יומולדת: מה יותר חשוב - העוגה או הלב?
• לא רוצה בית מלון • ימימה מסכמת פסח
• לא תאמינו: גנבים פרצו אל רחל הביתה • היומן של ימימה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!