י"ב אייר התשפ"ד
20.05.2024

התוכנית הסודית של דגל התורה יעקב ריבלין

בחוגי דגל התורה שהיו מקורבים לחזו"א 5 מתגבשת בימים אלו תוכנית לקימום מחדש של מועצת גדולי התורה שהתכנסה מעט מאוד פעמים בשנים האחרונות, וגם אז לצרכים פורמליים בלבד, שכן ההחלטות האמיתיות התקבלו רק בבית הצנוע שברחוב חזו"א // יעקב ריבלין

התוכנית הסודית של דגל התורה  יעקב ריבלין
יעקב ריבלין צילום: באדיבות המצלם



#מנותר קנקנים

אדם עומד מול כלב גדול ומבעית בסמטה חשוכה ללא מוצא. כל מאלף כלבים מנוסה יודע מה המסכן צריך לעשות. קודם כול, לנשום עמוק ולהירגע. אחר כך לומר לעצמו בשקט כמה פעמים: "אני לא מפחד ממנו, אני לא מפחד". אם התרגיל יבוצע כהלכה, יש סיכוי טוב שהמפגש יסתיים ללא תוצאות קשות. לא בגלל שההולך על ארבע הוא פסיכולוג אלא בגלל שחוש הריח שלו מתוכנת להרגיש בטיפה הכי קטנה של זיעת פחד שנקווית על הגוף. פני פוקר במקרה זה לא יועילו, רק רגיעה אמיתית שתעצור את הגרת הזיעה.

במופע האימים של מסיבת החנוכה בכפר המכביה שכח נתניהו, איש קר רוח בדרך כלל ויכולת שליטה עצמית מעוררת כבוד, את כלל הברזל הזה. הוא עמד מול קהל ביתי תומך ומריע, אבל את הזיעה שלו אפשר היה להרגיש עד מדבר יהודה. ההתקפה על נשיא המדינה הייתה הרגע שבו גם קהל המעריצים באולם הבינו שאיש העומד לפניהם על הבמה לא ממש מביט בהם. הוא מביט אחורה ורואה מאחוריו רק תהום פעורה. הם בסך הכל הובאו לשם (בגיוס מסיבי שכלל טלפונים אישיים לראשי קבוצות פעילים) כדי להיות התפאורה למעמד החלפת קו ההגנה. 'לא יהיה כלום כי לא היה כלום' - אאוט. 'המלצות המשטרה חסרות משמעות' - אין. מאחורי המסר האחרון עלה ריחו של הפחד הנורא.

חסרות משמעות? נתניהו מניסיונו הוא יודע כמה שזה לא נכון. הנה, כבר עכשיו יש לרעייתו תיק כבד, 'מעונות ראש הממשלה' הוא נקרא, שעבר את המלצות המשטרה ועומד לפני הגשת כתבי אישום.
נתניהו, כמו כולם, זוכר עשרות המלצות משטרה בתיקי אישי ציבור שנגמרו בכתבי אישום ומאחורי הסורגים. הנה רשימה קצרה ומובחרת מהשנים האחרונות בלבד: שר האוצר אברהם הירשזון; ראש הממשלה אהוד אולמרט; רב ראשי לשעבר, וארבעה ראשי ערים שנכנסו וחלקם כבר יצאו מבין חומות הכלא. זה נכון שמבחינה סטטיסטית שישים אחוז מהמלצות המשטרה לא מתקבלות אבל זה כשמדובר בנחקרים מן השורה. בתיקים ציבוריים שהמשטרה מושיבה עליהם את מחצית הצוות של להב 433 התמונה שונה לחלוטין. כמות המפורסמים שמאכלסת בשנים האחרונות את מעשיהו וכלא חרמון רק הולכת וגדלה בהתמדה.

התיק של נתניהו סבוך עוד יותר. בתיקים של 'עמך', הפרקליטות רואה את החומר רק אחרי המשטרה. הפרקליטים מקבלים לידיהם את חומר הראיות ובוחנים סיכויי הרשעה בבית המשפט. פעמים רבות הם מוצאים שמה שנראה לחוקרים ראיה, זו בסך הכל פיסת מידע שהשופט יזרוק אותה לפח שמתחת לשולחנו. היתרון של הפרקליטים הוא המבט מהצד. הם לא היו חלק מקרב המוחות מול הנאשם ולכן אין להם את האמוציות שגורמות להם, כמו לחוקרים, לראות לפעמים צל הרים כהרים ושיחת טלפון מקוטעת ולא ברורה כראיה מוצקה.

בתיק נתניהו, לעומת זאת, קשה לדעת מה יש יותר, פרקליטים או חוקרים. כל ראיה נבדקת מבצעית ומשפטית בו זמנית. את ההחלטה להפוך את ארי הרו לעד מדינה קיבלו החוקרים רק לאחר שצוות של פרקליטות המדינה הגיע למסקנה שהחומר שהוא סיפק יצוק בבטון. אחרת השמיים יפלו גם להם על הראש. גם להפוך עובד מדינה לעד מדינה נגד ראש ממשלה וגם להפסיד בבית המשפט. ואיפה אביחי מנדלבליט שאין פיסת ראיה בתיק שהוא לא בדק אותה אישית לעומקה. כשמדובר בחקירה של ראש ממשלה לא חותמים הסכמי עד מדינה ובוודאי שלא מגבשים המלצות להעמדה לדין לפני שכל צמרת הפרקליטות משוכנעת שיש לפחות שמונים אחוזי הרשעה.

עד שהרים ידיים מול האיום של כחלון, גם נתניהו חשב כנראה, שהמלצות משטרה הן לא כלום כפי שטען אמש. לכן הוא שלח את דוד אמסלם ודוד ביטן ליפול שדודים על חרבם בניסיון לחוקק את חוק ההמלצות. הדודאים מילאו את השליחות בלי ללחוץ על הברקסים ובלי להסתכל ימין ושמאל, והנזקים בהתאם. דוד ביטן היה הראשון שהחליק בסיבוב ועף לתהום, דוד אמסלם כנראה גם כן בדרך לשם. לא במקרה נעדרו השניים מהמופע של נתניהו בכפר המכביה. הדודאים עשו את שלהם - ונכשלו אף כי שלא באשמתם - הדודאים יכולים ללכת. יש המלצות, ורק נתניהו והחוקרים והפרקליטים יודעים עד כמה שהן חמורות.

בדרך למסמס את הצחנה והמיאוס שיעלו כמו ריח הרפתות בשעות בין הערביים לא היסס נתניהו לרמוס את רובי ריבלין במגפיים גסים. להגיד שלא הגיע לריבלין לחטוף על הראש מנתניהו זה יהיה בלתי הוגן. ריבלין לא החמיץ שום הזדמנות לעקוץ את נתניהו גם בלי לנקוב בשמו המפורש. הנאום שלו לפני חודש על ההתנכלות לזרועות החוק ורמיסת הדמוקרטיה היה למעשה 'העתק-הדבק' ממאמרי המערכת של עיתון הארץ וכמה פרשנים ידועים מידיעות אחרונות. אם זה לא היה ריבלין מול נתניהו, ההשתלחות הבוטה של נשיא בראש ממשלה לא היה עוברת בשתיקה. ריבלין ידע שהוא יקבל חסינות ולכן הרשה לעצמו מה שהרשה. חיסול החשבונות של נתניהו במופע השבוע היה כשלעצמו מוצדק מאין כמוהו.

אלא שגם בחיסולים יש כללים. זה לא חוכמה לעשות פעלולים מילוליים מול קהל אוהד ולהתגלות כנוכל כשהאורות נכבים והקהל יוצא החוצה. הפעלול האמור היה אזכור דבריו של ריבלין עצמו על הסבל שעבר עליו בתקופת החקירות נגדו ועל העוול שנעשה לו. בנאום שנשא בשבוע שעבר, במטרה כנראה לשפר קצת את התדמית השמאלנית שדבקה בו, סיפר ריבלין כיצד טרפדו את הקידום שלו בשנים 2011 עד 2013 בטענות שווא. נתניהו ציטט והוסיף: האיש הזה הוא היום נשיא המדינה. לאמור: דין אחד לי ולו. כשם שהוא יצא צח כשלג מול המערכת המשפטית, ראו תראו שכך יהיה גם איתי.

על הבמה במופע ישבו כמעט כל שרי הליכוד וכמה מהם השפילו את ראשם, אם לא מבושה אז מתדהמה. הם כבר מכירים את היכולת של נתניהו ביצירת מצגות של מציאות מדומה, אבל דבר שכזה מחייב השראה מיוחדת. רובי ריבלין סבל מרורות מהחוקרים שלוש שנים ואחר כך אכל את הדבש. כל התיקים נגדו נסגרו. חלקם מחוסר ראיות וחלקם מחוסר אשמה. עם כל אי הכבוד שבסגירת תיק מחוסר ראיות (מול חוסר אשמה שהוא זיכוי מלא), איפה זה ואיפה ההמלצות לחקירה מהן מפחד ראש הממשלה. המלצות להעמדה לדין של מאה חוקרים שמלווים בעשרים פרקליטים הן כבר חצי הרשעה. ריבלין היה רחוק מזה ת"ק פרסה. במבט לאחור התברר שסתם ישבו לו על הוורידים. אצל נתניהו הוורידים כבר פקעו.

#בוקה ומבוקה בקואליציה

המלצות המשטרה, חמורות ככל שיהיו, לא אמורות להשפיע על סיעות שמייצגות קהל שממילא לא מאמין בשלטון החוק. על הסיעות החרדיות מיותר לדבר. הן לא זקוקות לאליבי מיוחד כדי לפגוע בדיקטטורה המשפטית שכל כולה אנטי חרדית. גם על הבית היהודי שחוטף פסיקות נגד המתנחלים ונגד כל ערך לאומי זה לא ישפיע. אביגדור ליברמן? הצחקתם אותו. האיש שעבר עשר שנות חקירה פלוס המלצה להעמדה לדין (וניצל לבסוף על ידי היועץ המשפטי יהודה ווינשטיין בעור שיניו), לא הוא ולא קהל בוחריו מתרגשים מהמלצות של כחולי המדים. ובאשר לליכוד. מי שראה את צמרת המפלגה יושבת שפופה על הבמה במכביה הבין שהליכוד זה ביבי וביבי זה הליכוד. בלכתו יקח איתו גם את המפלגה.

הלחץ הציבורי הכבד יופעל על כחלון. המפגינים ברוטשילד נגד השחיתות מכוונים בדיוק אליו. הישג אחד כבר היה להם. אחרי שהודיע עשר פעמים שחוק ההמלצות הוא לא פרסונלי ולכן יתמוך בו, הגיעה ההפגנה הגדולה לפני שבועיים וגרמה לו לעשות פליק פלאק לאחור. יום לאחר מכן הוא כבר דרש להוסיף לחוק הסתייגות שתקבע שהחוק לא יחול על חקירות שכבר נפתחו. זו היתה קבורת החמור של ניסיון ההימלטות של נתניהו באמצעות החוק. החוק שאמסלם ממשיך לקדם ויעלה להצבעה בשבוע הקרוב לא יחול על תיקי אלף ואלפיים בהם מתגבשות כעת ההמלצות.

מדוע אפוא אמסלם ממשיך להריץ את החוק? קודם כול כדי לא להודות שהחוק מלכתחילה נתפר עבור ראש הממשלה. שנית, אחרי אלף ואלפיים יש באופק גם את תיק הצוללות שטרם נפתחה בו חקירה רשמית והוא יחסה בצל החוק החדש. בגלל כובד החשדות, אם תיפתח חקירה ויהיו המלצות, נתניהו ילך הביתה עוד לפני הגשת כתב אישום.

ההתקפלות של כחלון בחוק ההמלצות מעניקה רוח גבית למפגינים שמחכים ליום בו יוגשו המלצות המשטרה כדי להפוך את חייו לגיהינום. כבר השבוע צפוי לו מבחן ראשון. אם מופע האימים של ראש הממשלה שחשף לראשונה כי בקרוב יוגשו המלצות חמורות נגדו יביא לרחובות תל אביב רבבות מפגינים, יהיה זה מבחן קשה לכחלון. ההפגנה תהיה חזרה גנרלית לקראת היום בו יוגשו ההמלצות. קשה לראות את כחלון עומד ומסביר איך הוא - מגן שלטון החוק וכבוד המשטרה, מכהן תחת ראש ממשלה עם המלצה חמורה להעמדה לדין. אולמרט, יש להזכיר בפעם המאה, הלך הביתה כבר בשלב ההמלצות.

הפשרה שכחלון עשוי לקבל תהיה צרה צרורה לחרדים. כחלון לא יפרוש יען כי הישגיו בתחום הדיור לא מאפשרים לו עדיין לעמוד למשפט הבוחר. בקושי ירידה סטטיסטית של עשיריות האחוז במדד הדיור. בעוד שנה הנתונים ייראו טוב יותר ואז הוא לא יחכה רגע אחד לפני שיפרוש.
כעת הוא עשוי לעבור למצב ביניים. לא לפרוש אך להגן ביתר שאת על שלטון החוק ועל כבוד הבג"ץ. השבוע הודיעו בנט ושקד על הצעת חוק שתגביל את היכולת של הבג"ץ לפסול חוקים בהניף יד. השניים דורשים רוב של תשעה שופטים ואפשרות לכנסת לחוקק מחדש את החוקים שנפסלו ברוב של שישים ואחד חברי כנסת. כחלון הגיב כפי ששרת החוץ של האיחוד האירופי הגיבה לבקשה של נתניהו להעביר את שגרירויות האיחוד לירושלים: שיחפש את זה אצל אחרים, לא אצלנו.

מהזווית החרדית, ההתנהלות הצפויה של כחלון היא סיבה לדאגה הרבה יותר עמוקה. העיסוק המופרז בחוק המרכולים (שבגרסה המרוככת שלו לא יסגור מרכול אחד, והתועלת היחידה שלו היא סולם עבור ליצמן לחזור למשרד הבריאות, למרות שהעילה האמיתית לפרישה - עבודות הרכבת בשבת, עדיין קיימת) והמלחמות סביב החוק למסורת ישראל של גפני הסיחו את דעת הקהל החרדית מבעיית חוק הגיוס.

לפני מספר שבועות עמד האדמו"ר מהר"א מסאטמר ושאל שאלה פשוטה: "אדם שיש כנגדו צו מאסר לעוד תשעה חודשים, האם הוא יושב בשקט, או שהוא מתרוצץ אצל עורכי דין?" למי שלא הבין את הנמשל נסביר שבעוד תשעה חודשים תיכנס לתוקף פסיקת בג"ץ הפוסלת את חוק דחיית גיוס בני הישיבות. לפי תחומי העיסוק הנוכחיים של המפלגות החרדיות, כנראה שהן בחרו באופציית התשובה הראשונה לשאלה.

מתחת לשתיקה של המפלגות החרדיות מסתתרת מבוכה גדולה. מצד אחד הידיעה הברורה ששום חוק דחיית גיוס חדש לא ישרוד מול פסילה חוזרת של בג"ץ. מצד שני ההתנגדות של כחלון לפסקת ההתגברות שבלעדיה חבל על הזמן והאנרגיות שיושקעו בחוק חדש. לפני שבועיים רמז לנו בכיר ביהדות התורה שמתגבשת איזו הסכמה עם כחלון על פשרה: חוק הגיוס יחוקק שוב עם תיקונים קלים ובלי פסקת התגברות. אם גם חוק זה ייפסל, יסכים כחלון לפסקה האמורה. בדקנו אצל בכירים ב'כולנו'. הם לא שמעו על כך.

במצב הנוכחי אליו קלע נתניהו את כחלון - יעד להפגנות בלתי פוסקות נגד המשך כהונתו בממשלת שחיתות שבראשה עומד מומלץ לכתב אישום - אין הסתברות של אלפית האחוז שכחלון יהיה מוכן לפשרה האמורה. בחודשים הקרובים אנו נראה אותו בחזית ההגנה על בג"ץ יד ביד עם יאיר לפיד ומרצ. לא נופתע גם אם הוא יחמיר על עצמו ולא יסכים לחוק דחיית גיוס חדש שהוא העתק של הקודם עם שינויים קלים. הנימוק יהיה: עשיית צחוק מבג"ץ. עובדתית זה בהחלט צחוק אבל עצוב מאוד.

ליברמן מרים ראש

מי שצופה באוזלת היד ובמצב העגום של המפלגות החרדיות הוא היריב הקבוע אביגדור ליברמן. לאחר שהאגדות על התחזיות המוצלחות והכישרון הפוליטי שלו התפוגגו (עם ששה מנדטים אין שום כשרון), דבר אחד עדיין אי אפשר לקחת ממנו. כמו כלב בולדוג שמריח עצם מתחת לערימת אשפה של עשרים מטר, כך איווט מריח את מצבי החולשה של המפלגות החרדיות ומנצל אותם. כאשר הם חזקים בקואליציה הוא מתקפל - עיין ערך ההצטרפות לממשלה הנוכחית תוך בליעת ההסכם הקואליציוני שבגינו לא הצטרף לקואליציה מיד עם הקמתה. אז העריך שהממשלה לא תחזיק זמן רב עם בסיס תמיכה של שישים ואחד והוא ייקרא להציל אותה במחיר מופרז. משזה לא קרה, הוא הצטרף כמו ילד טוב ירושלים בתמורה לתיק הביטחון.

כעת הוא מריח שוב חולשה ונוקט במהלכים שלפני מספר חודשים לא היה מעז. כל זמן שנתניהו היה יציב בכיסאו והחרדים ישבו שבעי נחת על העברת חוק דחיית הגיוס הוא נהג בכבוד בשניהם. משלהי חודש אלול הוא מתנהג אחרת. מה קרה בינתיים? שני דברים מהותיים מאוד עבורו. בג"ץ פסל את חוק דחיית הגיוס והמשטרה חתמה על הסכם עד מדינה עם ארי הרו. נתניהו נחלש. החרדים עוד יותר. במצבים כאלה ליברמן פורח כמו צמח בר בשלולית מים של המכון לטיהור שפכים.
לפני פסיקת בג"ץ והסכם עד המדינה, ליברמן לא היה מעז לאתגר את הקואליציה כמו שעשה בשבוע שעבר בהצבעה על חוק המרכולים. התירוץ שהוא לא מחויב לחוקים חדשים של הקואליציה בנושאי דת ומדינה הוא פחות מבדיחה. ליברמן חתום על הסעיף הקובע שכל שינוי בסטטוס קוו יעבור חקיקה לתיקון. ממש כמו בחוק הגיוס שנכון לעכשיו הוא מודה שהוא מחויב אליו. הדגש הוא על עכשיו, כי אם הקואליציה תמשיך להיחלש לא נופתע אם נשמע ממנו זמירות חדשות גם בנושא זה. בכל מקרה, המחויבות שלו למרכולים היא בדיוק כמו בגיוס.

ביום רביעי השבוע הנחית ליברמן סטירת לחי מצלצלת נוספת על פניהם של שותפיו החרדים. היה זה מהלך מתוחכם שהחל בראשית השבוע והותיר את המפלגות החרדיות שקועות בתוך מלחמת קרדיטים עלובה מבלי שאחת מהן תוכל להתגונן. הסיפור המביש החל דווקא בתרועה גדולה. בישיבת הממשלה של יום ראשון השבוע אושרה הצעת מחליטים שיזם שר הפנים אריה דרעי בנושא העדפת חרדים בתעסוקה במגזר החרדי. בהתאם לנוסח שאושר, כל משרד ממשלתי וכל רשות ממשלתית יהיו מחויבים בהקצאה של שבעה אחוז מסך המשרות לציבור החרדי. הגדרת מיהו חרדי תהיה לפני הקריטריונים שנקבעו בחוק דחיית הגיוס.

עם פרסום ההחלטה פרצה מלחמת קרדיטים בין ש"ס ויהדות התורה. הראשונים זקפו את ההישג לזכותם והאחרונים טענו שמדובר בחזרה על הצעת חוק שלהם בנושא זה שכבר עברה לפני כשמונה חודשים. כמה מקלדות שברו דוברי שתי התנועות, ח"כיהם ועוזריהם במאבק הזה על דעת הקהל והתקשורת. סביר להניח שביטאונה של ש"ס יקדיש כמה מעמודיו להישג הגדול של יו"ר התנועה.

ואיפה האמת? כמו במשל הידוע על חבורת עיוורים שממששים פיל. כל אחד משער לפי מה שהוא תופס. מה שחסר להם זה התמונה הכוללת. בפרשת ההעדפה המתקנת לחרדים אין ספק שמדובר בהובלה של יהדות התורה. ח"כ מאיר פרוש העביר עוד בכנסת השמונה עשרה הצעת חוק להעדפת חרדים כמו זו לה זוכים האתיופים, הדרוזים והבדואים. ההצעה לא הגיעה לכלל הצבעה בגלל היחסים המעורערים של קואליציית ממשלת נתניהו השנייה. בכנסת שלאחר מכן הצליח ח"כ משה גפני להעביר את החוק בקריאה ראשונה בהסכמה נדירה של שר האוצר יאיר לפיד. קריסת הממשלה הקפיאה את המשך ההליכים ורק בכנסת הנוכחית הוא הופשר והשלים את הליך החקיקה. עד כאן הקרדיט המלא ליהדות התורה.

אלא שלחוק ההעדפה לא היו שיניים. קל לומר העדפה, קשה לבדוק האם היא אכן קיימת. ההצעה של דרעי על מכסה מוגדרת מראש של שבעה אחוזים מכלל המשרות היא השיניים של החוק. מכאן ואילך קל יהיה לבדוק האם משרדי הממשלה אכן מעדיפים חרדים, או שהם רק מדברים ולא עושים.
הבעיות החלו סמוך להצבעה בממשלה. לפני שבוע אישרה ועדת שרים לענייני חקיקה שלוש הצעות חוק להעדפת יוצאי צבא במגזר הציבורי. אחת של רוברט אילטוב, שניה של מוטי יוגב והשלישית של אחמד חמאד. בהיעדרו של ליצמן מוועדת השרים אישרה ועדת השרים את שלוש ההצעות. שר הדתות דוד אזולאי שנותר במיעוט הודיע מיד על הגשת ערר למליאת הממשלה. בנוהל שבעולם, הגשת ערר לממשלה תוקעת את החוקים למספר חודשים.

לפני ההצבעה על ההצעה של דרעי הגיע השר יריב לוין, איש הקשר עם המפלגות החרדיות, לאזולאי ודרעי ובפיו אולטימטום. אם אתם רוצים שבעה אחוז משרות לחרדים, תורידו את העררים שלכם על החוקים להעדפת יוצאי צבא. השניים עשו חושבים רגע והסכימו. במקרה הטוב מפני שלרגע לא קלטו שהחוק להעדפת יוצאי צבא מעקר מתוכן חלק נכבד מחוק ההעדפה. במקרה הרע מפני שלא היה אכפת להם. העיקר לצאת עם הכותרת של אנחנו השגנו את מכסת שבעת האחוזים לחרדים.

ביום רביעי השבוע הובאו חוקי ההעדפה ליוצאי צבא למליאת הכנסת. יהדות התורה רתחה מזעם. רק אז היא למדה שהחוקים לא היו עולים אילו הש"סניקים לא היו מורידים את העררים על החלטות ועדת השרים בתמורה למכסת שבעת האחוזים. משמעות השילוב בין חוק העדפת החרדים להעדפת יוצאי צבא, היא קשה. קודם כל, מעבר למכסת שבעת האחוזים המיועדים לחרדים, בכל מקרה בו מתמודדים מספר מועמדים על משרה - החרדי שלא שירת בצבא נפסל על הסף. בתוך מכסת שבעת האחוזים לחרדים, אם תהיה התמודדות בין שני חרדים, אחד ששירת ואחד שלא שירת - העדיפות תהיה לזה ששירת.

וכדי שיהיה ברור שחרדים הם סוג ב' הכניסה ישראל ביתנו להצעת החוק שלה סעיף הקובע כי שירות בצבא יוכר רק לפי חוק ההטבות לחיילים משוחררים. כלומר: רק מי ששירת בצבא הסדיר לפחות שנה וחצי. ממילא חרדים ששירתו במסגרת שלב ב', שזה רק טירונות של מספר חודשים ולאחר מכן שירות מילואים, לא יוכרו כמי ששירתו בצבא לעניין חוק ההעדפה. בחוק של הבית היהודי זה לא מופיע.

לאות מחאה יצאו חברי הכנסת של יהדות התורה מהמליאה. להצביע נגד אי אפשר כי החוקים אושרו בוועדת השרים לענייני חקיקה. רק ליברמן יכול להרשות לעצמו לצפצף על החלטות הוועדה ולהצביע נגד כמו בחוק המרכולים. החרדים ממש לא. בש"ס לא ידעו מה לעשות. מצד אחד יהדות התורה מעמידה אותם במבוכה, מצד שני שרי התנועה הם שהסכימו לאולטימטום של יריב לוין. משכך, חלק מח"כי ש"ס בחרו להצביע רק בעד החוק המרוכך של הבית היהודי. חלק יצאו ורק שניים נשארו להצביע בעד החוקים האנטי חרדיים. מיכאל מלכיאלי ויצחק ועקנין. הראשון מפני הנאמנות האין סופית שלו לצמרת התנועה. השני אולי מפני שאינטרסים חרדיים מעולם לא היו הצד החזק שלו. מי שבכל מקרה חגג ואמר את המילה האחרונה הוא אוהב החרדים אביגדור ליברמן.

אין מוות למחבלים

בשבוע הבא עומדת לעלות להצבעה הצעת חוק שכול כולה תעמולה ליברמנית. מדובר בחוק עונש מוות למחבלים. בתכל'ס זה הבל וריק. כבר היום מאפשר חוק השיפוט הצבאי להוציא להורג מחבלים. בפועל הונחו התובעים הצבאיים שלא לבקש עונש מוות. השיקול ברור: מחבלים שיוצאים למשימת טרור לא מפחדים מהמוות. ההפך - הם מחפשים אותו כדי לזכות לכל הפרסים שמבטיח להם אותו האיש ממכה ומדינה. כל תנועת שחרור לאומית זקוקה לכמה עולי גרדום כדי לתפוס תאוצה. מנחם בגין ויצחק שמיר היו מהראשונים שהעידו על כך וגם הצעת חוק לא תשנה את המצב הבסיסי והידוע הזה.

ההיגיון היה מחייב שהמפלגות החרדיות יתנגדו בתוקף לחוק הליברמני שכל מטרתו היא זריית חול בעיניים. מי שלא מצליח להסתדר עם אבדן ההרתעה מול החמאס בדרום זקוק לחוק הזה כדי להסתיר את רפיסותו. אין שום סיבה בעולם לכאורה שהמפלגות החרדיות השפויות יתמכו בו. למה סתם לתת לליברמן נקודות זכות בדעת הקהל שלו? האם זה הפרס על ההתנהלות שלו בחודשים האחרונים?
שתי המפלגות החרדיות טרם הודיעו על עמדתן בחוק. חרף הרצון לנקום בליברמן, ש"ס לא יכולה להתנגד לחוק מאימתו של אלי ישי התוקף אותה שחרית מנחה וערבית על השמאלניות שלה לכאורה. התנגדות לחוק עונש המוות של ש"ס תהיה עבורו מתנה גדולה. ש"ס בוודאי שלא תיתן לו אותה.
ביהדות התורה ההתלבטות היא כפולה. מבחינה אידאולוגית ופוליטית אין שום סיבה לתמוך בחוק גם אם הוא נגד מחבלים. אלא שגם אצלה יש חוגי ימין שצריך לרצות אותם, בעיקר אלה המזוהים עם סגן השר מאיר פרוש. ומה גם שעם כל הכעס על ליברמן עדיין זקוקים לברנש הזה עבור חוק הגיוס. עד למועד ההצבעה צפויה התלבטות לא קלה.

התוכנית הסודית של דגל התורה

בין המזנון למליאה נלווינו ליו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני וביקשנו לדעת את מי הוא הולך לשאול בפרשת חוק המוות למחבלים. גפני הריח מלכודת ולקח לעצמו שתי שניות כדי לחשוב. "אנו נשאל את רבי גרשון (מרן הגר"ג אדלשטיין, י.ר.) וגם את רבי חיים" (מרן הגר"ח קנייבסקי, י.ר.). לפני חודש הוא לא היה חושב שניה אחת, ומצביע רק על כתובת אחת לשאלה.

ההנהגה המשותפת של מרנן הגר"ג אדלשטיין והגר"ח קנייבסקי היא אפוא עובדה מוצהרת ומוגמרת. אבל יש מי שחושב על מסגרת רחבה הרבה יותר. בחוגי דגל התורה שהיו מקורבים לחזו"א 5 מתגבשת בימים אלו תוכנית לקימום מחדש של מועצת גדולי התורה שהתכנסה מעט מאוד פעמים בשנים האחרונות, וגם אז לצרכים פורמליים בלבד, שכן ההחלטות האמיתיות התקבלו רק בבית הצנוע שברחוב חזו"א.

ההצעה היא להוסיף למועצה את הגר"א פילץ ראש ישיבת תפרח ואת הגר"ד לנדו מראשי ישיבת סלבודקה. כמו כן מדובר על שמות נוספים שטרם נקבעו. הפואנטה של התוכנית היא בזהותו של מזכיר המועצה החדש המיועד. מדובר ברב דוד שפירא, נכדו ואיש אמונו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. לשפירא יש ניסיון רב בניהול מהלכים דרך חצרות גדולי התורה. עיין ערך פרשות יתד נאמן והחינוך העצמאי שהוכתרו בניצחון בולט של דגל התורה. מינויו של שפירא, אם ייצא לפועל, יהיה בעצם החזרת העטרה ליושנה. גורמים בכירים בדגל התורה עמם שוחחנו סירבו לאשר או להכחיש את דבר היוזמה החדשה.
הרב אהרן לייב שטיינמן דגל התורה בנימין נתניהו חקירה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד