פינת פאר: "האם אפשר לצאת מדיכאון זוגי"? סיפורם של דוד ושירה

בחור/ה מגיעים לגיל של בגרות, חכמה, של אחריות, של בניית בית, חתונה, עבודה ,
ילדים .הכל מרצון ומאהבה גדולה שהם בחרו בה, אז למה ברגעים של משבר / מריבה, רבים ואפילו לפעמים "שוברים את הכלים"?...

זהו, סופית נמאס לי. אני לא מעוניינ/ת לחיות איתו/ה.
לנו לא יעזור יעוץ.
אצלנו זה מצב "אנוש".
אנחנו לא מתאימים. אין מצב לחיות יחד.
נשבר לי
אני סובל/ת.
בשביל מה אני צריך/ה את הדבר הזה שקוראים לו זוגיות? לא חבל על הזמן שאנחנו "שורפים" ביחד?
אני והוא לא מתאימים. נקודה.
אני והיא שני עולמות שלא יפגשו לעולם.
אני והיא זו טעות מלכתחילה.
אני והיא זה בזבוז זמן ...
היא/הוא לא יודע/ת להעריך את המתנה שקיבל/ה.
אני את הייסורים שלי בעולם כבר קיבלתי.
את/ה הדבר הגרוע ביותר בחיי.

מזהים את המשפטים האלו? כמותם ועוד רבים וקשים אני שומעת מזוגות שמגיעים ליעוץ.

כמובן איני דנה וחלילה איני שופטת. בוודאי שאיני לוקחת צד או משכנעת להתחיל לחיות. אני מנסה לתת לזוג לעשות החלטות ומשקפת להם את הזוגיות שלהם. שלהם...

שירה ודוד, זוג בשנות הארבעים, הורים לשלושה, הגיעו עם המשפט הקשה ביותר: "אנחנו כאן כדי לעשות וי שניסינו יעוץ זוגי. אנחנו לא באמת מאמינים שיעוץ יעזור לנו". אמרו מבלי להסתכל זה על זו. "לא הצלחנו בחינוך, לא בפרנסה, לא בחיים - כלום. חיים של בזבוז זמן זוגי. שום דבר לא הולך לנו בחיים. בגדול, אנחנו זוג מתוסכלים. כואב לנו לראות את כולם מצליחים, מתקדמים ואנחנו כלום. הכל מת ביננו", אמרו בכאב. "פעם היה למה לקום בבוקר, במצב של היום אני מעדיפה לא להתעורר", הוסיפה בכאב.

"יש לנו שני ילדים מאתגרים עם בעיות רפואיות, הם תאומים שנולדו אחרי הרבה שנים של ציפייה. זה היה בניתוח חרום ומאז כל הבית במצב חרום. אנחנו נושמים תרופות, אוכלים תרופות וחיים חצי מהחיים סביב רופאים ומכשירים .אנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה, אין לנו שאיפות, רצונות, כלום.

מה עושים כשהכל "מת" בפנים ?מה עושים מול הייאוש והכאב?"


חזרתי ברשות הזוג בגלגל הזמן ליום שהכל התחיל. דיברנו המון על התקופה של האירוסין והחתונה. זיהיתי ניצוצות ותשוקה לתקופה ההיא. זיהיתי שיש ביניהם רצון לחזור לימים יפים של זוג צעיר, ללא דאגות ואתגרים.

"את השנתיים הראשונות אהבתי", מספרת שירה. "אבל אחרי שנתיים התחלנו טיפולים של שנים שגרמו לנו לשכוח מי אנחנו. טיפולים שהרסו את הקשר שהיה ביננו. טיפולים שבגללם כמעט איבדתי את חיי. טיפולים שגרמו לי להיות מעורערת ביכולות שלי. טיפולים של עשר שנים שהביאו לי תאומים שהם האושר בחיי - למרות הקושי ואולי בגללו".

"אנחנו מרגישים שהחיים קשים עלינו", אמר הבעל בקול שקט. "איך אפשר להמשיך לחיות כשהכל כה חשוך וכואב. איך? האם אפשר לצאת מדיכאון זוגי"?

שתקתי.

אחרי שקצת נרגעתי מהכאב, התחלנו לדבר על החיים ומה שביניהם. הדגשנו שעל ידי מחשבה אנחנו יוצרים מציאות .החלטנו על טיפול זוגי ומשפחתי כאחד. החלטנו על זמנים שאנחנו חוזרים להיות הזוג הצעיר של פעם. למדנו לנצל כל הזדמנות שיש לנו לבניית הקשר מחדש.

במשך כל הפגישות הבהרנו שהאחריות בידיים שלנו .להיות הורים זו אחריות וזכות. לא מרימים ידיים בזמן משבר. כשיש רגעים קשים עוצרים הכל וחושבים על הזוגיות.
איך לתקן?
איך לבנות?
איך לשפר?
איך לתת, והמון...

הדגשנו שכשמתמודדים באופן זוגי מול אתגרים, הכל יותר קל. יותר מכיל, פחות מתסכל, פחות כואב.

לזוגיות נכונה יש השפעה על כל הבית. לזוגיות אמיתית יש הצלחות. הבהרנו בכל פגישה שההצלחה בזוגיות היא בשניים. כמו בכל ריקוד זוגי, גם כאן מול הזוגיות הכל ביחד. הכל באהבה, הכל מתוך רצון עז ואמיתי להתחיל "לחיות מחדש". נתנו לזוג מפתחות להצליח בדרך חדשה.

אם גם לכם יש אתגרים באמצע החיים ובטוח שיש, כי למי אין? קחו אותם בשמחה ,
לנו ההורים יש אחריות גדולה - זכינו. לא קיימת האפשרות של לקום וללכת, יש כאן נשמות שהופקדו בידינו. הם לא שלנו .אלו מתנות שקיבלנו ועל מתנות שומרים חזק שיישארו בריאים בנפשם וברוחם. בבית שהזוגיות לא טובה, הילדים הם הקורבנות .
תכניסו לבית המון אמונה ואהבה.
אין רע בעולם.

תנו לכם להצליח - אתם מסוגלים. אתם יכולים!
בתפילה לזוגיות טובה, אושר, בריאות ונחת.

בהצלחה.
שלכם,
פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!