"ואז אמר האב בדמעות: בזכותו חזרנו" • אלי ישי

אני רוצה לחשוף אתכם לאירוע אחד, אולי הוא ייראה לכם קטן, ואולי אפילו לא מספיק משמעותי, אך עבורי הוא היה אחד הרגעים המכוננים של השנה - אחד הרגעים שבהם עמדתי נפעם מול גודל המהפכה הרוחנית הענקית שחולל ומחולל, מרן פאר הדור הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א.

מהפכה אמיתית, הרחק מאור הזרקורים התקשורתיים, אבל קרוב מאוד לכסא הכבוד, הכי קרוב שאפשר לעשיית נחת רוח אמיתית לבוראנו - הסיבה האמיתית המניעה גם את דרכנו הפוליטית כסיעה, אבל בעיקר את דרכנו הרוחנית, כתנועת אם מובילה, עבור כל יהודי עדות המזרח.

ברחבי הארץ קיימים היום מאות מדרשיות נוער של רשת אל המעיין, הפזורות כמעט בכל איזור יישוב. אליהן מגיעים אלפי בני ובנות נוער מכל שכבות הציבור, לשמוע מעט יהדות, לקבל מבט אחר, תורני, על החיים וערכם. ויש גם תוצאות, ברוכות: מידי שנה מובילים המדריכים כ-350 נערים לישיבות קטנות.

הנערים הללו, ללא ההשתתפות בפעילויות ובשיעורי התורה הנמסרים במדרשיות, לא היו מגיעים לישיבות. הם היו ממשיכים במסלול החינוכי הכללי, חלקם היה אולי מצליח בו, אבל חלק ניכר מהם לא היה יודע על שבת, מסורת, הלכה וכל שאר המושגים, שלנו, הציבור החרדי, נראים כמובנים מאליהם.

בימי חודש אלול, חודש הסליחות, אני משתדל לפנות מזמני בכל ערב ולסייר בשתי מדרשיות לפחות, שתיים מכל אותה רשת ענקית בכל רחבי הארץ. במהלך הביקורים אני נושא דברים בפני המשתתפים. בחלק מהמקומות הגיעו גם בוגרים ובעלי משפחות, חלקם שיתפו אותנו בסיפורם האישי המרגש.

בזכות הילד הזה

ביום שני האחרון הגעתי לאשקלון, השתתפתי בערב שערך ארגון "אל המעיין" במתנ"ס השכונתי, מאות איש היו שם. באמצע שנשאתי דברים, קם מתוך הקהל יהודי כבן חמישים שביקש את רשות הדיבור:

"עד לפני שנה וחצי היינו חילונים לגמרי", אמר - מיותר לציין שכל פרט לא הסגיר זאת עליו. "לפני שנה וחצי התחיל השינוי בבית. אשתי חבשה כיסוי ראש, התחלנו לשמור שבת וכשרות. היום אנחנו יכולים לבשר על השלמת המהפך הרוחני בחיינו".

אבל את ההפתעה האמיתית קיבלתי בהמשך דבריו. הוא הצביע על נער בגיל חמש עשרה שישב לידו. נער חרדי רגיל שציציות משתלשלות מצידי מכנסיו: "כל המהפך הזה הגיע בזכותו", הצהיר בקול חנוק מדמעות, "הוא התחיל להגיע לפני שנה וחצי למדרשיה של 'אל המעיין' כאן בעיר, אז הוא עוד למד במוסד כללי. אחרי מספר שיעורים הוא כבר התעקש לעזוב את בית הספר הקודם, הוא רצה לעבור לבית ספר דתי, על דעת עצמו ובהחלטה נחושה. אנחנו כמובן לא עיכבנו בעדו, בעידודם של אנשי המדרשיה רשמנו אותו למוסד חרדי, אחריו צעדנו כל המשפחה והגענו לאן שהגענו".

אחרי מחיאות הכפיים מהקהל הוא ניגש אלי, חיבק אותי בחום ולחש באוזני, "יש לי מילה אחת לומר לש"ס ולאל המעיין – תודה. תודה שהבאתם אותי לכאן".

ואז הבנתי, הבנתי שאת המהפכה האמיתית אנחנו עושים, בשליחות של מרן פאר הדור שליט"א, כאן, במקומות הרחוקים הללו, לא ברעש, לא בנאומים חוצבי להבות. אלא בנשמתם של יהודי הפרזות, אלו שמתקרבים אחד אחרי השני לריבונו של עולם, בזכותם של האנשים המיוחדים באל המעיין.
השנה האחרונה הייתה מלאת תהפוכות. שלטונות המדינות השכנות קרסו כמו מגדל קלפים, העתיד אינו יודע לומר מה יילד יום. גם בתוך הארץ התחוללו שינויים. המהפכה החברתית, הפגנות הענק, מחאות הצרכנות. גם אנחנו, הנציגים החרדיים, ספגנו לא מעט. האשימו אותנו שאנחנו חולבים את קופת המדינה, כאילו שהמצוקה החברתית לא נמצאת גם בקרבנו.

אבל היום, עם סיומה של השנה, אני יכול לומר בפה מלא, המהפכה האמיתית, החיובית, זו שמעניקה תוצאות, היא לא זאת שמשתוללת ברחוב ולא מבחינה בין עיקר לטפל, בין נפגע לפוגע. המהפכה האמיתית היא זו שמתחוללת בשקט, מתחת לרדאר התקשורת. בלי הרבה פרסום. המספרים המזנקים של תלמידי המדרשיות הם ההוכחה הגדולה לכך. הם אלו שיחזקו אותנו בהמשך הפעילות הברוכה בשליחותו של מרן.

אני מאחל לכל אחד ואחת מכם, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, ושנזכה להיות חלק מאותה שליחות תורנית לקרב את עם ישראל לקב"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!