פרויקט ענק ומיוחד: 20 צלמים בראיונות אישיים

שוקי לרר • אבי מדורי התמונות בעיתונים

שם: שוקי לרר

גיל: 39

מקום מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: גיל 13. "הייתה לי משיכה ואהבה לתמונות של גדולי ישראל. הייתי אוסף אותם אחד לאחד. החלטתי לפני הבר-מצווה לצלם את התמונות לבד. האירוע הראשון היה הסיום ש"ס הראשון, שהתקיים באולמי וגשל בבני ברק, שם השתתפו גדולי ישראל. רובם כבר נפטרו לצערנו".

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: ממציא השיטה של מדור התמונות בעיתונים החרדיים. משגר לכל מערכות התקשורת את התמונות. "לפני שהגעתי לתחום לא היה כלל את מדור התמונות בעיתונים, היום כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק מדור שכזה. תפקידי לסקר את האירועים המרכזיים, ויכולים להיות רבים כאלו ביממה אחת".

שיא הקריירה: המסעות של הגראי"ל שטיינמן והאדמו"ר מגור בעולם. "הייתי מהבודדים שהיו במסעות הללו. דבר נוסף, צילום תמונות פספורט של אדמו"רים וגדולי ישראל".

החלום לצלם: האדמו"ר מטאהש ממונטריאול.

אירוע שלא תשכח: הפיגוע בקו 2. "נקלעתי למקום חצי דקה אחרי הפיצוץ הגדול וצילמתי אנשים פצועים ומלאים בדם, דבר אשר לא נשכח מזיכרוני. זה היה היום בו הבנתי שטוב שאני לא מצלם חדשות".

פרגן לצלם אחר מהתחום: "מפרגן לכולם, כל אחד עושה את מאמציו ואני מאחל לכולם בהצלחה".

יעקב נחומי • חולם לצלם את בתיהם של גדולי ישראל

שם: יעקב נחומי

גיל: 29

עיר מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: בגיל 19. "צילמתי את אירועי השמחות של בחורי הישיבה. כולם ידעו שאני צלם ה-ישיבה. מאוחר יותר צילמתי גם אירועים פרטים. לאחר החתונה לקחתי הפוגה קצרה מהצילום בשל היותי אברך בכולל. לאחר מכן למדתי לימודי צילום בסטודיו 'גברא' בתל-אביב. לפני יותר משנתיים התחלתי לעבוד בצילום חדשות באתר 'בחדרי חרדים' עד היום".

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: 'בחדרי חרדים', 'פלאש 90' ועבודות פרטיות. "את תחילת עבודתי אני חייב ל'מהיר_חימה' הלא הוא בועז בן-ארי. יום אחד, בלי שום סיבה, פניתי אליו באמצעות התיבה האישית בפורום 'בחדרי חרדים', וכתבתי שאני מעוניין לצלם לאתר. השארתי מספר ולאחר כמה דקות הוא חזר אלי ואמר בלי הרבה הקדמות כמו שהוא מהיר... - "יש היום אירוע הכנסת ס"ת בכותל צא לצלם ונראה...והשאר היסטוריה".

שיא הקריירה: המערה של הרב אורי רווח ביום חמישי בלילה שלפני חג השבועות, ופרויקט הצילומים שלי על זוג צעיר שהתחתן, אותם תיעדתי משלב האירוסין ועד החתונה - פרויקט שזכה בתחרות 'עדות מקומית' בקטגוריית דת ואמונה.

חולם לצלם: פרויקט תיעודי של בתיהם של גדולי ישראל. "בביתו של אחד מגדולי ישראל כבר סיימתי את הצילומים. החלום הוא להשלים פרויקט כזה בכל הבתים של כל הגדוילים".

אירוע שלא תשכח: "את רוב האירועים אני שוכח אחרי שאני מצלם. את השבועיים הראשונים שלי בהם הייתי באומן, אני עדיין לא מצליח לשכוח. האווירה והאטרף החיובי עדיין נמצאים בתוכי".

פרגן לצלם אחר בתחום: "כולם אהובים וכל אחד עושה את עבודתו בצורה יוצאת דופן מהזווית האישית שלו. אי אפשר להתעלם משוקי לרר שאני מאוד מעריך את שנות הוותק והצילום שלו. וכמובן את מנחם כהנא, שלקח פרויקט צילום של 25 שנה בו הוא מצלם את החרדים. הפרויקט הזה ייזכר כאנציקלופדיה של הציבור החרדי".

משה גולדשטיין • שבועיים עם האדמו"ר מסקולען

שם: משה גולדשטיין

גיל: 28

עיר מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: גיל 15. "למדתי בישיבה קטנה של חסידות צאנז בנתניה. אחי היה נוהג לצלם את האדמו"ר בכל האירועים, וכשהגיע לגיל שידוכים הצעתי להחליפו. רכשתי את המצלמה הראשונה שלי ב-150 שקלים וכל השאר היסטוריה..."

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: מסלול הצילום הרשמי התחיל דווקא במגזין התמונות 'העולם החרדי'. גם כיום ממשיך לעבוד עם מגזין התמונות. תפקידו לצלם בכל חצרות האדמו"רים והרבנים. משגר תמונות לעיתונות החרדית הכתובה ולאתרי האינטרנט.

החלום לצלם: את כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ בריא ושלם. "אני מאוד מחובר לחסידות ולחצר, מעבר לעבודתי המקצועית ואני מרבה להסתובב בבית האדמו"ר ועל כן השאיפה שלי כמו רבים שיבריא".

שיא הקריירה: פרשיית עמנואל. "תיעדתי את הפרשה מתחילתה ועד סופה. מהדיונים בבית המשפט דרך עצרת הענק ועד לשחרור מבית הכלא. ב'המודיע', למשל, בחרו את התמונות שלי ובעוד הרבה כלי תקשורת אחרים. זה קידם אותי רבות וגם למדתי מהפרשה הזו הרבה לחיים".

אירוע שלא תשכח: עם האדמו"ר מסקולען ברומניה. "זו הייתה נסיעה היסטורית. בדרך כלל החסידות נגד התמונות. לקחתי מצלמה קטנה ביד איתי, ולאורך כל המסע, במשך שבועיים, תיעדתי את האדמו"ר".

פרגן לצלם אחר מהתחום: שוקי לרר. "בשנה בה התחתנתי עברתי להתגורר בבני ברק, ועבדתי אצל שוקי במשך שנתיים. אני חייב לו רבות, כי הוא הכניס אותי בפעמים הראשונות לגדולי ישראל ולהבדיל לברנז'ה המקומית והארצית. בזכותו גדלתי ויש לי הכרת הטוב על כך".

אלי קובין • הדהים אותי לצלם במקום אחד את כל גדולי ישראל

שם: אלי קובין

גיל: 28

עיר מגורים: אלעד

תחילת הדרך: כבר בתור ילד בן 7 התחיל לצלם עם המצלמה שקיבל מתנה ליום הולדת מסבתו. שאף את החשק למקצוע מאביו ומסבו, שעבדו כצלמי אומנות. מאוחר יותר, בגיל 22, שירת ברבנות ושם שימש כצלם צבאי. לאחר מכן למד צילום במשך שנתיים וחצי בסטודיו 'גברא' בתל-אביב.

המקצוע העיקרי: כן.

איפה עובד: עיתון 'משפחה' וצילומים פרטיים.

שיא הקריירה: כינוס של פעם ב-100 שנה - של מועצת גדולי התורה שהתקיים במלון בירושלים. "הייתי הצלם היחיד במעמד. הדהים אותי לראות ולצלם במקום אחד את כל גדולי ישראל ללא גבאים, נפגשים ומדברים אחד עם השני. היה מחזה יוצא דופן לראות את האנושיות בכל אחד ואחד מהרבנים שנפגשו ושוחחו ארוכות ביניהם".

החלום לצלם: הרי האלפים.

אירוע שלא תשכח: הצילומים בעיר ג'רבה בתוניס. "צילמנו כתבה על המקום, בזמן המהפכות בעולם הערבי. תיעדתי שם דברים שלעולם לא אשכח - איך יהודים מתגוררים כמו בתקופה של לפני 2000 שנה".

פרגן לצלם אחר מהתחום: "כולם טובים. כולם מצוינים".

יעקב כהן • מתרגש כשאני מצלם את הגר"ע יוסף

שם: יעקב כהן

גיל: 28

עיר מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: גיל 24. "הייתה לי מצלמה ותמיד צילמתי. האהבה הגדולה התחילה בתמונות של הגר"ע יוסף. היה לי חבר שהחזיק את אתר 'צעירי ש"ס', שנהג לתת לי את התמונות כל פעם - ויום אחד הוא ביקש ממני לצלם אירוע שהגר"ע השתתף... השאר היסטוריה".

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: 'בחדרי חרדים'.

שיא הקריירה: הגר"ע יוסף בקבר רחל. "זה היה אירוע נדיר והיסטורי שהגר"ע הגיע לקבר רחל, יומיים קודם ההילולא. כל דבר בצילום לא מרגש אותי כמו כשאני מצלם את הגר"ע. אז אני מתרגש כל פעם מחדש".

חולם לצלם: "אני חי את האירועים היום-יומיים אין לי זמן לחלום חלומות".

אירוע שלא תשכח: יציאת נשמתו של הגרמ"י לפקוביץ. "מעמד שבו הייתי והוא נחרט כמעמד מרטיט. צילמתי שם מהדקה הראשונה, אך מפאת צנעת הפרט החלטתי שלא לפרסם את החומרים".

פרגן לצלם אחר: שוקי לרר. "תחילת הדרך של כולנו בתעשיית הצילום שייכת לשוקי. למרות כברת הדרך הארוכה שהוא עבר, הוא תמיד משתף ועוזר בכל מה שצריך ויש לי הכרת הטוב לכך. וגם לבועז בן ארי שסלל את דרכי באתר 'בחדרי חרדים'.

בועז בן ארי • מתלהב מכל דבר חדש

שם: בועז בן ארי

גיל: 31

מקום מגורים: אלעד.

תחילת הדרך: "מהרגע שאני זוכר את עצמי, הייתי תמיד עם מצלמות. הצילום לפני 10 שנים היה עניין יקר ובכל פעם היינו חושבים אם לצלם או לא - והיה לזה ערך עליון בעיניי. עניין הצילום הפך להיות מרכזי אצלי בצבא, כששירתתי במודיעין, צילום אוויר בחיל אוויר, וכחלק מהתפקיד היינו נשלחים לצלם פרויקטים בסטילס או בוידיאו".

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: מפעיל את אתר 'יהודי' בסוללאר ומספק תמונות לאתרי האינטרנט החרדיים.

שיא הקריירה: עוד לא התחלתי. "עולם הצילום שייך לצעירים. אם עוברים את הגיל אתה כבר מוצא את עצמך מחוץ לתחום. במיוחד היום כשהעולם כולו שייך לצעירים והצילום הפך להיות משהו שאתה צריך להיות זמין אליו כל הזמן".

חולם לצלם: מתלהב מכל דבר חדש.

אירוע שלא תשכח: "אין אירוע שלא שכחתי. אני עובר על אלבומים כל הזמן ונזכר באירועים שבכלל לא זוכר שהייתי בהם וצילמתי שם. מי שיאמר שיש לו אירוע שהוא לא ישכח, אני לא מאמין לו".

לפרגן לצלם בתחום: "אני מעריך מאוד את האנשים שהתחילו מאפס ולא השתמשו במפרקים, כדי להגיע למעלה".

עזרא לנדאו • צילומים בציבור החרדי הם סוג של אומנות

שם: עזרא לנדאו

גיל: 35

מקום מגורים: ירושלים.

תחילת הדרך: בגיל 7. "במשפחה היו כמה צלמים וגם אני קיבלתי מצלמה לידיים. צילמתי עד גיל 12 ואחר כך הפסקתי, עד לעידן הדיגיטאלי, כשכבר הייתי בן 25. בילדותי היה לנו ספר בבית של צלם ידוע בשואה 'עולם שנעלם'. המטרה שלי הייתה להראות מאותה זווית את הנישות בציבור החרדי של העולם הקיים".

מקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: בעלים של אתר האינטרנט 'אוצר סטוק' - סוכנות תמונות יהודית.

שיא הקריירה: עוד לפניי.

חולם לצלם: "צילמתי דברים רבים בציבור החרדי שרבים לא צילמו. צילומים בציבור החרדי הם סוג של אומנות. לצלם דקה לפני החשדנות, כשאדם עדיין מתנהג בטבעיות ולא הבחין בכך שמצלמים אותו".

אירוע שלא תשכח: לוויה של מורי ורבי הגר"מ הלברשטם זצ"ל. "אחת התמונות שם ממסע ההלוויה קיבלה פרסים רבים בחו"ל".

פרגן לצלם בתחום: יעקב נחומי. "הוא נכנס לאותה נישה שאני הייתי בה ונמצא בה, והוא השקיע את עצמו בכיוון הזה. אני סולד מצילומים של רבנים. כל מה ששייך לאומנותי, אני מאד אוהב ולכן אוהב ומעריך מאוד את העבודה שלו".

עוזי ברק • בחדשות אין חלומות

עוזי ברק

גיל: 31

עיר מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: בגיל 22. "עוד בתקופה שלא קראתי עיתונים, ידיד רכש לי מצלמה ולמחרת נקלעתי לניסיון חיסול של שלמה רוזנשטיין אצל חלפן כספים בתל-אביב. צילמתי את התמונות והעברתי אותם לאבי רוזן, העורך לשעבר של 'קו עיתונות דתית'. העיתון עשה שימוש בתמונות ולאחר תקופה קצרה ביקשו ממני להצטרף כצלם מקומי, שהפך עם השנים לצלם של הרשת כולה וככתב חדשות".

המקצוע העיקרי: לא. "משתדל להרבות בעזרה וחסד לאנשים, בנוסף להקמת 'יחידת ברק בכיבוי האש בעיר מגוריי".

מקום עבודה: 'קו עיתונות דתית', 'בחדרי חרדים'.

שיא הקריירה: "אין שיאים בעיתונות החרדית. ולעיתונות החילונית לעולם לא אלך, כי מחפשים רק רכילות ורק דברים שהם אנטי ההלכה והתורה".

חולם לצלם: "בחדשות אין חלומות. הכל קורה בין ביום ובין בלילה".

אירוע שלא תשכח: "כמו שנאמר על צרות שאחרונה משכחת את הראשונה כך גם לגביי האירועים. כצלם שצילם עשרות פיגועים, תאונות וטרגדיות. די לצרה בשעתה ודי לכל אירוע בשעתו".

לפרגן לצלם בתחום: שוקי לרר. "הוא חובש את כתר המלך בצילום הנייעס החרדי ב-30 השנים האחרונות. בתחום החדשות אני חושב שמי שמגיע לו את הפרגון הוא צלם 'ידיעות אחרונות' עטא עוויסאת ובתחום האירועים אני חושבג שהקרדיט מגיע לצלם אברהם אבידן מ'סטודיו אבידן'.

שמואל דריי • נולדתי עם מצלמה ביד

שם: שמואל דריי

גיל: 19

עיר מגורים: ירושלים

תחילת הדרך: "נולדתי עם מצלמה ביד. בארבע השנים האחרונות התחלתי לעבוד בצורה יותר אינטנסיבית. בישיבה בה אני לומד כולם יודעים שאני ה-צלם. כל הזמן אני עם המצלמה ביד".

המקצוע העיקרי: כן, גם תחביב.

מקום עבודתך: 'העולם החרדי'.

שיא הקריירה: חגיגת שבע ברכות לבתו השנייה של האדמו"ר מרחמסטריווקא, שנערכה בבית המדרש בירושלים. "באופן נדיר ישבו זה לצד זה חמישה אדמו"רים חשובים: באיאן, קרעטשניף, סלונים, רחמסטריווקא וקרלין סטולין. וזאת תמונה שזכיתי לתעד".

רוצה או חולם לצלם: הגר"א ברלנד, ראש מוסדות 'שובו בנים' וממנהיגי חסידות ברסלב, והמקובל הגרי"מ שכטר - לוחצים ידיים.

אירוע שלא תשכח: הלווית אבי ז"ל לפני כחצי שנה. "אירוע שנחרט בליבי ולאו דווקא בעדשת המצלמה".

לפרגן לצלם אחר: משה הורביץ. "יש לי הכרת הטוב כלפיו ולו בגלל סיפור ספציפי: הזמינו אותי לצלם בחתונה חשובה בבני ברק ודקות ספורות לפני מעמד החופה גיליתי שכרטיס הזיכרון של המצלמה איננו. נכנסתי ללחץ נוראי. באותו אירוע היה צלם אחר - משה. כשראה את מבוכתי הציע לי מיוזמתו כרטיס זיכרון נוסף שהיה ברשותו".

קובי הרשברג • שריטה שאתה נולד איתה

שם: קובי הרשברג.

גיל: 26.

עיר מגורים: פתח תקווה.

ההתחלה: צילום זו כנראה 'שריטה' שאתה נולד איתה. כילד צילמתי המון, בפילמים, ובתקופה ההיא כל צילום תמונה היה עולה המון כסף. בגיל 19 רכשתי את המצלמה הדיגיטאלית הראשונה. בהמשך למדתי צילום בסטודיו 'גברא' בתל-אביב.

מקצוע עיקרי: כן.

מקום עבודה: בחור ישיבה, 'בחדרי חרדים' ואירועים פרטיים.

שיא הקריירה: אני רוצה להאמין שהוא עוד לפניי.

החלום לצלם: להציג תערוכת צילומים במגוון מקומות ברחבי העולם והארץ.

אירוע שלא תשכח: יום כניסת אסירי עמנואל לכלא. "לא עבדתי אז בשום מערכת, ולא הייתי צריך לצלם שם, ובכל זאת, הרגשתי צורך. כל מי שהיה שם באותו יום, באחר צהריים של שמש קופחת, וכל כך הרבה דמעות, לא יוכל לשכוח זאת. גם אם ינסה. ואף אחד כבר לא מנסה".

פרגן לצלם אחר מהתחום: אלכס ליבק. "הוא האבא של צלמי העיתונות בארץ". בעיתונות החרדית - יעקב נחומי. "לא חושב שיש צלם שיכול לתת לנחומי. מצלם עם ראיה שונה, מלהיבה, מרגשת".

אלימלך גרסטל • תיעדתי את האבא קורע את הבגדים

שם: אלימלך גרסטל.

גיל: 26.

עיר מגורים: צפת.

תחילת הדרך: "בהיותי ילד צילמתי עם מצלמת פילם, המצלמה תמיד הייתה אצלי. בגיל 18 הגעתי לציון האר"י הקדוש בצפת והייתה לי מצלמה בכיס והתחלתי לצלם את האדמו"רים והרבנים הרבים שהגיעו לציון - ושם התחלתי את דרכי".

מקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: עיתון 'המבשר'.

שיא הקריירה: "לפני שבוע, כשנפטר הגאב"ד מאוונגוואר, והסתירו שהכוונה לקבור אותו בצפת. שמעתי על כך ובררתי את המידע והייתי הצלם היחיד בטקס הקבורה בעיר. הבאתי בלעדיות לעיתון ומאוחר יותר התפרסמו התמונות בכל המקומות".

חולם לצלם: הגרי"ש אלישיב. "עד כה אין לי תמונה אחת של הגרי"ש בארכיון הצילומים שלי. אני שואף לצלם את הרב בעיר צפת על הציון של האר"י הקדוש".

אירוע שלא תשכח: הלוויתה של אחת הסוהרות שנספתה באסון הכרמל. "במהלך ההלוויה תיעדתי את אביה קורע את הבגדים. אלו תמונות שקשה לי לשכוח או לנתק אותן מהמחשבה".

לפרגן לצלם בתחום: "את כולם אני אוהב ואת כל אחד אני מעריך".

יהודה פרקוביץ • הטיש האחרון של ה'פני מנחם'

שם: יהודה פרקוביץ.

גיל: 30

עיר מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: "אחרי הבר המצווה התחלתי לצלם באופן אישי, מאוחר יותר כחסיד בחצר הקודש אשלג התחלתי לפרסם את תמונות החסידות, ובדרך הכרתי אנשים טובים כמו ישי ויינר. הייתי בן 20 והתחלתי לתעד את אירועי החסידות ולכתוב עליהם, ומכאן התחילה דרכי...".

מקצוע העיקרי: כן.

מקום העבודה: מגזין התמונות 'העולם החרדי' ו'כיכר השבת'.

שיא הקריירה: כל אירוע ואירוע נחשב כשיא.

חולם לצלם: אין לי חלומות.

אירוע שלא תשכח: הטיש האחרון בליל פורים בחצר החסידות גור בזמן הפני מנחם זצוק"ל. "לילה קודם לפטירתו, הייתי בטיש שעה שלימה וזה אירוע שאני זוכר מאוד, למרות שלא תיעדתי איתו".

לפרגן לצלם אחר: שוקי לרר. "בזכותו הגעתי עד הלום. חבר טוב כמו אח שמשתדל לעזור תמיד כשצריך".

מאיר אלפסי • 20 חסידי ברסלב שברו לי את המצלמה

שם: מאיר אלפסי.

גיל: 26.

מקום מגורים: רחובות.

תחילת הדרך: בגיל 14. "למדתי בישיבה קטנה של חב"ד. קניתי מצלמה פילם ומצלמות שונות. צילמתי את הוואי בישיבה כאהבה לצילום. בגיל 21 הגעתי לניו-יורק כדי ללמוד שם, ורכשתי מצלמה חדשה. נסעתי הרבה לשליחויות בעולם וצילמתי שם נופים, תרבויות וכל דבר שזז".

המקצוע העיקרי: כן.

מקום העבודה: 'כיכר השבת' ועבודות בתחום העיתונות ופרטיות.

שיא הקריירה: 42 מדינות בעולם שם הייתי ותיעדתי מכל מקום.

חולם לצלם: היבשת אנטרקטיקה. "יש שם נופים מדהימים ורק כ-500 איש מגיעים ליעד מידי שנה".

אירוע שלא תשכח: הלינץ' אצל הגר"א ברלנד. "הגעתי לתעד את הגר"א כשהוא חזר מהגלות. הייתי מחוץ לביתו על מנת לתעד ובפלאש הראשון שלי קפצו עליי 20 חסידי ברסלב ושברו לי את המצלמה. באותו ערב היה לי אירוע שהפסדתי אותו בגלל שנשברה לי המצלמה. היום כבר עשיתי שלום עם החסידות".

לפרגן לצלם בתחום: "כולם אהובים עליי".

אלי סגל • להרגיש שקורה כאן משהו מיוחד

שם: אלי סגל.

גיל: 29

מקום מגורים:ביתר עילית

תחילת הדרך: לפני 3 שנים. "כשחיפשתי כלי ביטוי לנפש שלי דרכו אוכל ליצוק את הנפש שלי, מצאתי אותו בצילום. זה התחיל בציוד חובבני וכשהכיס איפשר - התקדמתי למצלמת slr דבר שלקח אותי מספר צעדים קדימה. מה שנתן לי פוש רציני היתה הבמה המיוחדת של אתר "בחדרי חרדים".

עיקר המקצוע: לא, מקווה שבעתיד הקרוב זה יקרה.

מקום עבודה: עיתון 'המבשר' וצילומים פרטיים.

שיא הקריירה: העתיד עוד לפני. "כמי שנושם צילום, אני יודע שבתחום הצילום אינספור תחומים מגוונים, ואין סוף רמות. השאיפה שלי היא למצות את המקסימום שאני יכול להוציא".

חולם לצלם: "להפליג למדינות עולם שבהן מתרחשים אירועים קיצוניים. העניין של צילום במקום לא מוכר שאין לי עדיין דעות או תחושות לגביו, יוציא ממני צילומים טהורים, היישר מהנפש היוצרת".

אירוע שלעולם לא תשכח: אירוע ברכת החמה בכותל המערבי. "לעמוד על הרמפה המוגבהת, ולשמוע את הקולות הבוקעים מלמטה ברחבת הכותל שאט-אט מוארת מקרני השמש הראשונות, ופשוט להרגיש שקורה כאן משהו מיוחד".

פרגן לצלם אחר: "לכל צלם יש את המוטיבים המיוחדים אך ורק לו".

שלום קורן • התמונות שלי נכנסו לעיתון

שם: שלום קורן.

גיל: 24

מקום מגורים: מודיעין עילית.

תחילת הדרך: "התגוררתי בהונגריה לפני כ-3 שנים בשליחות. חברי הטוב יהודה באלטסהועזר ביקש ממני לשלוח לו תמונות מהמקום כמה וכמה פעמים. שלחתי תמונות ועניין הצילום התחיל למשוך אותי מאוד. כשחזרתי לארץ למדתי קורס צילום וכך זה התחיל...".

המקצוע העיקרי: לא.

מקום עבודה: פרילאנס באירועי חצרות הקודש.

שיא הקריירה: "לפני כשנה, כשהגיע הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל לתמוך במוסדות 'בית אבא' בקריית ספר, הגעתי לתעד את האירוע והיו שם צלמים בכירים יותר ממני, והשמחה הגדולה שלי הייתה שהתמונות שלי נכנסו לעיתון".

חלום לצלם: פרויקט לילי במקומות תיירות בחו"ל.

אירוע שלא תשכח: "באחת מהפעמים שהגעתי לתעד בליז'נסק, הבחנתי באדמו"ר מלעלוב זצוק"ל שהיה שם והתפלל על הציון. אנשים ביקשו ממנו צדקה בכניסה ובתמימות רבה ומחשבה על מצוות הצדקה הוא הוציא את הכסף ונתן להם".

לפרגן לצלם בתחום: יהודה באלטסהועזר. "הוא משך אותי לתחום ואני חייב לו את הכל".

אנשיל בעק • התחלתי לצלם בחסידות בעלזא בתור תחביב

שם: אנשיל בעק.

גיל: 27

מקום מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: גיל 20. "התחלתי לצלם בחסידות בעלזא בתור תחביב, וכשהבנתי שנהנים מאד מהתמונות, התחלתי יותר להשקיע בזה. באותה תקופה קיבלתי המון פידבקים, והיום אני ממשיך לצלם כתחביב, כפי שהייתי עושה עד היום, אך לא כמקור פרנסה".

מקצוע עיקרי: לא, עובד במפעל בירושלים.

שיא הקריירה: "לצלם את הגרי"ש אלישיב משמש כסנדק בשמחת הברית האחרונה שהתקיימה לפני כשנה בבית המדרש של חסידות בעלזא".

חלום לצלם: אין לי חלום מיוחד.

אירוע שלא תשכח: שמחת בר מצווה הענקית והראשונה בבעלזא לנכדו בכורו של האדמו"ר, הבחור שלום רוקח. שמחה שהתקיימה באוהל ענק סמוך לבית המדרש הגדול בירושלים.

לפרגן: "אני מסתדר עם כולם. אני לא נכנס לאף אחד לנישה. את כולם אני אוהב".

מנדי אור • שוטרי יס"מ התעללו בי

שם: מנדי אור (מנחם הלוי).

גיל: 17.5

מקום מגורים: פתח תקווה.

תחילת הדרך: "מגיל די צעיר היו לי ביד מצלמות, אך אף פעם לא מצלמה משלי. מצאתי את עצמי בתחום הצילום לפני כ-4 שנים, ממש באקראי. באותם ימים הוקם אתר אינטרנט בשם 'אקטואליטי', שמטרתו העיקרית הייתה להעביר שידורי וידאו חיים. הגעתי לשם כדי לעזור בסאונד, אך בהמשך התחלתי לפעול במישור של ניתוב, צילום ועוד. מאוחר יותר רכשתי את המצלמה הדיגיטאלית הראשונה שלי. העבודה הראשונה שלי שפורסמה הייתה בל"ג בעומר, לפני כשלוש שנים, כששלחתי תמונות מהאירועים במירון ל'בחדרי חרדים'".

המקצוע העיקרי: "לא, עובד ברדיו 'קול חי' כטכנאי שידור וסאונד ומגיש פינות".

מקום העבודה: 'בחדרי חרדים'.

שיא הקריירה: "עוד לא הגעתי, אבל עד כה אני מחשיב בעיקר את היותי צלם החצר בחסידות פרמישלאן".

חולם לצלם: "ביאת משיח צדקנו, ולהבדיל אירועי חדשות יוצאי דופן, ומסע מסביב לעולם".

אירוע שלא תשכח: בל"ג בעומר לפני שלוש שנים, התרחשה תאונת דרכים קטלנית בדרך ממירון. בערב יצאתי לצלם את הלוויה, ובהר הזיתים - במהלך צילום רגעי הקבורה - הותקפתי קשות בידי חסידי 'שובו בנים', על לא עוול בכפי, והמצלמה שלי נשברה. למדתי לראשונה על בשרי שישנם כאלה שלא מקבלים את הצלמים בכבוד, ומסוגלים לאבד צלם אנוש בקלות שכזו.

"האירוע השני אירע כשנה מאוחר יותר, גם כן בירושלים. נשלחתי לתעד את ההפגנות כנגד מעצר 'האם המרעיבה'. במהלך ההפגנות הותקפתי קשות בידי שוטרי יס"מ, בעוון לבישת חליפה ארוכה, בעת שצילמתי ב'כיכר זוועיל'. הושכבתי על הקרקע, מספר שוטרים בעטו בי מכל הכיוונים, ולסיום התיזו עלי גז פלפל ישר בעיניים. למזלי המצלמה ניצלה, אך לאחר התקיפה נזקקתי לטיפול רפואי".

פרגן לצלם אחר מהתחום: "אני רוצה לפרגן לכולם כי קשה רק לפרגן לאדם אחד... אציין את הצלם הכי מפרגן שאני מכיר, משקיען שלא מתפשר על כלום בעבודתו, יעקב כהן, צלם 'בחדרי חרדים'".

נחמן וייס • צילום זה נשמה

שם: נחמן וייס

גיל: 22

מקום מגורים: ירושלים/ניו-יורק

תחילת הדרך: בגיל 8. "בתור ילד הייתי אוהב להביט בטבע במשך שעות ארוכות, היו לי הזדמנויות להעמיק את זה בימי שישי כשאימי נהגה לקחת אותי לשוח בטבע ולהכיר את העולם דרך הנשמה. היו לי רגעים של התבוננות והתעמקות שהעבירו בי רעידות עם המחשבה 'אם הייתי יכול להקפיא את הרגע הזה, את הזווית הזו ולשמור לתמונה'. החלום התגשם כשהצטיינתי בחידון ארצי וקיבלתי מתנה מצלמה מפלסטיק, הכי פשוטה שיש, מאז התחלתי להביט על העולם דרך העדשה. הייתי מתמקד שעות, מחפש את הקומפוזיציה המדוייקת עד שהייתי לוחץ ולוכד. החזקתי מצלמה עוד טרם זה נתפס בחברה ככלי לוויה בלתי נפרד מהמציאות האנושית."

המקצוע העיקרי: לא. "צילום זה הרבה נשמה, רגש וסבלנות. אני נותן בתחום יותר ביטוי לנפש מאשר מסחר. ב"ה יש עוד תחומים שהתברכתי בכשרון ואעשה בהם חיל."

מקום עבודה: עצמאי. "אני עוסק בפרויקטים אישיים של שימור ותיעוד. יושב בארכיונים ועל אוספים אישיים של אנשים ואוגר ללא הפסקה. יש לי כיום את הארכיון הכי מקיף ומאורגן על חסידות ברסלב, ואני משחרר טיפין טיפין מידי פעם, למגזינים, כתבות וספרים שיוצאים בחצר. בנוסף, משמש כתב עיתונות ושואף להיות עיתונאי אותנטי וסופר".

שיא הקריירה: ההסתננויות הליליות לשכם בלילות. "הייתי היחיד שמביא מצלמה, היו גוערים בי אבל לא וויתרתי, תיעדתי את שלבי הרס קבר יוסף שלב אחרי שלב, תקריות עם מחבלים, מרדפים בבלאטה, 40 איש על משאית בקר עטופים בטליתות בהסתננות לקבר ועוד סצנות עוצרי נשימה שלא תמצאו גם בהוליווד".

החלום לצלם: אלף צאצאים שלי, עוד בחיי.

אירוע שלא תשכח: 2 ילדים ואב שתפסו את עיני בל"ג בעומר ברחבת הריקודים, עיניים טהורות ומבט זך, בשתיקה ובאצילות מתבוננים במדורה. משהו שם היה מיוחד, נוגע ללב. תיעדתי, ואחרי שעות שמעתי שנהרגו בתאונת דרכים.

פרגן לצלם אחר מהתחום: "במיוחד בתחום הצילום א"א לפרגן או להחשיב אחד יותר מהשני. כל אחד זה זווית, כל אחד זה מבט, כל אחד זה צבע. כולם מקסימים, כיף לעבוד עם כולם".

נפתלי לרר • אבי סלל את דרכי בצילום

שם: נפתלי לרר.

גיל: 17.

מקום מגורים: בני ברק.

תחילת הדרך: "כבר בגיל צעיר מאד התחלתי את דרכי בצילום דרך אבא שלי. הייתי הולך איתו לאירועים בחצרות הקודש ובבתיהם של גדולי ישראל. אט אט התחלתי ללכת לאירועים בעצמי. בהתחלה אנשים רכשו את אמוני רק בגלל שאני הבן של...אבל היום כבר נכנסתי לשוק לבד.

המקצוע העיקרי: כן.

מקום עבודה: עיתוני המגזר.

שיא הקריירה: האירוע של קופת העיר האחרון שהתקיים במפעל הפיס בבני ברק, "היו שם כל גדולי ישראל. זה היה מחזה מדהים עבורי לראות אותם מתקבצים תחת קורת גג אחת ועוד לזכות לתעד זאת".

חולם לצלם: חצר החסידות סקולען בארה"ב. "יש לי התלהבות גדולה מהאדמו"ר ושם עוד לא הייתי".

אירוע שלא תשכח: האירוע של 'עוז והדר' באולמי כתר הרימון. "אירוע מיוחד עם אווירה יוצאת דופן".

פרגן לצלם אחר בתחום: אבי היקר, שוקי לרר. "הוא הכניס אותי לתוך קריירת הצילום ויש לי הכרת הטוב גדולה מכך".

בלחיצה הראשונה הבנתי שזה לא חד-פעמי

שם : דוד זר

גיל : 32

תחילת הדרך: עוד מהיום שאני זוכר את עצמי, "גדלתי בתוך עולם הצילום בכלל וצילום רבנים בפרט. במיוחד שאבי ע"ה ר' יצחק זר פתח את הפוטו הראשון בבני ברק , לפני יותר משישים שנה.הוא זה שהמציא את המושג "תמונות- רבנים" שעד היום בולטים בכל בית יהודי.

"בגיל 15 בערך לאחר שאבי עבר אירוע מוחי , נאלצתי לעזור בעסק בעודי לומד בישיבה. אבי ע"ה לא דיבר הרבה , פשוט קנה לי מצלמה מתנה ושלח אותי לצלם בברית בתוך העיר וכבר בקליק הראשון של המצלמה הבנתי שזה לא חד פעמי

המקצוע העיקרי : גם גרפיקאי.

מקום עבודה: הייתי עד לא מזמן מהבעלים של "פוטו-ציון", בשל סיבות אישיות החלטתי לפתוח את " סטודיו - זר ". אני מאמין "שאין אדם נוגע במוכן לחבירו", אני זוכה כמעט כל יום להיות בבתי הגדולים וכל פעם ההשראת הקדושה מהם מרגשת אותי מחדש.

שיא הקריירה: שבוע ימים בצרפת עם הגר"ע יוסף והרב הראשי הגרש"מ עמאר. "זו הייתה פעם ראשונה שתיעדתי וראיתי במשך 24 שעות את המסירות של הרבנים לציבור".

חלום לצלם: ביאת המשיח ב"ה .

אירוע שלא תשכח: צילום פעולת מתנדבים מאירגון מסוים. "בדיוק היינו מרחק דקות מפיגוע בת"א, עדיין הכל היה טרי, עשן באוויר, צרחות שאי אפשר לתאר או לשכוח, ובמקום לצלם את הפעילות-עזרתי במה שיכולתי".

פרגן לצלם אחר: "זה לא קל. אבל אם אני חייב, שוקי לרר, אני עוד זוכר אותו כשהיה ילד נוסע עם אופניים צהובות וקונה תמונות של רבנים בחנות של אבי ע"ה. לאחר תקופה קצרה הוא שימש כצלם אצל אבי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!