מונופול על הזבל: עיריות גוש דן מתנגדות להקמת מתקן למיון פסולת שיתחרה בשלהן

"לא ייתכן שמכרז ממשלתי ימשך יותר מחמש שנים, לא ייתכן שמסמכי המכרז ישוכתבו תוך כדי תנועה ולא ייתכן שממשלת ישראל תשקיע יותר מ–400 מיליון שקל במיזם שאינו תואם את המציאות ואת המדיניות שלה עצמה" — כך כתבו עיריית ראשון לציון ואיגוד ערים דן (תברואה וסילוק אשפה במתחם חירייה) בעתירה שהגישו לפני שבוע לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

העתירה הוגשה נגד המשרד להגנת הסביבה, משרד האוצר, ועדת המכרזים הבין־משרדית ואחרים בדרישה להורות על ביטול מכרז להקמת מתקן לטיפול בפסולת עירונית באזור מפעל השפד"ן, בתחומה של עיריית ראשון לציון. העותרים ביקשו להוציא גם צו ביניים שיורה למדינה לא לקדם את המכרז, שההכרזה על הזוכים בו צפויה בשבועות הקרובים. המדינה לא נעתרה לבקשה להוציא צו ביניים, ובשלב זה המכרז, שאמור לעורר את התחרות על מיון הזבל — צפוי להמשיך ולהתקיים, ואולי לסייע בצמצום הפערים בטיפול בפסולת בישראל.

עיריית ראשון לציון מוטרדת מהפעלת המתקן בתחומה ומתנועת משאיות פסולת בעיר, שעלולות לגרום למפגעים סביבתיים, ולכן מקדמת ביתר שאת את ההתנגדות למיזם. אבל באיגוד ערים דן, המורכב משש עיריות — תל אביב־יפו, חולון, רמת גן, בת ים, בני ברק וגבעתיים — חוששים מדבר אחר: התחרות שייצור המתקן החדש. האיגוד מפעיל בחירייה מתקן דומה לזה שמקדם המכרז, המכונה RDF, שמתפקד כתחנה לאיסוף פסולת הנקלטת מ–30 רשויות, ומוטמנת ברובה בדרום. המתקן הקיים נותן מענה לאלף טונה פסולת ביום, פחות משליש מכמות הפסולת המיוצרת באזור גוש דן, לפי ההערכות.

המדינה גוררת רגליים, והתחרות בסכנה

המכרז החדש נבנה בשיטת BOT, שלפיה הזוכה יתכנן, יממן, יקים ויתפעל מתקן לטיפול בפסולת למשך 25 שנה. המכרז מתנהל למעשה על גובה מענק ההקמה והתמיכות שיקבל היזם מהמדינה, שלפי ההערכות של העותרות יגיע ל–400 מיליון שקל לפחות. בנוסף, למפעיל המתקן צפויות הכנסות בסך 115–120 מיליון שקל בשנה, והמדינה תיתן לו תמיכות שונות ותספק רשת ביטחון לעלויות התפעול, שלא תעלה מעל 150 מיליון שקל.



הרשויות משלמות כיום היטלי הטמנה שמצטברים בקרן שנקראת קרן הניקיון. בעתירה נטען כי אין רציונל כלכלי או כל צורך בתמיכה ממשלתית כה משמעותית במימון ההקמה והתפעול של המתקן החדש, במיוחד מכיוון שהכספים המוקצים לתמיכה מגיעים מהרשויות עצמן — דרך הקרן. להערכת העותרים, בקרן הניקיון הצטברו 400–700 מיליון שקל, שלטענתן מיועדים להקמת המתקן החדש, בזמן שאיגוד הערים מפעיל מתקן דומה ללא כל תמיכה ממשלתית. "ראוי היה שכספי קרן הניקיון ישמשו למימון פתרונות שיובאו על ידי הרשויות עצמן ולא לפרויקטים המבוצעים על ידי השלטון המרכזי, ללא שיתוף ובניגוד לעמדת הרשויות המקומיות", נכתב בעתירה.

הערים החברות במועצת האיגוד הצהירו כי לא ישתמשו במתקן החדש, אף שהמתקן שלהן לא נותן מענה מלא לכמות הפסולת הקיימת. בשטח ניכר כי יש צורך בפיתוח מתקנים נוספים. ואולם נראה כי מצד אחד איגוד הערים מעוניין ודוחף להיות מי שמוביל פיתוח מתקן נוסף, מה שימנע יצירת תחרות, ומצד שני למדינה נדרש יותר מדי זמן להניע את מהלך המכרז — שיכול להבטיח תחרות. משרדי הממשלה החליטו על יציאה למכרז כבר ב–2012 כדי להפחית את כמות הזבל המוטמן, שמהווה כיום כ–80% מהפסולת, בעוד רק 20% מיועדים למחזור ולהפקת אנרגיה.

"המדינה יוצרת תחרות בתנאים לא הוגנים"

דורון ספיר, יו"ר איגוד ערים דן, מסביר: "בחירייה לא קיבלנו אפילו שקל להקמת המתקן, ועכשיו המדינה משתמשת בכספי ציבור כדי להקים מתקן מתחרה במקום לתמוך בהקמת המתקן החדש שאנחנו מקדמים. היא מייצרת תחרות בתנאים לא הוגנים".

עם זאת, במשרדי הממשלה טוענים כי המדינה נתנה בעבר תמיכה להפעלת מתקני מיחזור הפסולת במתחם חירייה בשווי של יותר מ–7 מיליון שקל, בכפוף לבקשת איגוד ערים דן. לדברי גורמים אחרים, נציגי החברה המפעילה את המתקן אף פנו בבקשה לסיוע בתקציבי שדרוג ותפעול נוספים.



לדברי ספיר, אין לאיגוד התנגדות לתחרות, אולם יהיה מוטב אם המדינה תקים מתקן באזורים שעוד אין בהם חלופה מלבד שליחה להטמנה, ותסייע במענקים לאיגוד ולרשויות המקומיות ולא לגורם פרטי. "למדינה לקח יותר מדי זמן והיא ציפתה שנחכה בשקט", אומר ספיר. "אין סיבה לפגוע בשוק שרוצה להתפתח".

מנגד, מקורות בענף איכות הסביבה טוענים כי במצב הנוכחי השוק עדיין לא קרוב למיצוי של תהליכי מיחזור והפקת אנרגיה גם לא ל–30% מהפסולת המיוצרת בישראל, ולכן אין סיבה שלא לעורר תחרות. במיוחד בשוק שבו פעילים שחקנים חזקים שחולשים על תחומי איסוף פסולת, מיחזור והטמנה שלא רוצים שיפגע חלקם בתעשיית הפסולת.

מה מציעה המדינה, ומה לוקח כל כך הרבה זמן?

במתקן שהקמתו מתוכננת לפי המכרז צפויה להיות מטופלת יותר מ–1,000 טונה פסולת מתוך כ–14 אלף טונה פסולת עירונית ומסחרית המיוצרת בישראל ביום.

לפי לוחות הזמנים של המכרז, כבר ברבעון השני של 2016 היה אמור להימצא זוכה, אך עד היום הדבר לא קרה. רק באוגוסט 2017 הגישו שתי קבוצות הצעות סופיות. אחת היא שיכון ובינוי וחברת GES שבבעלות קבוצת עזריאלי, והשנייה מורכבת מחברת ורידיס (לשעבר ויאוליה ישראל) שבשליטת קרן אוקטרי וקרן תש"י, וחברת תהל שבשליטת קרדן אן.וי. העיכוב בזמנים נובע מסדרת שינויים וכ–30 מסמכי הבהרות שנערכו למכרז.

במקור תיכנן המשרד להגנת הסביבה את המכרז בהנחה שלמתקן תגיע לפחות 50% פסולת אורגנית מופרדת. המשרד האמין דאז שמשקי הבית בישראל יפנימו את מדיניות הפרדת הפסולת בבתים וכך יקטנו כמויות הפסולת שיועברו להטמנה. כחצי מיליארד שקל הוקצו לרשויות המקומיות שנענו לקחת חלק בתהליך.

אלא, שהציבור לא אימץ את המדיניות, וגם מבקר המדינה פירסם דו"ח שהצביע על ליקויים בהליך קבלת ההחלטות לבחירת החלופה המועדפת להפחתת היקף ההטמנה. לאור אלה, תוקן המכרז, וניתן דגש גם על הליכי המיון שייעשו בו, במקום המיון המוקדם בבית.

לטענת העותרים, כמות התיקונים למכרז היתה חריגה ומעידה על חוסר הרלוונטיות שלו. עוד נטען כי מאז שיצא המכרז לדרך, מדיניות הממשלה השתנתה באופן דרמטי כשהחליטה שהרשויות המקומיות הן אלה שצריכות להיות אחראיות לטיפול בפסולת, ולכן לא ייתכן שהמכרז ממשיך להתקיים במתכונתו הראשונה.

כך למשל, עיריית ראשון לציון מקדמת מתקן לטיפול בפסולת מעורבת בלא סיוע ממשלתי, בניסיון לתת מענה גם לערים שכנות נוספות, אך לא בהיקפים שיהוו מטרד לעיר. "אנחנו רוצים להיות מי שמנהל את זה, להגביל את היקפי הפסולת שמגיעים, ומאמינים שרק כך ישתמר פיקוח מקסימלי על הסביבה וימנעו מפגעי ריח ולכלוך", אמר דב צור, ראש עיריית ראשון לציון. "איך יכולת להיות שאנחנו מצליחים להציע פתרון זול וכדאי יותר מהמדינה? למה שהמדינה תוציא כל כך הרבה כספי ציבור מבלי לקחת בחשבון פגיעה אפשרית באיכות חייהם של התושבים?".

מהמשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר נמסר בתגובה: "מדינת ישראל נדרשת לנקוט צעדים משמעותיים כדי להפסיק את הטמנת הפסולת ולעבור לניצול יעיל של משאבים. מטרת המדיניות היא הובלת השוק להקמת מתקני טיפול מתקדמים לפסולת. הקמת מתקן באזור חולות ראשון לציון (מתחם השפד"ן) תהווה אבן דרך ראשונה וחשובה ביישום מדיניות צמצום ההטמנה. פרק הזמן להשלמת המכרז נבע בין היתר מהמורכבות הטכנולוגית וההנדסית של המתקן, שיהיה ראשון מסוגו בישראל. עלותו של המתקן תיקבע בתום הליך המכרז. הטיעונים המפורטים בתביעה ייענו במסגרת ההליך המשפטי, כמקובל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!