להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
אמא עורכת דין: כשעורכת הדין של נער היא גם אמא מודאגת
לפעמים התפקיד כעורכת דין מפגיש את אביגיל אביעזר עם הפחדים שלה כאמא. כשנאלצה לייצג נער צעיר שהואשם, היא חשבה על ההורים שלו ועל הילדים שלה ואיך היא יכולה למנוע מהילדים שלה להגיע למקומות האלו.
- אביגיל אביעזר
- כ"ב אדר התשע"ח
צילום: pixabay
בוקר. אני קמה ב-5, ממהרת ללבוש חולצה לבנה וחצאית שחורה. מטפחת די קל להתאים, לשמחתי אין כללים בקוד האתיקה של עורכי דין לצבע המטפחת, ואני מוצאת את המקום לגוון בו. משתדלת למצוא את נקודת האיזון בין הטעם שלי לתחושת הרצינות כלפי הלקוחות שלי.
אחרי שאני מארגנת גם את הילדים שקמו מאוד מאוד מוקדם להגיד לי בוקר טוב, אני יוצאת לדרך. אני מייצגת הבוקר בחור צעיר, בן 24, שלפני כמה חודשים פרץ לבית כנסת דרך חלון בעודו שיכור, כדי למצוא שירותים. לצערו כשנכנס ניזוק החלון, והמצלמות שהיו במקום קלטו אותו. כעת הוא עומד לדין.
הבחור הזה נגע לליבי במיוחד. הוא עוד נמצא בתפר הזה שבין ילדות לבגרות, עוד לא מצא את עצמו, עוד ללא עבודה, לא כל כך יודע איך להכנס לעולם המבוגרים ולבנות את עצמו. אני מנסה לראות איך אפשר לעזור לו מעבר לעזרה המקצועית מבחינה משפטית.
כשפגשתי אותו בפעם הראשונה ראיתי מולי בחור כבוי. הוא בקושי הרים את הראש כשדיבר איתי, לא הישיר מבט ועל חיוך לא היה מה לדבר. אני עדיין לא יודעת מה המסלול המדוייק שהביא אותו לרגע זה, מולי, אבל הוא כבר מחייך אלי ואולי טיפה יותר נותן אמון.
אני חושבת שמאחורי הכל, מה שבאמת גרם לי לקחת ללב דווקא את התיק הזה, את הבחור הזה, הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה הפך הנער-איש הזה לאומלל כל כך, כשאני בטוחה שלא כל כך מזמן הוא היה תינוק רך וחמוד, שכולם התרגשו כשהתחיל ללכת, או לומר אבא ואמא...
ההשוואה הזאת, הבלתי אפשרית, בינו לבין הילדים שלי האהובים שאני משתדלת לעטוף בכל כך הרבה חום, מאיימת עלי כל כך. כל הורה רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו ואני בטוחה שגם הוריו של הנער הזה רוצים את הטוב ביות בשבילו. הראש שלי עסוק כבר כמה ימים במחשבות ותהיות על איך אפשר למנוע מהילדים שלי את המסלול האכזרי הזה של הלקוח שלי ושל עוד בני נוער אחרים מכלל המגזרים.
אין לי תשובות, רק הרהורים. אשמח לשמוע אם גם לכן יש מחשבות וכיוונים.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות