1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. גדול בישראל

שלושים לרבי שמואל: האחיין בהספד מרטיט

לרגל יום השלושים להסתלקותו של ראש הישיבה הגר"ש אויערבך זצ"ל - החל היום, 'בחדרי חרדים' מביא דברי ההספד מרטיטים שנשא בבכי בן דודו הרב אברהם יוסף לייזרזון יו"ר החינוך העצמאי, בימי השבעה בעיר מודיעין עילית
בחדרי חרדים, ט' ניסן תשע"ח 25/03/2018 12:47

רר הרב ליזרזון עם דודו הגר"ש אויערבך זצ"ל



ירמיהו הנביא מקונן ואומר על שבר בת עמי הושברתי, קדרתי וכו' הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי וממשיך הנביא ומקונן עוד מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי, על פסוק זה היה דודי המגיד מישרים הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל נוהג לצטט את רבו המשגיח הגה"צ רבי לייב חסמן זצ"ל שאמר על המשפט "ראשי מים" הכוונה לדמעות הנושרות מהראש, מהמוח, לא דמעות היורדות רק מהעין, כי אם דמעות הנובעות מעומק ההכרה על גודל השבר והחורבן, גם אנו התכנסנו הערב בעיצומם של ימי השבעה, ימי האבל על סילוקו של שר התורה והיראה רבינו ר' שמואל אויערבאך זצוק"ל למעמד מספד והתעוררות לזכרו הקדוש ולעילוי נשמתו הזכה והטהורה בעלמא דקשוט, כדי לקונן ולהוריד דמעות רוטטות יחד עמכם על שופרא דירושלים שנסתלקה מעולמנו והותירה אותנו לאנחות, לבכות יחד עם שרפי מרום הזועקים במרה, אי הלשון הממהרת להורות אמרי שפר איך עתה בעוונות מלחכת את העפר.

וכבר אמרו חז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו ואין לו להקב"ה בגנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, חז"ל מדייקים בלשונם על אדם "כשר" כי הבכיה היא בעיקר על כשרותו של האדם, על ישרותו, על החסרון והעדר ועל החלל הריק שנוצר בעולמנו עם הסתלקותו של האדם הגדול, הקינה היא על היגיעה ועמל התורה, על אהבת התורה וחשקת התורה המופלגת אותם ינק וספג במחיצת אביו הגדול אביהם ורבם של ישראל מרן רבינו שלמה זלמן זי"ע, על יראת השמים הטהורה שקיננה ומילאה את כל ישותו עוד בשחר טל ילדותו כפי שאבותינו סיפרו לנו, על גדלותו העצומה בתורת הנגלה ובחכמת הקבלה, על קדושתו, חסידותו ופרישותו שהיתה חבויה מאין רואים וידועה רק ליודעי ח"ן, על העמדת אלפי אלפי תלמידים עמוסים בתורה ויראה ובניית קומתם ודמותם התורתית והרוחנית על אהבת החסד והלב הטוב והרחום, וגדלותו גם בענינים שבין אדם לחברו כחונן דלים, סועד ועוזר לנצרכים ומרנין לב אלמנות ויתומים, על השתתפותו בצער הציבור כמנהיג ישראל אמיתי שנתן עיניו וליבו להיות מיצר עם כלל ישראל ועל מסירות נפשו להרבות כבוד שמיים בעולם וללחום את מלחמתה של תורת ה' לומדיה ועמליה ועל כל החמודות של גדלות הנפש ועוצם האמונה שנטל עמו לעולם שכולו טוב והשאיר אותנו לאנחות ואשר על זאת פלגי מים תרד עינינו מאז, ויהי נועם נשבת במוצאי שבת פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק, כפי שאנו אומרים בתפילת יום הכיפורים בפיוטים שלאחר העבודה, אשרי עין ראתה כהן גדול עומד ומשרת, דורו ראו ושמחו.

וכיום לאחר שהוסרה העטרה ערבה כל שמחה, רבתה בנו חלחלה כיתומים ואין להם אב, כאבלים ואין להם מנחם על כי נוטל כבוד מבית חיינו וגלה כבוד מישראל בסילוקו של גאון עוזנו שהזכיר את השם בסילודין ועלה למרום לחיי נצח בצל קדושים וטהורים, במעבר חד של רגע כמימרא 'מעלמא דשוקרא לעולם האמת, הסתלקות שהזכירה את הסתלקותו של מרנא ורבנא ה"חזון איש" זי"ע באותו ליל שבת קודש ט"ו במר חשון תשי"ד לפתע פתאום, כרעם ביום בהיר.





אללי לי שעלי לעמוד כאן בפני קהל תלמידיו ומקושריו בלב ונפש, עשרים שעות בלבד לפני כניסת ימי הפורים, ימי השמחה של קיימו וקבלו" לקונן ולהביע את תחושת ההלם והיתמות האופפת את כולנו בסילוקו של האיש הדגול מרבבה, המשפיע, המעורר, המחנך, המחזק, המעודד והמשמח אלוקים ואנשים, אותם מידות נאצלות שספג וינק בבית הגדול והקדוש של האבא הגדול גאון ישראל ופארו זי"ע שבצל קודשו חמד וישב כל ימי חייו ואשר אצלו היו שני לוחות הברית הבין אדם למקום והבין אדם לחברו, שלובים וצמודים יחדיו כשהלוח האחד לא היה על חשבון הלוח של בין אדם לחברו, זאת ראינו בעינינו במשך יובל השנים שזכינו להסתופף בצל הקודש של הדוד הגדול מרן רבי שלמה זלמן זי"ע שהיה לנו לאב רחום וחנון, ואנו זועקים כנאמר בתורתנו הקדושה ויחרדו איש אל אחיו ויאמרו מה זאת עשה אלוקים לנו, מחשבות והרהורים אלו התרוצצו בנו בעת שצעדנו יחד עם המוני בית ישראל לשבטיהם ולעדותיהם, מוכי יגון וקרועי לב ובגד, בחוצות ירושלים שהשחירה מהמון אדם ובסמטאותיה ומבואותיה של השכונה החרדית הוותיקה 'שערי חסד' המיוחסת, בה נולד מרן הגרש"ז זי"ע וכל אחיו ואחיותיו, השכונה בה חיו והתהלכו בצניעות ובצידי דרכים גדולי עולם ענקי התורה והיראה ששימשו עבורנו סמל ודוגמא אות ומופת לאהבת תורה וקיום המצוות בכל לבבך ובכל נפשך ללא כל הגזמה והפרזה, משכונה תורתית מהוללה זו, מאותם סמטאות אבלות ובאותו דרך ומסלול נפרדו וליוו מאות אלפי ישראל את הרועים, מרן הרב מטשעבין זי"ע לפני יובל שנים, מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זי"ע לפני 23 שנה ועתה את גאון התורה רבינו שמואל אויערבאך זצוק"ל, כנאמר: "ואכחיד את שלושת הרועים", אותם דמויות נשגבות שהאצילו מהודם על המקום והקרינו מאור תורתם וצדקותם על הסביבה כולה, ואשר מהם שאבו את הלהט התורתי של אידישקייט וההגנה המתמדת על כבודו של בורא העולם, תורתו מצוותיו וחוקותיו.

מורי ורבותי כל מי שזכה להיות ביום הראשון האחרון בתוך ההמון העצום של כלל ישראל באשכבתי דרבי, וראה בעיניים דומעות ובלב שותת ופצוע את נהרי ונחלי הדמעות שהרטיבו את רחובותיה של "שערי חסד" שהפכו למקשה אחת של בכי ויללה גדולה שפילחה רקיעים, כל אלה שניצבו באותו מוצאי שבת מר ונמהר בחדר המתים של ביה"ח שערי צדק ולאחר מכן במעונו בו עבד את ה' בקדושה, ושמע את זעקות השבר המחרידות כל לב של המוני תלמידיו, חניכיו של רבינו זצוק"ל שהקיפו את מיטתו במעונו שבבנין ישיבתו וסירבו להיפרד מרבם, מאורם ומורה דרכם שהיה להם לעיניים בכל אורחות חייהם, ביטאו את הקשר הנפשי שהיה להם עם רבינו, אשר לא רק חינך והרביץ תורה לתלמידים, אלא היה עבורם לאב מסור ואוהב, שדאג עבורם גם בהמשך החיים, סייע ועזר להם להקים בתים כשרים ונאמנים בבית ישראל מכל הבחינות ואף לא חסך כל עמל וטורח להבטיח בהמשך את חינוך וסידור צאצאיהם במוסדות תורה וחינוך, שמח בכל ליבו ונפשו בשמחתם והיה מיצר במצוקתם כמנהג ישראל וכנאמר אצל משה רבינו ויצא משה אל אחיו וירא בסבלותם וכדברי רש"י נתן עיניו וליבו להיות מיצר עמהם.

היה זה מחזה מפעים ומרגש לראות את רבינו שכידוע ל"ע לא זכה לזש"ק, משתתף בכל כוחו ובמאור פניו בשמחות של תלמידים וידידים קרובים ושכנים, כמו גם אצל יתומים ומשפחות שבורות כאילו היתה זו שמחה אישית שלו, כאשר בעת ובעונה אחת אינו מסיח דעת מתורתו משוש חייו, ואינו מבטל מזמנו היקר ותוך כדי השתתפות בשמחה הוא יושב רכון על הגמרא ויושב וכותב חידושי תורה וכאשר מגיע העת לשמח את החתן, הוא יוצא למלא מצווה זו בכל פרטיה והידוריה ומרקד עם החתן ומשמחיו בשארית כוחותיו, כאילו היתה זו שמחתו האישית, כשהוא מעודד ומדרבן גם אחרים לעשות כמוהו ומיד לאחר מכן חוזר לתלמודו באולם השמחה.

אצל משה רבינו כתוב כשנסתלק גם הקב"ה בכה ואמר "מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי אוון" גם בפמליא של מעלה מקוננים על סילוקו של צדיק שהשלים נפשו ונאסף אל עמיו ואבותיו.

על דמעותיהן של ישראל שאינם חוזרות ריקם אנו מתחננים ומתפללים כל שנה בעת נעילת שער של יום הקדוש, יהי רצון מלפניך שתשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות כי לך לבד עינינו תלויות ועד כמה מזעזע היה לשמוע בימי השבעה ממקורבים ברי סמכא שרבינו זצוק"ל אשר שוחח עמם לפני כשבועיים על בעיות השעה סיפר להם לתדהמתם שמרן בעל החזון איש זי"ע התבטא ימים אחדים לפני הסתלקותו בעיצומה של המערכה הסוערת נגשד שרות לאומי לבנות כי הוא כבר אינו מסוגל יותר לפעול נגד הגזירה מהעולם הזה...

וכשמדברים על גדלות נפשו בענינים שבין אדם לחברו אני נזכר בין השאר בביקור הקצרצר שערכתי אצלו בהיותו מאושפז לפני מספר שבועות בבית החולים 'הדסה' לפני שעבר את הצינתור המתח היה גדול, וביקשתי להכנס לחדרו לרגע קט רק לאחל רפואה שלמה, ולהפתעתי בשוכבו על ערש דוי הוא התעניין בבעיות משפחתיות באותה נעימות וחביבות שליוותה אותו כל ימי חייו מאז הכרתיו מילדותי לפני כשבעים שנה, כאשר זכיתי שמידי ערב בשובי מה'חדר' בעץ חיים, היה בוחן אותי על מה שלמדנו באותו יום, לבקשת אביו הגדול זי"ע שפרש את חסותו על הבית המיותם של אימי הצדקנית ע"ה.

כפי שאמרתי בראשית דברי, אין אני מתיימר להספיד אדם גדול כמוהו אך כפי שאחד הגדולים הספיד את ה"פני יהושוע" שציוה לא להספידו ופתח ואמר, בפסוק נאמר ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה,שזה לכאורה כפל לשון, אלא אכן לספוד אנו מנועים אך מה שאנו חייבים זה לבכותה, לבכות לא על הנפטר הקדוש כי אם עלינו, על הדור שלנו, על החלל הריק שנוצר בסילוקו, על הדור היתום שנתעצמה יתמותו, והוא כיום עולם אחר כפי שמרן מבריסק זצוק"ל אמר לאחר פטירת מרן החזון איש זצוק"ל, כי עד יום הסתלקותו של החזו"א היה העולם אחר, עולם עם החזו"א, ואילו עתה זה עולם בלי החזון איש, כוונת הדברים הוא שישנם אנשים גדולים שחיים בעולם אך לא משאירים ומטביעים את חותמם על הדור, החזון איש, הסביר הגאון מבריסק הותיר את חותמו על דורו והדורות שלאחריו, כך גם אנו רשאים לומר על רבינו ר' שמואל כי הוא זכה לא רק להיות בדורינו אלא הטביע את חותמו על הדור שהוא מעתה דור ללא ר' שמואל.

על דברי חז"ל בברכות: אגרא דהספיידא דלויי, אומר רש"י להרים קול בכי, ברם ישנם שפירשו את ה"דלויי" מלשון לדלות, לשאוב וללמוד מדרכיו, ממעשיו ומאורחותיו של הנפטר, להתחקות אחר הלכותיו ולגעת בשולי אדרתו, לדעם ולהפנים מה הוא דורש ומבקש מאיתנו בעולם האמת, להגביר חיילים בשקידת ועמל התורה ולשגות באהבתה תדיר כפי שהוא שאף בימי חייועלי אדמות, לעשות נחת רוח להקב"ה ביראה טהורה ובקדושה נשגבה כפי שהוא חי ונשם את התורה, עבודה וגמילות חסדים עשרים וארבע שעות ביממה במשך למעלה משמונים שנות חייו לשפוך שיח ותחינות להשי"ת בהשתפכות הנפש ולדעת לפני מי אנו עומדים להתפלל, כפי שראינו אותו בתפילותיו הזכות בימי חול כבימי חג ומועד במיוחד בימים הנוראים, זאת ראינו בעינינו בעת שהיינו מתלווים לדודנו גאון ישראל מרן הגרש"ז זצוק"ל להתפלל בישיבת "מעלות התורה" ביום השני של ראש השנה ושוב אני חש צורך וחובה לחזור ולהדגיש כי כל הדברים האלה אני מדבר רק לעצמי בקול רם, והם מחייבים אותי כי מי אני ומה אני וברור שאין לי את העוז לדבר אליכם אברכי תורה העמלים ושוקדים על תורתם.

רבינו זצוק"ל שהיה מתנהג בחסידות ובגינוני קדושה, חסה בצעירותו גם בצילו של הסבא הגדול הגאון המקובל רבי חיים יהודה לייב אויערבאך זצ"ל שאהב אותו כבכור נכדיו, וכפי שמסופר במשפחה, ספג את ההתלהבות והלהט החסידי כאשר התלווה אליו למעמדי קדש בהם, אפיית מצות, ומעמד התקיעות ואמירת למנצח לבני קרח ופסוקי קר”ע שט"ן שהסבא זצ"ל היה אומר בשאגת ארי וברגשות קודש שסחפו עמו את כל המתפללים בבית המדרש 'קהל חסידים' בשערי חסד שהוא היה רבו ומנהיגו הרוחני, וככל הנראה מכאו גם משיכתו ללימוד תורת הקבלה, שכעדות מקובלים בירושלים היה גדול ובקי נפלא גם בחכמת הסוד כמו בתורת הנגלה.

כל זאת חייב לשמש נר לרגלינו ואור לנתיבות חיינו, ללכת בעקבות דמות קמאית של אחד מגדולי ירושלים של מעלה, משופרא דשופרי של קרתא דשופריא, זה הוא המינימום של הכרת הטוב שכולנו, בני משפחה תלמידים וכל אלה שנהנו ממנו עצה ותושיה, חייבים לנשמתו הטהורה הן בענינים שבין אדם למקום והן בענינים שבין אדם לחבירו, ללכת בדרכיו להסתופף כמוהו בין גדולי עולם חכמי וצדיקי ישראל ולדלות ממעינות תורתם והנהגתם, ללמוד ממנו כיצד לרומם רוח שפלים ונדכאים, לבקר חולים ולעודד שבורי לב לסעדם ולחזקם בדברים ומעשים כפי שרבינו זצוק"ל היה נוהג באופן מיוחד בכל ימי ששי שהיה מקדיש להם שעות רבות להחיות ולהרנין לבבות ולהכניס בהם רוח של תקוה אמונה ובטחון, כפי שגדולי בעלי המוסר אומרים שבעוד ובחייהם מנהיגי ישראל דואגים ומוסרים נפשם עבורינו הרי לאחר הסתלקותם הם זקוקים לנו והם מצפים ומייחלים שאנו מכאן מהעולם הזה בתורתנו ומעשינו נשגר להם חבילות של מצוות שיהא לעילוי נשמותיהם.

ובסיום דברינו אני חוזר מה שאמרתי בתחילה, כי אין רבינו זצוק"ל זקוק כלל שנכביר במילים בשבחיו ומעלותיו, כי ידוע שרבי איצ'לה וואלוזינר זצוק"ל כאשר הספיד את רבה של וילנא לאחר הסתלקות הגר"א ר' אבאלה פוסטוולר זצוק"ל, פתח ואמר, דוד המלך אומר הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, אצל יהודים המאמינים במציאות הבורא ית"ש, די להזכיר את שם ד', קראו בשמו, אך בעמים, אצל אומות העולם יש להודיע את עלילותיו גבורותיו ונפלאות של הקב"ה, כך גם כיום אין כלל צורך להרבות ולפרט את גדולתו, מספיק לומר ר' שמואל שהכל יודעים מה מהותו וישותו, הכל יודעים שהיה גבור ואיש מלחמה, גבור במלחמתה של תורה, שהיה גם חגור בכלי מלחמה, ועל כך מקונן דוד על שאול ויהונתן איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה, כי גם לאחר שהגבור המצביא נופל במלחמה הרי כל עוד נותרו כלי מלחמה נשארה עדיין תקוה, אך אם גם 'אבדו כלי מלחמה' אז הסכנה גדולה ביותר.



הרב ליזרזון עם הקריעה במסע הלוויה
הרב ליזרזון עם הקריעה במסע הלוויה


ר' שמואל זצוק"ל קיים את דבריו של נעים זמירות ישראל האומר, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, מה שנוגע לענינים שבין אדם לחבירו יש ללכתבשלום ובמקל נועם, כפי שזה בא אצלו לידי ביטוי בלב הרחום והרגיש שלו למצוקות הזולת עד כדי דמעות, אך למען בית ד' אלוקינו מה שקשור לכבוד השי"ת ולקדשי ישראל אבקשה טוב לך, רק מה טוב להשי"ת, מה שהיה שייך לבין אדם לחבירו היה רך כקנה, אך מה שהיה שייך לשמירת התורה והמצוות היה קשה כארז, עם שתי תכונות אלו עבד את קונו כל ימי חייו, כפי שהרבינו יונה ז"ל כותב בשערי תשובה "מי שחננו השי"ת דעה ישוב אל לבו כי השי"ת שלחו בעוה"ז לשמור משמרתו תורתו, חוקותיו ומצוותיו ולא יפקח עיניו זולתו לעשות שליחותו, ולקץ הימין אם עשה שליחותו באמונה ישוב ובא ברנה ושמחת עולם על ראשו כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו".

כאשר אני ניצב כאן עולים לנגד עיני דברי חכמינו ז"ל על רב שאמר לתלמידו אחים בהספדאי דהתם קאימנא, תתעוררו תתחממו ותדברו אודותי כי אני אהיה בהספד, הדברים מעוררים בנו רעד וצמרמורת כשאנו מעלים על דעתנו ונזכרים שנשמתו הטהורה מרחפת כאן עתה כאן בבית המדרש בשעה קשה ומרה זו, בתחושה ובמועקה כה כבדה שאינה נותנת מנוח לרגע, אנו מתחננים ומבקשים ממך רבי שמואל בלב פצוע ושותת,חזל אומרים:" גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם", ומה כאן עומד ומתפלל, אף שם בעולם שכולו טוב עמוד נא יחד עם אביך נזר ופאר הדורות וזקניך הגאון המקובל זצוק"ל יחד עם כל גדולי ובני המשפחה, בפני כסא הכבוד, ותפיל תחינה ובקשה על המשפחה המיותמת, ולמען אלפי תלמידיך שהם ומשפחותיהם לא עשו צעד בחייהם מבלי להתייעץ אתך, וכל אלה שנהנו ממך עצה ותושיה כדברי רבי מאיר על הלומד תורה לשמה, אותם חיזקת ועודדת ברוחניות ובגשמיות, על כלל לומדי התורה בארץ הקדש שיוכלו להמשיך לישב על התורה ועל העבודה בהשקט ובבטחה, ועל המשך החינוך הטהור של ילדי דור העתיד במורשת אבות ללא הפרעות, ובמהרה דידן נזכה לייעוד הנבואי של יקוצו וירננו שוכני עפר בתחיית מתי ישראל ברחמים.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. לקרוא ולדמוע  


;