1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. פרשת השבוע

כל הבורח מהכבוד / הרב מרדכי מלכא

לצערנו עדים אנו לתופעה קשה של פוליטיקאים שמרוב תשוקתם וקנאתם לא בוחלים בשום דרך ובלבד לנסות להעפיל להנהגה. מה מלמדת עליהם הפרשה?
הרב מרדכי מלכא, כ' ניסן תשע"ח 05/04/2018 16:54

הרב מרדכי מלכא



פרשת שמיני פרק י (א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם: (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק: (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן:

שאלות:
א} עלינו להבין במה חטאו בני אהרון בזה שהקריבו אש זרה, והרי כתוב שצריך להביא אש בידי אדם? ב} ועוד מה גם שהרי משה מעיד שהן גדולים יותר מהם שנאמר הן בקרובי אקדש ואם כן מדוע לא נשא פנים? ג} ועוד יותר קשה שהדבר נעשה ביום חנוכת המזבח שבו השכינה שרתה במשכן?
מצב הפוליטיקה בארצנו:

לצערנו עדים אנו על התופעה הקשה אשר פוקדת את אנשי הפוליטיקה שמרוב תשוקתם וקנאתם ביושבים בהנהגה ורדיפתם אחרי הכבוד עד שלא בוחלים בשום דרך ובלבד לנסות להעפיל להנהגה, כאשר עיננו רואים מה עושים לראש הממשלה ורק לאחר שבכיר מיחידת החקירות להב פרש וגילה את האמת שאין כלום ורק יש מטרה אחת להפילו נרגעו קצת הפרשיות, ואף ראו שהעם מצביע ברגליו ומביע חוסר אימון ולזאת מתחזק בסקרים הפך רצונם, וכן לכל הרוצה לקבל תפקיד ציבורי תיכף ומיד מחפשים מתחת לאדמה כיצד להפלילו ולפוסלו, וכך הדבר כנגד כל מי שרוצים להוריד אותו ולהצר צעדיו מחפשים מתחת לאדמה במה להפילו, ובפרט בהגיע זמן הבחירות ששם מבחן הניסיון להצלחה וכישלון חושבים שככל שירדפו להשיג את תאוותם ומבוקשם ישיגו יותר, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שההיפך הגמור כל הרודף אחר הכבוד, אזי הכבוד בורח ממנו ואינו משיגו ויותר מכך מאבדים גם מה שיש להם כאשר נבאר בבני אהרון.

ביאור השם משמואל על הדרך בעבודת השם בהתלהבות או ברוגע:
והנה בחז"ל כתבו כמה ביאורים לחטאם של בני אהרון ומדוע כל החרון האף הזה, ואנחנו נעמוד על אחד הביאורים בחטא בני אהרון שכתבו חז"ל במסכת סנהדרין דף נב ע"א וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקדוש ברוך הוא: הנראה מי קובר את מי. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. וכתב לבאר בספר שם משמואל (פרשת קרח תרע"ד): דהנה ידוע שיש בחי' זקנים ובחי' אבות ובחי' בנים. בחי' זקנים הם בשכל כאמרם בקידושין (ל"ב ע"ב) זקן זה שקנה חכמה, והיינו דידוע שיש שני אופני העבודה, יש עבודה בהתלהבות ובהתפעלות הנרגשת ונראית לעינים ובהלל ושיר שהוא מכוחות הלב, ויש עבודה למעלה שהיא בחי' השכל והמוח, וידוע שהמח הוא קר, והתפעלות הבאה מצד המוח איננה נרגשת וניכרת לזולתו, ואין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, אלא שכל חמש ההרגשות שבאדם בטלות לבחי' השכל והמוח, וכמו שסיפר כ"ק אבי (האבני נזר) אדמו"ר זצלה"ה שכאשר היותו בנעוריו לחלש לקחהו כ"ק זקיני אדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק להיות מתפלל בר"ה עמו בחדרו שעל יד בהמ"ד הגדול, וראה אותו מתפלל שמ"ע בר"ה ברכות ותקיעות בלי שום תנועה והתפעלות אלא שהיו פניו בוערות כלפידים. ומובן שכמו שבחי' השכל היא גבוהה מבחינת הלב, כן עבודה כזו שמבחינת השכל בלי התפעלות נרגשת גדולה יותר מעבודה שע"י תנועה והתפעלות, והנה כך היתה עבודת משה ואהרן בבחינת מוח ושכל לבד ולא היתה נראית בהם לא תנועה ולא התפעלות.
ואמרו בשם רבותינו הקדושים בדברי רש"י (פרשת בהעלותך) 'ויעש כן אהרן' הנאמר בהדלקת המנורה, מגיד הכתוב שלא שינה. והדבר יפלא מה הוה ס"ד שישנה ח"ו, ואמרו ז"ל למשל אם היה נאמר להקדוש רב לוי יצחק מברדטשוב שידליק את המנורה, מרוב התפעלות היה שובר את המנורה והיה שופך את השמן, אבל אהרן לא שינה, היינו שלא נשתנה להתפעל ברגש ובתנועות, והיינו כנ"ל שהיה בחינת המוח והשכל. ובכך טעו נדב ואביהו היות והיית שיטת נדב ואביהו שהיו צעירים שצריך לעבוד בהתלהבות וחשבו שזו הדרך הנכונה להנהגת הדור יותר טוב שהמנהיג תהיה עבודתו בהתפעלות נרגשת למען שהרואים יתפעלו ויעשו עבודתם בהתלהבות יותר. וזהו שדייקו מתי ימותו שני זקנים הללו, היינו שהם עבודתם בבחינת 'זקנים' שהוא השכל והמוח כנ"ל, ואנחנו שאנו בבחינת בנים, היינו שעבודתנו בהתפעלות, ננהיג את הדור.

התביעה לא רק על הרודף אלא אף על השתיקה נענשים:
והוסיף מרן החיד"א לבאר לכאורה קשה הרי רק נדב דיבר ואילו אביהוא לא עשה ולא כלום, ומדוע נענש, אלא אומר החיד"א בספרו "נחל קדומים" שמכאן ראיה שגם השתיקה נחשבת כחטא, כי היה עליו עכ"פ למחות ולא מחה. ועפ"ז מבאר מה דאיתא בסוטה (יא א) "איוב ששתק נידון ביסורין". ומקשים מדוע נענש ביסורין רק משום ששתק? אלא כי הוא אכן סבר שבשתיקותו אין כל פגם, ואולם כאן אומרים לנו חז"ל שעונשו של השומע ושותק הוא כעונשו של החוטא בפיו.

רדפו אחרי השררה:
אולם אין דברי חז"ל יוצאים מידי פשוטן ופרש"י וכבר היו, איידי דאיירי בבני אהרן תני ליה הכא לאשמועינן, דבשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות מתו. נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני - הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו, וכו'. ללמדנו שהרודף אחרי השררה ומקנה בחברו לא רק שאינו משיג את מבוקשו אלא גם מה שיש לו נאבד ממנו ולכן נענשנו במיתה ובזה איבדו גם מה שהיה להם. ולכן כתב בית הבחירה (מאירי) מסכת סנהדרין דף נב ע"א לעולם ישנא אדם מדת הרבנות ויקדש בה עצמו אף במותר לו, וכל שכן שלא יקנא בראותו כתר מעלה למי שראוי לה וכל שעושה כן יצפה לנקמת הדיין ולעונשיו, דרך הערה אמרו כשהיו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכים אחריהם וכל ישראל אחריהם היו אומרין נדב ואביהוא זה לזה מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור, אמר הקדוש ברוך הוא כך אתם אומרים נראה מי קובר את מי, משל הדיוט אומר נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:

מאמר חז"ל והזוהר:
וכבר אמרו חז"ל במסכת עירובין דף יג ע"ב כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו. וכן הוא בזוהר במדבר פרשת שלח לך [דף קנו ע"ב] פתח רב מתיבתא, מאן דאיהו זעיר איהו רב, ומאן דאיהו רב איהו זעיר, דכתיב (בראשית כג) ויהיו [דף קסח עמוד ב] חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, מאה דאיהי חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה, שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שבע שנים, ת"ח דלא רבי קודשא בריך הוא אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי, זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא, ופירש בעל הפלא יועץ דברי הזוהר כדברי הגמרא הנ"ל.

כך מצינו בשאול המלך:
ומסופר על שאול המלך בשמואל א פרק י (כ) וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן: (כא) וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ למשפחתו לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא: (כב) וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד֙ בַּֽיקֹוָ֔ק הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ ס וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק הִנֵּה־ ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־הַכֵּלִֽים: (כג) וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה: (כד) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּ֣וֹ יְקֹוָ֔ק כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: שמואל א פרק טו (יז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְקֹוָ֛ק לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:

ואמרו חז"ל במדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא [ד] ויקרא אל משה. זש"ה גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כט כג), כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך. שנאמר וישאלו עוד בה' הבא עוד [הלום] איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א' י כב), מהו כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה, אמר להם אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים, אם ראוי אני, ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה', מיד החביא עצמו עד ששאלו אורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, כך שנו רבותינו, הכלים אלו אורים ותומים, זה ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם (שמואל א' י' כד), ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה וברחה ממנו, שנאמר וילך אבימלך בן ירובעל שכמה וגו', דברו נא באזני כל בעלי שכם וגו' (שופטים ט א ב), וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך וגו' (שופטים ט' כג). ומשה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לכה ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שמות ד-יג). אמר ר' לוי שבעת ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לשלחו, והוא משיבו שלח נא ביד תשלח. שנאמר ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד' י), א"ל הקדוש ברוך הוא למשה חייך סופך לילך.

הרים גבנונים:
עוד אמרו חז"ל במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור סח (טו) בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן: (טז) הַר־אֱ֭לֹהִים הַר־בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן: (יז) לָ֤מָּה׀ תְּֽרַצְּדוּן֘ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־ יְ֝קֹוָ֗ק יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח: ר' נתן אומר כיון שביקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, בא כרמל מאספמיא, ותבור מבית אלים, זהו שנאמר בקבלה חי אני נאום המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא (ירמיה מו יח), זה אומר נקראתי הר תבור, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני גבוה מכל ההרים, ולא ירדו עלי מי המבול, וזה אומר אני נקראתי הר הכרמל, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני נתמצעתי בתוך, ועלי עברו את הים, אמר הקדוש ברוך הוא כבר נפסלתם לפני בגבהות שיש בכם, כולכם פסולים לפני, וכו' התחילו כל ההרים מתרעמים ומתמוטטים, שנאמר הרים נזלו מפני ה' (שופטים ה ה), אמר הקדוש ברוך הוא למה תרצדון, למה תרצו לדון עם סיני, הרים גבנונים אתם כלכם, כמה דאת אמר או גבן או דק (ויקרא כא כ). ההר חמד אלהים לשבתו. אין רצוני אלא בסיני שהוא שפל מכולכם, שנאמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו),

הפסד ירבעם והמן בגלל רדיפת הכבוד:
כתב בספר שיחות מוסר לגר"ח שמולביץ זצ"ל מאמר כט. שנינו במסכת סנהדרין (דף ק"ב ע"ב): "תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו. אמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו מי בראש? אמר לו (הקב"ה) בן ישי בראש. אמר לו אי הכי, לא בעינא". פלאי פלאים "אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן" משמע, שירבעם ראוי והגון לכך וכיצד לא רצה. ולא עוד, אלא שמדבריו של הקב"ה אליו "אני ואתה ובן ישי" מוכח בעליל שהוא ירבעם, יהיה בראש. כלום מה עוד חסר לו? אולם בלהיטותו אחר הכבוד, לא הסתפק בכך והיה מוכרח הוא לשמוע מפורש מפי הקב"ה, כי הוא יהיה בראש. בפירוש לא ממשמעות, ועל ידי שאלה זו נתקטן ירבעם, כי "הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו" (עיין עירובין י"ג:, תנחומא פ' ויקרא ג'). ומששמע ירבעם תשובתו של הקב"ה, כי "בן ישי בראש", נטרפה דעתו ואמר "אי הכי, לא בעינא". מוטב לו לרדת לבאר שחת, מלראות אחרים פוסעים לפניו. גם זו חולי תחת השמש. ממשיך רבי חיים ביסודו הנפלא מצינו כהאי גוונא, אצל המן הרשע, שאמר (אסתר ה', י"ג) "וכל זה איננו שוה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך". מה קורה פה? המלך אחשורוש גידלו ונישאו מעל כל השרים אשר איתו. בכל מקום בואו, בשבע ועשרים ומאה מדינה, כורעים ומשתחוים להמן. כבוד בלי מצרים, חולקים לו לאותו רשע. רק אי שם, בפינה נידחת, נמצא יהודי בשם "מרדכי", היושב בשער המלך, ואינו כורע ומשתחוה לו. ומה בכך? והרי "מרדכי" זה, בטל באלף אלפי אלפים בני אדם שכורעים ומשתחוים, על כגון דא מתלוננים ש"כל זה איננו שוה לי"? עד ש"איני חש לכל הכבוד אשר לי" (רש"י)? וכיון שרדף אחרי הכבוד נאבד מנו הכל ותלו אותו על העץ.

דברי הרשב"ץ על דברי התנא ושנא את הרבנות:
וכתב בספר מגן אבות לרשב"ץ על דברי התנא באבות פרק א-י ושנא את הרבנות בזה תתקיים המצוה הראשונה, לאהוב את המלאכה, שהאוהב את הרבנות אינו מתעסק במלאכה. וענין רבנות, שלטנות. וחלילה מלמנוע לאדם שלא ישתדל לבוא לידי רבנות של תורה. וכבר אמרו בסוף קדושין [פב א], רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומניות שבעולם ומלמד את בני תורה, שכל אומניות שבעולם הרי הם בטלות בעת הזקנה והוא מוטל ברעב, והתורה עומדת לאדם בילדותו וזקנותו ונותנת לו אחרית ותקוה, שנאמר וקויי יי' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים [ישעיהו מ יג]. ונאמר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו [תהילים צב טו]. אבל רבנות זו ששנינו כאן היא, לנהוג שררה על הצבור במילי דעלמא. וכן אמרו באחרון מברכות [נה א], ובאחרון מיומא, ובאבות דרבי נתן [פי"א הל"ב], על זאת המשנה, אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה. ומפני מה מת יוסף קודם לאחיו, מפני שנהג עצמו ברבנות [ברכות נה א]. וכן, אין לך נביא ונביא שלא קפח כמה מלכים. כמו שנזכר בפסחים [פז ב] פרק האשה. וכן מצינו ששאול היה בורח מהשררה והיה נחבא אל הכלים. ואמרו בסנהדרין [יד א] פרק ראשון, הוי קבל וקיים. ואמרו בפרק חלק [סנהדרין צב א], אף אנן נמי תנינא, בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, וזהו שאמרו, אין אדם מתמנה פרנס מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. וזהו צוויו של רב לרב כהנא [פסחים קיג ב] שכתבתי למעלה, שלא ימנע עצמו מהמלאכה בשביל גדולה והתנשאות. ושלמה המלך ע"ה הזהיר לנהוג בשפלות ולהתרחק מן הרבנות כדי שיעסוק במלאכה. וזהו שאמר, [משלי יב יב] טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם. וזה הנקלה, אינו נקלה מעצמו, שלא תהיה לו שום מעלת כבוד, אלא שהוא נוהג עצמו בשפלות. והיה מפרש אבא מארי ז"ל, ועבד לו, שהוא יהיה עבד לעצמו לעסוק במלאכתו. וזהו יותר טוב מהמתכבד מעצמו ונוהג בשררה ואינו נכבד אצל אחרים, וזה יביא שיהיה מוטל ברעב בחוסר לחם.

כל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו:
בספר תולדות שמואל מסופר על הגאון רבי שמואל רוזנברג תלמיד הכתב סופר שבשנת תרע"א היית אסיפה ובאותו מעמד החליטו להושיבו בראשם ולהנהיגם וכבוד גדול עשו לו, והיה תלמידו סמוך אליו ואמר לו שהוא לא מבין חז"ל אמרו הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו, ואינו מבין מדוע אדם שהגיע להכרה שאין תועלת בכבוד ואינו חפץ בו מענישים אותו והכבוד רודף אחריו? לאחר שנים רבות בחתונת נכדו עשו לו כבוד גדול ולא התפעל בכלל ואז סיפר ואמר לתלמידו שכעת יש לו תשובה על שאלתו ששאל לפני כמה שנים והוא על פי מעשה שהיה עם החתם סופר שפעם כאשר נסע לישוב סרדלי כאשר הגיע לשם ויצאו לקראתו נכבדי הקהילה לקבל פניו עם כל פמלייתו מאנשי פרשבורג, בהגיעו לשם הוציאו את הסוסים מהעגלה כי החליטו אנשי סרדלי שלהם הכבוד להובילו, אולם אנשי פרשבורג טענו שלהם הזכות להובילו והתפתח ויכוח בינהם למי הזכות, החתם סופר אשר שמע שיש ויכוחים ואינו יודע על מה שאל מה פשר הדבר שיש כאלה קולות, ואמרו לו שהויכוח למי הזכות והכבוד להוביל את עגלתו, שתק ולא התפעל ורק אמר אשריהם עד כמה יש להם אהבת התורה. רק אז הבין תלמיד הכתב סופר ואמר שזה הפירוש בחז"ל הבורח מהכבוד היינו שאינו מתייחס לכבוד שנעשה לו כאילו זה בעבורו אלא מבין שזה לכבוד התורה אז הכבוד רודף אחריו בהיות ואין זה מפריע לו ולא מזיז לו.

מהו ההבדל בין הבורח לרודף:
שואלים מה ההבדל בין הבורח לרודף אחר הכבוד, אמנם הרודף אחר הכבוד הוא בורח ממנו ואין מקבל כבוד, אך הרי לכאורה גם הבורח מהכבוד ממילא לא יקבל כבוד ונמצא ששניהם באותו מצב שלא משיגים כבוד? והשיב על כך הגר"ח מבריסק שיש הבדל גדול הבורח מהכבוד הוא נמצא בראש והכבוד אחריו ואילו הרודף אחר הכבוד נמצא שהכבוד לפניו, עוד השיב על כך הרבי מקוצק שההבדל בפטירתו של האדם שכבר אינו יכול לברוח מהכבוד ואז הכבוד משיג אותו לעומת מי שרדף אחריו שאף פעם לא משיגו. והבעש"ט הוסיף ואמר שלעת זקנה כאשר אין כוח לברוח מהכבוד ואז משיגו ונוחל כבוד לעומת הרודף שכלל לא משיגו בשום שלב.

מעשה שהיה:
וסיפר מרן האדמו"ר מויזניץ בעל האמרי חיים, כי יהודי שאל פעם את הרה"ק מברדיטשוב "רבי, זה כבר כמה שנים שאני בורח מהכבוד, והחסידים עדיין אינם סובלים אותי?" ענהו הרה"ק "הגם שהנך בורח מפני הכבוד, אבל אתה מסתכל בכל פעם אחורנית, לראות שמא הוא רודף אחריך, והכבוד רואה שהנך מחפש אחריו, על כן הוא בורח ממך".

מוסר השכל:
אחר הדברים האלה עלה בידנו להשכיל ולהבין כי כל הרודף אחר הכבוד לא רק שאינו משיגו אלא מאבד גם מה שיש לו ונענש על כך, היות וכבר אמר דוד המלך בדברי הימים א פרק כט (יא) לְךָ֣ יְ֠קֹוָק הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְקֹוָק֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל׀ לְרֹֽאשׁ: (יב) וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל: כמאמר חז"ל במסכת בבא בתרא דף צא ע"ב והמתנשא לכל לראש - אמר רב חנן בר רבא אמר רב אפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה. כך שאין הדבר תלוי כלל בהשתלדות האדם אלא ההיפך במקרה זה ההשתדלות רק מרחיקה את השגת המטרה הנכספת, ולזאת אדם צריך למלא תפקידו במעמדו ואל יקנה במעמד של אחרים כי לכל אדם יש תכלית בעולמו ולפי זה הקב"ה מנתב ומנהיג את העולם ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, ואדרבא ללמוד לפרגן לכל אחד במעמדו לרומם ולגדל ואין ממה לקנאות כי הכל הבל מאחר וכבוד בעוה"ז אינו אלא מדומה וגדולי ישראל ידעו תמיד לברוח מהכבוד ורק בזכות זה זכו לתורה וחכמת התורה וגדולה גם יחד, וכמאמר התנא באבות הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם, והמאמין יודע כי הקב"ה מתכנן לכל אדם את מעמדו והוא משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עד מרום וישמח תמיד בחלקו ובזה יזכה לטובה וברכה בזה ובבא אמן ואמן.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.