1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

נהגת שודים חדשה הצטרפה אל הכביש

גם תאונות שנראות לכאורה קלות ללא נפגעים בנפש או ברכוש, יכולות לגרום לטראומה קשה • חני שחוותה תאונה קלה מאוד הפסיקה לנהוג בעקבותיה, אבל אחרי שהבינה את הגורמים לקושי, התמודדה עם החסמים ונחשפה למעכבים, היא חזרה לכביש, זהירה, אמיצה ומוכנה מתמיד
אורלי סמירה, ה' אייר תשע"ח 20/04/2018 11:46

pixabay צילום: pixabay





את חני פגשתי בצהרים שגרתי אחד, היא סיפרה לי שהיא בת 28, אמא לארבעה ועוד פרט חשוב - יש לה רישיון 9 חודשים.

לפני חצי שנה היא עשתה תאונה, קטנה ממש, כזו שיש הקוראים לה "נשיקה". "נסעתי רוורס ונגעתי ברכב שחנה, הבהלה והפחד שלי היו עוצמתיים", היא סיפרה לי.

למעשה לא קרה לה כלום. הרכב ניזוק מינורית בשריטות קלות, אך מאז המקרה, הביטחון שלי התערער, ואני מרגישה שאני נהגת מסוכנת ואסור לי להיות על הכביש, אני מסכנת את הנהגים המקצועיים.

"אומנם אני מאד אוהבת לנהוג", אמרה לי חני, "ואני חושבת שאני יכולה להיות נהגת טובה, אך לאחר המקרה נהגתי פעמים בודדות וכל פעם לוותה בדפיקות לב ופחד ומתח נוראיים. רגשות אלה היו בלתי נסבלים עבורי, לא יכולתי להתמודד איתם ורק חיכיתי שהנסיעה תיגמר ואגיע ליעד. מצאתי גם שאיני יכולה להתמודד עם נהיגה לצד בעלי, הוא מבקר אותי ומעיר לי מתוך אכפתיות, אך נהיגה לצדו או לצד נהג מנוסה, מורידה את ביטחוני ואני חשה מתח רב".

בצער רב ועקב חוסר יכולת להתמודד עם הלחץ, החליטה חני לוותר ולהפסיק לנהוג. "לא יכולה להתמודד עם הלחץ ועם המחשבה שאני מסכנת אחרים" היא אמרה לי.

אני שואלת אותה: "אם כך, מדוע הגעת אלי?".

היא השיבה באופן מידיי: "אני לא רוצה לוותר על הנהיגה! אני רוצה עצמאות, איני יכולה להיות תלויה בבעלי בהגעה לכל מקום, אני צריכה לפזר ולאסוף מהגנים, מבתי הספר ומהחוגים, אבל יותר מהכל אני פשוט אוהבת לנהוג".

"מה הציפיה שלך מהטיפול", אני מבררת, "לחזור לנהוג בלי חששות בלב ובביטחון" היא עונה.

לאחר שהבנתי מהן המחשבות שתוקעות את חני ומאילו מצבים היא נמנעת, יצאנו לדרך עם תכנית עבודה: הכרנו את מאפייני החרדה, דיברנו על מה משמר את הפחד, ניסינו לבחון מחשבות אלטרנטיביות, למחשבות המעוותות של 'אני נהגת מסוכנת' וכך בהדרגה והתמדה עקבית, החלו להיווצר אצל חני שינויים קוגניטיביים אודות עצמה והמחשבות שלה לגבי היכולות והמסוגלות שלה.

חני הבינה באמצעות הטיפול שהתאונה שחוותה היא שכיחה ולא מעט נהגים חווים אותה ושההימנעות שלה מנהיגה למעשה מגדילה ומשמרת את הפחד ולא מאפשרת להתמודד ולפרק אותו.

בנינו מדרג חשיפות, אלו למעשה מצבים בהם קשה לחני להתמודד במהלך הנהיגה, מצבים כמו נהיגה עם ילדים, לצד בעלה, נהיגה בחושך או מחוץ לעיר, נהיגה לצד נהג מנוסה או במקום התאונה ועוד. מצבים אלה נחוו אצלה כאתגרים קשים המלווים במתח.

חני החלה להיחשף לכל המצבים מהם נמנעה בהדרגה, תוך שאנו מדרגים את רמת הקושי בכל מצב ומחליטים מהו השלב הבא שחני יכולה לנסות וכיצד לדעתה תרגיש במהלכו. בין פגישה לפגישה היא קיבלה חיזוקים, צברה ביטחון, ושינתה עיוותי חשיבה.

למעשה, בפרק זמן קצר ביותר חני הרגישה והתנסתה בכל המצבים מהם חששה ונמנעה, השיא מבחינתה היה לשוב ולנהוג במקום התאונה. בתחילה רק המחשבה על נהיגה במקום לבדה גרמה לה מתח ופחד, אך השינויים במחשבה שעשינו, לצד הביטחון שהחל להבנות אצלה ולאור ההצלחות הקטנות והגדולות שצברה לעצמה, שברו את המחסומים די מהר. חני העזה לנסות דברים חדשים, הצליחה להתגבר על הפחד, ועיוותי החשיבה שהתקבעו אצלה.

חני "הנמנעת והנהגת המסוכנת" כפי שנהגה לכנות את עצמה צברה ביטחון, ותעוזה.

היא סיפרה לי כמה היא נהנת מהמצב החדש, מהעצמאות שיש לה, סוף סוף לא להיות תלויה באף אחד, לקחת את הילדים לאן שרק ירצו או לצאת כשמתחשק לה. "אני יכולה לבקר את אמי בלי לחשוב פעמיים, זה פשוט כיף, אני יכולה, מסוגלת, חופשיה, אני חושבת שאני נהגת ממש טובה!" היא אמרה ואני רק חשבתי "חני לא ויתרה לעצמה והצליחה!".

ואני מסכמת לי, שחני הפכה מהנהגת ה"מסוכנת" והחוששת שהגיעה אלי, לנהגת שודים אמתית.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נשים צריכות לרדת מהכביש. נקודה.  (ל”ת)


  2. כבר אין מקום ב 2018 לגברים כן גברברים לחיות בישראל..