ב' תשרי התשפ"ה
04.10.2024

כך אטם הציבור החרדי ליבו למצוקת הערבים

הציבור החרדי התייצב - כנגד דעת רבים מה'גדולים' - בצד הימני של המפה ופוטר את עצמו ממחויבות מוסרית לבני דודיו, גם כשמדובר בשבויים ישראליים • טור נוקב

חרדים וערבים. מאיפה השנאה. צילום: פלאש 90
חרדים וערבים. מאיפה השנאה. צילום: פלאש 90

לפני כשבועיים שוחרר החייל החטוף גלעד שליט, ומדינה שלמה, שפעמה חמש שנים בלב קולקטיבי אחד התרגשה עד דמעות.

תחושת אופוריה השתלטה על המדינה ובאופן כמעט מוכני, הפך ביבי לגיבור היום והסקרים הגיבו בהתאם. שבוע אחר כך שוחרר שבוי יהודי נוסף בשם אילן גרפל שנעצר במצרים בטענה שהוא חשוד בריגול עבור ישראל בימי ההפגנות נגד שלטונו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק. גם במקרה הזה נרשמה שמחה, מתונה יותר, אבל עדיין כנה ואמיתית שהובילה גם לאופטימיות בלתי מבוקרת ביחס למרגל היהודי ג'ונתן פולארד.

רק שבהמולת השמחה ותחושות ההקלה האותנטיות נשכח אזרח ישראלי נוסף הכלוא במצרים כבר אחת עשרה שנים בעוון ריגול. רק לפני שבע שנים הודתה מצרים כי הישראלי מצוי בידיה, ובחודשים האחרונים נודע כי הוא מעולם לא הובא בפני שופט.

לשאלה הכמעט מתבקשת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שבן לעם הישראלי כלוא כבר למעלה מעשר שנים במדינה זרה בעוון ריגול לטובת ישראל, ושרוב הקוראים מתוודעים לראשונה ברגעים אלו לסיפורו, יש לענות בעובדה חשובה אחת:¨ל'מרגל' קוראים עודה טראבין והוא ערבי המתגורר בנגב. לעודה המסכן אין משפחה ישראלית שורשית שנלחמת עבורו, אין עמותה ואין אנשי קמפיין שישאו שלטים וכרזות הקוראות לשחרורו. טראבין הוא סתם ערבי שמזלו הכה בו והוא נכלא ונמק בכלא המצרי.

נכון, 'כל ישראל ערבים זה לזה', ו'עם ישראל חי' וכו' אבל לעתים דומה כי שכחנו גם את עובדת היותינו בני אדם בנים לאב קדמון אחד . מדוע חלק גדול מהאנשים שסיפורו של טראבין נודע להם לראשונה הגיבו בסגנון של 'עזוב, זה סתם ערבוש, מה אכפת לי'? מדוע עובדת היות האסיר בן לדת אחרת הופכת אותו לא לסוג ב' אלא לסוג שלא קיים כלל בהיררכיית הסבל?

הטענות כבדות המשקל הללו, ראויים להישאל בכל ערוץ במרחב הישראלי – ציבורי, אך בעיקר נכון להם לעלות על גבי פלטפורמות חרדיות, שכן לחלק בלתי מבוטל מהציבור שלנו, הציבור החרדי, יש אוריינטציה מובהקת לכיוון הימני של המפה, לחוסר אמון, ולשנאה כמעט מסורתית אל בני המיעוטים.

הנטייה המעט משונה הזו, הנוגדת על פי רוב את עמדתם של 'גדולי הדור' הנחשבים ל'שמאלנים' באופן גורף, מביאה את הצעיר החרדי לא לבחון לעמוק את סוגיית ה'בעיה הפלסטינית' ולא לגלות אמפתיה או רגש אלטרואיסטי כלפי בן או בת לבני דודינו.

שכן, כמה מאתנו יכולים להתהדר בעובדה כי הם ניהלו דיאלוג אינטליגנטי ושפוי עם איזשהו אינטלקטואל ערבי? כמה מאתנו יכולים להצהיר כי הם קראו לעומק את ספריהם של אנשי האקדמיה הפלסטינים ושוכנעו כי אין מקור מוסמך לדבריהם?

'אין אמונה בערבים', נוהגים רבים מאתנו לומר ובכך להשקיט את קולו של המצפון, אך האקסיומה הזו מתערערת מעט כאשר אחד כזה מטפל בנו, במלא האדיבות, באחד מחדרי המיון של בתי החולים בארץ. האם טרח אי מי לשוחח עם אחד הרופאים הצעירים הללו ולשמוע את דעתו? אולי קיים בו איזשהו עומק תכני עליו לא חשבנו, ושאותו לא הכרנו?

לא צריך להיות פעיל של תנועות השמאל הקינקיות הכמעט ביזאריות 'בצלם' או 'שלום עכשיו', לא צריך להיות גם שמאלן פונדמנטליסט ומוטרף כמו ד"ר אייל ניר מאוניברסיטת בן גוריון. אפשר פשוט לזכור רק כי האדם, כל אדם, נברא בצלם אלוקים, גם אם הוא לא נולד דווקא בתל אביב או במודיעין עילית.
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 94 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}