היתוש שיכול ללמד את חיל האוויר איך לתקוף
כולנו מכירים את זה: שעת לילה מאוחרת, אנחנו אחרי יום מתיש ורק מנסים לתת דרור לעפעפיים • ואז הוא צץ: יתוש טורדני שהתחיל את היום, והמטרה שלו היא פשוטה - פשוט לא לאפשר לנו לישון • רפי פריי חווה את מתקפת הטרור הזו - וגיבש מסקנות כיצד מתמודדים. אולי • משעשע
pixabay
היתוש הטורדני ההוא הטריד את מנוחתי הקדושה כבר שלושה ימים ברציפות. כל כך שנאתי אותו, שכבר הצמדתי לו שם: 'אדולף', קראתי לו. היה משהו מדויק ומתנשא באופן שבו הוא גלש מתעופתו במרומי החדר, חג פעמיים מעל אוזן שמאל, ולפני שהספקת לומר "אני אהרוג אותך", הוא התרומם בחינניות אל איזור המבטחים שלו, ליד התמונה הישנה של 'בבא סאלי', כאילו הבין והאמין שהצדיק ייתן לו הגנה מפניי.
ניסיתי את כל השיטות להשמדת יתושים, אפילו נכנעתי לפרסומות וקניתי מנורה כחולה, שאכן, על פי הבטחת החברה המשווקת, הזמינה אליה את כל המעופפים באזור וטיגנה אותם 'וול דאן', אבל היתוש האינטליגנטי שלי ידע היטב שאין לו רשות אלא לראותם בלבד, והיה חג באוויר, מוקסם ונפעם מהאור הכחול הבוהק, חוזה בחבריו מתפצפצים למוות לנגד עיניו, מושך בכתפיו הזערוריות ויוצא לסבב נוסף של הצקות.
למחרת כבר התמרחתי ב'אל יתוש', בשמן פקועות ובמיונז דל קלוריות מתוצרת חוץ, אבל חוץ מתפרחת נוראית - לא הצלחתי להשיג כלום. פריצת דרך לא משמעותית נרשמה, לאחר שחיברתי לחשמל את המכשיר המוזר הזה, שנראה כמו שעון שבת עם הפרעות גדילה. היתוש הסקרן עצר למשך שנייה ליד המכשיר, ושינה את מקצב זמזומו מקצב ערבי אינטנסיבי לזמזום קלאסי ומרגיע, מה שלא הפריע לו לבצע את היצירה המוזיקלית הנהדרת הזו קרוב מאד לעור התוף המעורער שלי.
אבל ביום השלישי, בהיותי כואב ועייף, החלטתי "איני יכול עוד, אני יוצא למלחמה!". הצטיידתי היטב, וחיכיתי ללילה שירד. ראיתי אותו מציץ מבעד לפלורסנט ומביט במיטה ברשעות, מנער את כנפיו לקראת מופע החימום. סקרתי את הארסנל שבידי, קונקורדנציה לנוער מהדורה מורחבת, k747 בניחוח מנגו שובב, מגב הפלא ומגף אוסטרלי משובח לצורך וידוא הריגה.
הוא תקף ראשון בתמרון מסובך ומרשים, שהייתי ממליץ לחיל האוויר לאמץ כאסטרטגיה. הוא טס אלי באומץ וביטחון, משל היה טייס קמיקזה חדור תחושת שליחות, הישר לעבר פני, בתגובה מהירה חבטתי בפני בקונקורדנציה בכל הכוח.
לא אשקר לכם. בכיתי קצת, ממש טיפונת, ותפסתי מחסה מאולתר תחת השמיכה בעודי מתכנן את צעדי הבאים. הצצתי בחרק המגעיל מבעד לחרך בשמיכה, ונדהמתי למראה עיני: הצורר רקד על הדם, פשוטו כמשמעו, על הדם שלי, שנזל מהאף שלי! באשמתו, זרקתי עליו את המגף בחמת זעם. יכולתי להשבע שזמזומו המטריד הפך לצחוק מלגלג בשעה שחמק הצידה בקלילות.
באותו הלילה כבר לא ישנתי. למחרת הזמנתי מדביר וביקשתי ממנו שישים אקסטרה רעל עכברים, שיסבול, המנוול, מה אכפת לי. לאחר כשלושה ימים נוספים חזרתי הביתה. המקום הריח כמו מגף אוסטרלי משומש, אבל לאפי הדואב זה הריח כמו הבשמים של ההבדלה. ריח שמבשר התחלה חדשה וסוף לצרות. וכך, בעודי מתארגן לשינה, מצאתי את עצמי ממלא את מקום היתוש ומזמזם לעצמי בהתלהבות "דידן נצח".
מסקנה: נס שלפרה אין כנפיים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 27 תגובות