ואז הרבנית שאלה: "מאמינה שיהיו לך ילדים?" • טור אישי

בשבילי נברא העולם ואני גם עפר ואפר, אבל המשמעות האמיתית בחיים נמצאת ברגע - כאן ועכשיו - ומי שחי כך ודאי שהוא אדם מאושר. להיות בחיבור הזה בין העפר לעולם הוא החיים והבחירה.

שש שנים אני מחכה לילדים, שנים לא פשוטות בכלל. האמת היא שאני מסוג האנשים ששום דבר לא ממש בא להם בקלות. פרנסה, זוגיות, ילדים... כל דבר שברור מאליו שיהיה - מתחיל אצלי בנקודת מינוס אפס, תקיעות ותסכול.

אבל - ופה יש אבל גדול - אני אופטימית. קול פנימי תמים ואובססיבי לאמת אומר לי "עוד קצת הכל יהיה בסדר". כמעט פיטרתי אותו כמה פעמים. מה שבטוח, הוא קיבל על הראש ממני והרבה. איך אפשר להגיד למישהו שסובל, שמחכה, שרעב, ש"עוד מעט הכל יהיה בסדר"?

זה תמיד מזכיר לי סיטואציה תנ"כית היסטורית: יעקב, לפני מותו, מספר לשבטים מה עתיד לקרות לכל אחד מהם ומתכוון להגיד להם על תאריך הגאולה ונשכח ממנו הדבר. באחד הפירושים כתוב שאם היה אומר להם, היו מתייאשים מלחכות.

ובאמת, לחכות שש שנים זה יכול לייאש. עוד קצת להמתין ולחכות זה לא בשבילי – תמיד הייתי חסרת סבלנות. מה עושים? מתפללים? איך?

בהתחלה, התפילה שלי הייתה מאד עדינה ומתחנחנת כי ודאי עוד מעט זה יקרה.

אבל זה לא קרה.

תפילות נוספות, הדלקת נרות, ללכת לצדיקים, ללבוש קמעות, לקיים מצוות ועוד ועוד.

וזה עוד לא קרה.

ללכת לרופאים, לבכות, להתחנן, תפילות, רבנים, קמעות בריתות, הכנסת אורחים...

עוד לא קרה.

היה שלב שחברות עם ילדים, ובעיקר כאלה בהריון, היו מתרחקות ממני. הרגשתי שהעולם סוגר עלי, שום דבר לא עובד. ברחוב אני רואה נשים בהריון וכמעט פורצת בבכי... למה אתה לא בוחר בי?

באחד הימים הלכתי לרבנית מלעלוב, ובמהלך השיחה שלנו היא הפתיעה אותי בשאלה שאני לא אשכח לעד: "את מאמינה שיהיו לך ילדים?"

כסא של אליהו

שתקתי שתיקה כזו שכל גופי השתתק. שום מחשבה לא הייתה לי בראש. "אני לא יודעת", עניתי במבוכה. לקחתי את השאלה הזו איתי הביתה.

יום למחרת אני צריכה להזריק. אני יושבת בחדר הפנימי של לבי ומחשבותיי, בחרדת קודש מזריקה - ומתחילה לבכות. אני מרגישה שאני לא בוכה לבד יותר. אני מאושרת, בוכה משמחה. הרגשתי וידעתי שילדי גם הם מחכים לי, ואני אומרת להם "עוד קצת ונהיה ביחד... עוד קצת...".

לאחר חודש הגעתי לרבנית, וסיפור מרגש מאד בפי: "יש לי תשובה לשאלה, הרבנית. לא רק שאני יודעת שיש לי ילדים, אני מתגעגעת אליהם".

קרה לי החודש דבר מדהים. יצאתי מהבית, וליד בית הכנסת אני רואה כסא מעץ של אליהו הנביא. שאלתי בבית הכנסת אם הכסא שייך למישהו, אמרו שלא צריכים אותו יותר. הכסא היה כבד מאד, ובכל זאת לקחתי אותו הביתה בכל הכוח שהיה לי.

אנשים שהיו בסביבה, נדהמו לראות אותי מחזיקה כסא גדול כל כך. אמא וילד שעברו לידי הסתכלו עלי. "אתה יודע מה זה, חמוד?", שאלה האם, "זה כסא של אליהו הנביא".

כמה התרגשתי כששמעתי את זה, רק אלוקים יודע. נכנסתי הביתה, העמדתי אותו במרכז הבית והסתכלתי עליו שעות. בעלי נכנס, מתישב לצידי ומסתכל יחד איתי. סיפרתי לו מאיפה הכסא, אני הולכת לשפץ את הכסא הזה וכולו יהיה קודש להשם ויבוא יום ונעשה עליו את הברית של הילד שלנו.

מה אתם חושבים שקרה?

מאותו רגע הכסא הזה היה התפילה שלי. כשהייתי צובעת ומקשטת אותו, הייתי בוכה ומתפללת, שרה ורוקדת, והכל לכבוד השם שזימן לי הזדמנות גדולה כזו. זה היה רגע ההתבודדות שלי.

חודשיים מרגע שהכסא אצלי, הייתי בהריון רשמי, נולד לי בן בריא בחודש שביעי במשקל 1.5 ק"ג, ברוך השם. חודשיים בפגיה עם התמסרות מלאה ורגעים לא קלים, ואני חוזרת הביתה לבד.

שוב אני, הכסא ובעלי בבית מחכים... עוד מעט הכל יהיה בסדר .

צידה לדרך

כשאנחנו מעוניינים להשיג מטרה כלשהי, ישנם ארבעה שלבים שעלינו לעבור.
בשלב הראשון, בדקו מה המטרה. למשל, אם המטרה היא בתחום הפוריות ואתם רוצים ילד, תרשו לעצמכם עם כל הרגישות לשאול - למה? רשמו את כל הסיבות (לפחות עשר).

בשלב השני, התבוננו ברשימה ובחרו את הסיבה האמיתית, האותנטית ביותר.

כיצד תדעו שזו סיבה אמיתית?

סיבה זו אינה מושפעת מבחוץ, אינה מנטרה או סטיקר שמעולם לא הבנתם את המשמעות שלו באופן עמוק ויסודי. זה אינו רצון מהעבר וגם לא מהעתיד, לא משפט כמו "ככה זה".

בשלב השלישי, בדקו האם הסיבה הזו יכולה להיות התפילה שלכם – האם אתם יכולים להפוך אותה לתפילה?

אם כן, זה נהדר - יתכן שמצאתם את נקודת האור שלכם. כעת בדקו עם עצמכם אילו כוחות נפש יש בכם לעמוד באתגר החוויה של הבאת ילד לעולם. מה העוצמות שלכם? אילו יכולות יש לכם?

אם עדיין לא מצאתם, גם זה נפלא. עכשיו אתם יודעים מה לחפש. וכשתמצאו, חזרו לשלב השלישי.

בשלב הרביעי, נסו לזהות מצבי איזון בחיים.

רשמו מקרים שקרו לכם, בהם נחלתם הצלחה. מה איפשר לכם את ההצלחה הזאת ?

רשמו רשימה נוספת של רגעי אושר בחיים. מה היה שם שגרם לכם להרגיש מאושרים?

סמנו בעיגול מתוך כל הרשימות מילים שחוזרות על עצמן - חיוביות כמובן.

אלו הן חלק מהעוצמות והיכולות שלכם. כיצד תשתמשו בהן לצורך המטרה שלכם? מה אתם צריכים לעשות בכדי להגיע לאיזון והרגשה חיובית בתהליך שאתם עוברים?

אני מזמינה אתכם להתחבר לרגע הנתון – לכאן ועכשיו - ולמצוא בתהליך הזה שאתם עוברים שמחה, אושר, סיפוק, אהבה. למדו על עצמכם: מה השיעור לחיים שאתם לוקחים מהתהליך הזה? אילו מתנות (תובנות) קיבלתם עד כה, שהפכו להיות קניין שלכם? האם למדתם להיות סקרנים, להתנסות ולצאת מאזור הנוחות שלכם בשמחה?

לפני סיום, סיפור קטן ברשותכם. באחת ההפלגות של רבי נחמן היתה סופה גדולה מאד, כולם צעקו והתפללו להשם שיציל אותם. היתה שם רבנית חשובה שראתה את רבי נחמן יושב בספינה ולא עושה כלום, היא התחילה לצעוק עליו – מדוע אתה לא צועק ומתפלל שתפסיק הסערה?

הוא ענה לה: בגלל הצעקות והתפילות שלכם יש סערה. אתם תפסיקו והסערה תפסיק. ובאמת כך היה.

אושרה ולדמן מאמנת ויועצת עיסקית [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!