הסוד להצלחה בחינוך: קבלה בלי תנאים • תבלין לשבת

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה

א. מדוע אנו אמורים לדעת את גילו של יצחק בזמן החתונה?

ב. למה כתוב בקחתו הרי היה יכול להיות לקח אותה?

ג. מדוע דווקא בזמן החתונה, התורה דואגת לסם לנו על ה"ייחוס", שלא בהכרח מחמיא.

ד. מהו הניסוח, "ויהי יצחק..." נכתב את מי לקח ובת מי היא, ורק בסוף מסיים הפסוק שהסיבה שלקחה, זה לצורך נישואין - "לו לאשה". לכאורה היה ניתן לכתוב "בקחתו לו לאשה את.." ואז להתחיל לפרט את מי לקח לאשה.

ה. הפעולה מתוארת במילה 'בקחתו את רבקה', ולא 'לקח אותה'. האם יש הבדל בין ההגדרות?


כל מי שעובד כמאמן בתחומי החינוך ושלום-בית, שומע לעתים קרובות הורים אשר מאבדים את האמון בילדים.

באחד המקרים, זוג הורים התלוננו שכל מה שהם מנסים לעשות כדי להחזיר את בניהם למוטב לא עולה יפה. בנם בן ה-15 נתפס כבר כמה וכמה פעמים, כאשר הוא מחזיק ברשותו רכוש שלא שילם עליו ולא קיבל אותו, בלשון המעטה.

ההורים היו חרדים מהבאות. מתוך הניסיונם המר, שמרו עליו בכל רגע אפשרי.

במקום לימודיו, הוצמד לו בהמלצת גורם מוסמך, נער בוגר שישמור עליו בזמן ההפסקות. את הדרך הביתה הוא היה עושה אך ורק בליווי אחד מהוריו, או אפילו אחותו הקטנה ממנו. כל אחד יכול היה לשמש לו כמלווה, ובלבד שלא ילך לבד.

קיבלת את הילד מהקב"ה? קבל אותו ללא תנאי

"גאון", אמרתי לאבא חצי בלחישה כאשר סיפר לי על דרך ההתמודדות מול הנער. "התכוונת לבעלי?", שאלה האמא שחשבה כי בן זוגה קיבל מחמאה. "אני מתכוון לילד שמוציא אותם משלוותכם, עד כדי כך שאתם נמשכים אחריו למטה, במקום לעלותו למעלה".

פרשת השבוע מלמדת אותנו כיצד ניתן לקבל מישהו, גם אם הוא מגיע ממשום אחר ושונה, גם אם יש כל מיני דברים לא נעימים ברקע. הפסוק מלמדנו שכאשר אנחנו רוצים להגדיל או לקדם את ילדנו או כל אחד אחר, כדאי קודם כל לבדוק ולראות מה המצב שלנו ביחס אליו. בכדי להגביה מישהו, טכנית אנו צריכים להיות מעליו, ולא חלילה בהתנשאות, אלא דווקא ביכולת שלנו להאכיל אותו.

אם רק רוצים, אפשר למצוא מספיק דרכים בכדי שהילד יבין את הדברים אותם אנו מעוניינים להעביר לו, מבלי להרגיש מושפל או מאוים.

מספר השנים של יצחק, אפשר לו לקחת לו את רבקה, למרות העבר של משפחתה. כי אפשר להסתכל על רבקה כרבקה, ולא על משפחתה או על מקום מוצאה, או מעשי משפחתה, שם הקרמינילוגיה עברה ב D.N.A.

דבר נוסף שאפשר ליצחק להגביה את רבקה, מתוארת בפעולת הלקיחה. יצחק רק לקח, 'בקחתו את רבקה'. הוא לא לקח "אותה", עם תנאים, או במצה הזה. הוא לקח את רבקה באשר היא רבקה. יש מצב בו ההורים אומרים "הילד שלי לא מדבר\מתנהג כך".

קבלת הילד צריכה להיות ללא תנאי. הקב"ה זיכה אותנו בילד הזה, ואם הקב"ה זיכה אותנו בילד הזה, סימן שיש בכוחי לתרום לו ולקדם אותו. אני כהורה יכול לעשות הרבה יותר טוב מכל אדם אחר עלי אדמות בעברו הילד. אבל תמיד, הוא יישאר ילדי האהוב.

דבר פלא שהוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמים: בין אם הילד בוגר יותר או בוגר פחות. נסו לומר לו "אתה הילד שלנו ואנחנו אוהבים אותך, למרות ההתנהגות שלך שאותה אנו לא מוכנים לקבל". ברגע בו יש הפרדה מלאה בין התנהגות לבין הילד עצמו, ומראים לו את ההבדל בין השנים, אז אולי לא בפעם הראשונה ולא בשניה - אבל בסוף הילד מבין שהתנהגות הזאת היא לא לו. והוא משתנה.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. מה הדברים הטובים שיש בילד שאתה אוהב?

ב. איך הייתי מתנהג איתו אם הוא הילד הכי טוב בעולם?

ג. מתי בפעם האחרונה חיבקת ונשקת את ילדך?

בברכת שבת שלום

יוסף חיים בולטון

מאמן (בכיר) קאוצ'ינג

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!