י"ט אדר ב' התשפ"ד
29.03.2024

העגלה נעלמה וכמעט 'העלימה' עונג שבת

למה יוצא לנו שוב ושוב להסיח את הדעת ממחשבה על העיקר לטובת הטפל? • מעשה בעגלה שנעלמה וכמעט הרסה לאושרה ולדמן את עונג השבת • עד שנפל לה האסימון

צילום אילוסטרציה
צילום אילוסטרציה



שבת. אני יושבת יחד עם משפחתי רגע לפני הסעודה. לפתע צצה מחשבה במוחי: איפה העגלה שהייתה בחדר מדרגות? ובאמת, איפה היא? חשבתי לעצמי.

שחזרתי את הפעמים האחרונות שעליתי הביתה ובאמת היא לא הייתה שם.

שלחתי את הילד שלי לראות אם העגלה נמצאת שם. הוא לא מצא.

ביקשתי מבעלי לבדוק אם לא זרקו אותה ליד הפח, או אולי היא נמצאת בבניין אחר?!

בינתיים מחשבות במוחי משתוללות בכל מיני קונספציות כמעט על כל אחד מהשכנים.

אולי הנער מקומה 8 שמנקה את הבניין זרק אותה (הרי כבר זה קרה פעם אחת עם שקית בגדים לגמ"ח).

כמובן שכל מחשבה כזאת גורמת לי לחוסר שקט נפשי.

בעלי נכנס. "לא מצאתי אותה, אין שום דבר שאפשר לעשות עכשיו, בואו לשולחן שבת".

"בואי לשולחן שבת"

אוי, חשבתי לעצמי, לא די באובדן העגלה. זה אומר שאין לי מה לעשות בשאר החלקים של העגלה שהשווי שלהם גדול מאוד. מה גם שאמא שלי וחמותי קנו לי את העגלה - זה היה רגע מרגש במיוחד. כל הזכרונות שלי עם בני והעגלה. אני עוד מעט בוכה על אובדן הזיכרונות ועל כל שאר הדברים.

בתוך המחשבות אני שומעת את בעלי - "בואי לשולחן שבת".

שבת! איך זה קרה לי שהפסקתי להיות בשבת?

בעצם, לא קרה לי כלום. לא איבדתי זיכרונות. הם עדיין איתי ולגבי החלקים של העגלה אפשר למצוא בגמ"ח את אותו דגם. ממה אני לחוצה? גרמתי לכל הבית לצאת מכליו, והשכנים - האשמתי אותם בכל...

בעצם, לא קרה שום דבר נורא - זו רק עגלה.

שבת קודש, אמרתי לעצמי, והסתכלתי על בעלי בקצת בושה. איך יכולתי לצאת כך בקלות מנקודת השבת שלי והכול בגלל מחשבה אחת קטנה?

ניגשתי לשולחן ובהנאה מרובה סעדתי עם משפחתי וסיפרתי להם את הסיפור "פרצה בגדר". איזה שיעור גדול זה היה בשבילי - לא להתפתות לכל מחשבה שצצה ובעיקר את דרכו של היצר שמנסה דרך כל מיני גישות רגשיות וחומריות להוציא אותנו מאזור ההשגחה – מנקודת השבת.

העגלה נמצאה

בשבת קודש אסור לעשות בורר- אם יש ענבים חלקם טובים וחלקם לא, להלכה נקבע להוציא רק את הטובים ולא ההפך – כי באמת אסור לראות רע בשבת.

ובאמת שבת והלכות שולחן ערוך הם שם בכדי שנוכל לזהות מה זה טוב ולהוציא את זה מהכח לפועל – התורה מאמנת את מוחנו להיות מנהל ולא מנוהל - לא להיות אוטומטי ובהמי אלה יהודי קדוש עם מחשבות מבוררות.

אם נדע באמת לקחת את הלמידה מהלכות שבת, לדוגמא שלא לעשות בורר על יהודים ונראה רק את הטוב שלהם כפי שעשו כל הצדיקים נוכל ליהנות גם בימי החול מקדושת שבת ובזה אולי נקיים שני שבתות ונזכה לגאולה בקרוב אמן.

אחרי יומיים בעלי נכנס עם העגלה הביתה. היא הייתה בבניין בו לא חיפשנו...

איזה יופי, אמרתי לבעלי. גם למדו שיעור גדול לחיים וגם הרווחנו את העגלה... אח, ממש עונג שבת.

חופש מחשבה

אני נפגשת עם המון סוגי אנשים בחיים, חלקם גם חילונים – ואני חידוש כנראה גדול עבורם.

אני מדברת המון על חופש גם בהרצאותיי.

הם שואלים: "מה קשור חופש לחרדית? תראי איך את נראת עם החצאית הארוכה הזאת, את מכסה את הראש שלך במטפחת, את לבושה בבגדים ארוכים, בשבתות אסור לך לנסוע, בקיצור את מוגבלת – אז על איזה חופש את מדברת?!"

חופש מחשבה יכול להיות רק כאשר יש גבולות – הגבולות נמצאים שם על מנת לסלול לנו את הנתיב לחיים שלנו.

ככל שאדם שם לעצמו יותר גבולות - כמובן על פי ההלכה - היכולת שלו להיות עצמו ולהגיע לתכלית גדולה יותר.

הנתיב בעצמו מחכה לאדם זה – אדם שלא הולך על המסלול שלו משול לאדם שאוכל בלי לברך. בכדי להתקדם אנו צריכים להיות אמיתיים במקום שאנו נמצאים מנקודת ההווה שלנו עד הצבת מטרות העתיד ולבדוק כל הזמן מה התכלית של המחשבה שבאה לבקר אותנו עכשיו ומנסה למשוך אותנו למקומות אחרים דוגמת העגלה – אפשר להיות עזים יותר ולשאול את המחשבה שבאה לבקר מה היא רוצה ?!– מה הסיבה שהיא חוזרת כל פעם?! (מחשבות מעגליות) לעיתים מחשבה נמצאת שם בכדי לעורר.

לעיתים זוהי מחשבה שפג תוקפה – והיא ממשיכה להטריד כי אנחנו עייפים או רעבים.

מתי באמת נרגיש חופשיים

אנו צריכים היום כבר לזהות את המטרייה שבה פועלת המחשבה שלנו. הדרך היא לראות האם זו מחשבה שמעכבת או מקדמת אותנו? האם המחשבה הזאת שצצה על העגלה, מקדמת אותי לעבר המטרה של לסעוד ביחד עם משפחתי את סעודת השבת או לא? אם לא, ממשיכים בעשייה ונהנים.

אנחנו מזמנים מחשבות, זה כוח גדול מאוד להיות מזמין – רק מי שיודע מה המטרה יכול להזמין מחשבות מקדמות – ונראה לי שהמטרה הכי-הכי היא "להיות באור פניו, שרצונו יהיה רצוננו, להתבטל מתוך ידיעת הגבולות זה חופש אין סופי.

בכל רגע נתון אתה נמצא בדיוק איפה שאתה צריך להיות ומהמקום הזה תוכל ללמוד, ולהסתכל ולחפש איך זה קשור למטרה.

המיקוד מזמין לנו את האינפורמציה שאנו צריכים ועכשיו להתמיד ללכת בנתיב באמונה ובהשגחת הבורא.

או-אז באמת נרגיש חופשיים.
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד